Edited by Gillian Palmer
הפוליטיקה של היציאה מאפגניסטן
מיט רומני, שמפלגתו אחראית על הכניסה לאפגניסטן, מבין שבנושא הזה עליו לשמור על שתיקה. את הקרדיט על הסיום המוצלח לוקח אובמה
בן טיין | 24/5/2012 12:21
למיט רומני אין מחסור במציאת נושאים עליהם הוא יכול לתקוף את נשיא ארה”ב ברק אובמה ולהבליט חולשותיו לקראת הבחירות בנובמבר הקרוב. מועמד הרפובליקנים (הכמעט רשמי) יכול להאשים את אובמה בכך שכשל בניהול הכלכלה האמריקאית, על שלא הצליח לעבוד עם הרפובליקנים בצוותא באף נושא ופילג את העם, ועל כך שלא עשה מספיק כדי לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית. אולם, בנושא אחד לפחות רומני שותק – סיום המלחמה באפגניסטן.
מעניין שאת הקרדיט על סיום מוצלח (יחסית) למלחמה הארוכה בתולדות ארה”ב, מקבל מנהיג חסר ניסיון צבאי ודמוקרטי, וזאת בניגוד לדעה הרווחת שנשיאים רפובליקנים הינם קשוחים יותר ומוצלחים יותר בכל הקשור להגנת המולדת האמריקאית.
הסיבה המרכזית לכך היא שלכאורה, אובמה מצליח לעמוד בהבטחתו לסיים את “המלחמה הטובה” באפגניסטן (בניגוד ל”מלחמה הרעה” בעירק) בצורה הגיונית ומכובדת ובתמיכת נאט”ו כפי שהדבר בא לידי ביטוי השבוע בוועידה שננעלה בשיקגו, וזאת על רקע הטראומה האמריקאית מכניסה לשתי מערכות צבאיות במהלך כהונתו של הנשיא הקודם ג’ורג’ בוש.
האמריקאים רק רוצים שהסיוט באפגניסטן יסתיים
ספר חדש שנכתב על ידי דיוויד סאנגר, ועומד לצאת לאור בחודש הבא, חושף כיצד דווקא חישובים פוליטיים שונים הם שהביאו את אובמה לקבל את המלצת הצבא לשלוח למערכה באפגניסטן 30,000 חיילים אמריקאים נוספים רק כדי להחזירם הביתה לאחר 18 חודשים (ספרו של סאנגר הוא לא היחיד שהעלה סוגיות אלה).
אובמה ידוע כפוליטיקאי פרגמטי, אך האם ייתכן שסיכן את חייהם של עשרות אלפי חיילים רק כדי שיריביו לא יוכלו לטעון שהוא נסוג פעמיים (עירק ואפגניסטן) בתוך זמן קצר והביא להפסד אמריקאי במלחמה ובכך לפגוע בדימויו כמפקד העליון של הצבא? לארכיונים (שייפתחו בעתיד) התשובות.
ברם, אסטרטגיית היציאה מאפגניסטן מעלה
שתי תהיות נוספות ורלבנטיות יותר. הראשונה: מדוע למרות שאפגניסטן נחשבת לכישלון אמריקאי, אובמה מקבל קרדיט עצום מהאמריקאים בעניין מדיניות חוץ (על פי סקר אחרון של אוניברסיטת ג’ורג’ וושינגטון ו”פוליטיקו” מוביל הנשיא על רומני ב-13 אחוזים בנושאי מדיניות חוץ)? השנייה: מדוע שותק רומני בעניין זה ואינו מציע אלטרנטיבה לתוכנית היציאה של אובמה?
התשובות לשאלות אלה פשוטות הרבה יותר משנדמה תחילה: לאמריקאים פשוט לא איכפת כבר מה קורה באפגניסטן. הם רק רוצים שהסיוט המתמשך הזה ייגמר כבר. בנוסף, אובמה זוכה לקרדיט בזכות קיום הבטחותיו בנושא עירק וחיסולו של מנהיג אל קעאידה אוסמה בין-לאדן.
הבטיח וקיים
אובמה חייב את בחירתו לנשיא לפני ארבע שנים גם לשתי המלחמות שבהן פתח קודמו בתפקיד. הוא ניצח את הילארי קלינטון בבחירות המקדימות משום שהזכיר שוב ושוב את תמיכתה במלחמה הלא פופולרית בעירק. על ג’ון מקיין הוא גבר לאחר שהאחרון הבטיח “מאה שנים באפגניסטן” בעוד אובמה רצה לסיים את מלחמת ה”אין ברירה” הזו כמה שיותר מהר.
אובמה הבטיח וקיים. הוא יצא מעירק, חיסל את בן לאדן וכעת יודע כל אמריקאי (שעוקב אחרי החדשות) שהמלחמה תסתיים עד סוף 2014. בבחירות הקרובות יעמוד אובמה מול המצלמות ויזכיר לציבור שנשיא רפובליקני הוא שגרר את המדינה לברוך בשתי מדינות רחוקות ואילו נשיא דמוקרטי חילץ אותה משם.
מה יגיד רומני? שעל ארה”ב להישאר ולנסות לנצח את המלחמה? לרומני אין עניין להיות מזוהה עם המורשת הכושלת של בוש וגם הוא קורא את הסקרים שמצביעים על כך שקרוב ל-70 אחוזים מהאמריקאים (על פי סקר של ה”ניו יורק טיימס” בשיתוף “סי.בי.אס” שנערך לפני מספר שבועות) מאמינים שלצבא ארה”ב אין מה לחפש באפגניסטן ואחוז דומה לכך חושב שהמלחמה אינה ניתנת לניצחון.
לכן, בעניין זה רומני ממלא פיו מים ומעדיף להתרכז בנושאים הכלכליים שממילא הם אלה שיכריעו את גורל הבחירות.
Leave a Reply
You must be logged in to post a comment.