לאחר דקות ארוכות מצליח טראמפ לסקור את מה שעשה למען ישראל בארבע שנות כהונתו הראשונה: השמדת הכורים הגרעיניים באיראן במבצע לילי מורכב בחורף 2019, לאחר שהתברר כי משטר האייתוללות הפר את ההסכם שדווקא הנשיא התעקש לא לבטל עם כניסתו לתפקיד, ביטול ויזות הכניסה לכל מדינה ערבית שלא הסכימה לחתום על חוזה שלום עם ישראל וביקור רשמי במדינה היהודית שבו התעקש לשאת את נאומו דווקא באוניברסיטת אריאל, שבוע אחרי ששני אזרחים אמריקנים נהרגו בפיגוע בצומת הכניסה לעיר. “אמרתי זאת באריאל, ואני אחזור על כך עכשיו”, מצהיר נשיא ארה”ב בשנת 2020, “האדמה הזו שייכת לעם ישראל, וכל עוד אני נשיא ארה”ב, אף פלסטיני לא יעז לפקפק בכך. תאמינו לי”.
לקראת סיום נאומו מורה טראמפ לצוות הטכני לכבות את הטלפרומפטר, שממנו קרא את נאומו. “ועכשיו, הנה משהו שאף יועץ או כותב נאומים לא הרשה לעצמו לכתוב לי”, אומר טראמפ, כשהוא מגייס את כל כושר המשחק מתוכנית הריאליטי ההיא. הקהל משתתק, חלקו נזכר בחששות שהיו מנת חלקו לפני הנאום באיפא”ק ב-2016, לפני שנבחר המיליארדר הניו-יורקי ברוב גדול לנשיאות כמה חודשים מאוחר יותר: “רק שלא יהרוס עכשיו הכול”, נשמע אחד ממארגני הכינוס לוחש לעמיתתו בשורה הראשונה.
» הירשמו למהדורה המרכזית וקבלו כל יום ב-15:00 את הכותרות הכי מעניינות
“נמצא כאן ילד בן ארבע, קוראים לו דוד – לא דיוויד, דוד”, מסביר טראמפ, “הוא יהודי מתוק וחמוד, והוא הנכד שלי. ותאמינו לי – והיום נדמה לי שאתם כבר יכולים – אני אוהב אתכם כמעט כמו שאני אוהב אותו, וזה לא מעט. תאמינו לי”. דוד קושנר, עם כיפה לראשו, עולה על הבמה עם חיוך נבוך. הקהל בהיסטריה. “תודה רבה לכם, ונתראה כאן בשנה הבאה עם עוד ארבע שנות טראמפ וארבע שנות מדינת ישראל יהודית”, מסיים הנשיא.
*
מרץ 2020: וושינגטון הבירה נראית כמו עיר רפאים. הוועידה השנתית של איפא”ק בוטלה כבר ב-2018 בהוראה פדרלית של הנשיא, ומאז מתקיים במקומה כנס קטן ועצוב באחד המלונות באפר ווסט סייד של ניו-יורק. אף מועמד לנשיאות לא מגיע לנאום שם, כולם מבינים שקשר לכוח ולכסף היהודי של פעם רק יזיק להם באווירה האנטישמית והרעילה שהתפשטה בארה”ב בארבע השנים האחרונות.
התירוץ לביטול הכינוס השנתי של השדולה היה מהומות דמים שהתרחשו מחוץ לוועידת איפא”ק כמה חודשים אחרי בחירתו של טראמפ לנשיאות. זמן מה לאחר הרמז של טראמפ בתגובה להזמנתו לכינוס, ולפיו יש כמה ארגוני לובי חזקים מדי בוושינגטון, ואחד מהם קשור למדינה מסוימת מאוד במזרח התיכון שמביאה על אמריקה הרבה צרות ושצריכה להתחיל ולשלם על הסיוע הצבאי הנרחב שארה”ב מעניקה לה, התארגנו במהירות כמה תאים של לבנים גזענים שהחליטו לפוצץ את הוועידה. טראמפ אמנם קרא להם לא לנהוג באלימות, אך הוסיף מני וביה כי הוא “לא יכול שלא להבין ללבם של מי שחשים שמדינתם נתונה בידי מיעוט עם אינטרסים צרים מעבר לים”.
את הדברים הללו הזו אמר טראמפ מול שני הכתבים היחידים שהורשו לטוס איתו במטוס הנשיאותי, ששמו שונה ל’אייר פורס טראמפ 1′, שיעדו היה טהרן. “כמי שכל חייו עסק בניהול עסקים”, הצהיר בטקס שהתקיים בשדה התעופה הבינלאומי ‘מהרבאד’ בבירת איראן, “מהר מאוד הבנתי שמדובר במדינה גדולה ובעלת פוטנציאל אדיר, שדרושה לנו בדיוק כמו שאנו זקוקים להם בשביל להפוך את אמריקה לגדולה שוב. איראן סבלה בעיקר מיחסי ציבור גרועים – ותאמינו לי, ביחסי ציבור אני מבין”.
לאחר שסקר משמר כבוד של משמרות המהפכה, עלה טראמפ על רכב משוריין ונסע לפגישות עבודה ממושכות עם נשיא איראן, ואף ביקר את האייתולה עלי חמינאי בבית הקיט שלו בצפון המדינה.
כמה שבועות קודם התקיפה איראן את ישראל בכמה טילים ארוכי טווח. לאחר שהתברר כי אלה לא נשאו ראש נפץ גרעיני, שלח טראמפ את דובר מחלקת המדינה למסיבת עיתונאים קצרה שבה גינה את הפעולה “בדיוק כפי שארה”ב מגנה כל פעולה שמערערת על הסדר במזרח התיכון – כמו המשך הבנייה במזרח ירושלים, למשל”. תפיסת רשת של ישראלים שהפעילו מוכרי עגלות בקניונים בקליפורניה הספיקה בשביל טראמפ להשעות את הוויזות לכל אזרחי ישראל עד להודעה חדשה. “מדובר בחתרנות כלכלית, ואסור לאמריקה להרשות זאת”, הסביר דוברו.
*
שני התסריטים הללו מופרכים ודמיוניים. טראמפ הוא לא אדולף היטלר, וגם לא משיח בן דוד. הוא לא יפציץ את איראן כל כך מהר, וגם לא יספח את יהודה ושומרון לישראל באופן חד-צדדי. הבעיה היא שהשיח היהודי, בישראל ובעיקר בארה”ב, מתחיל להיות מושפע מתסריטים שכאלה. החשש מהלא נודע לוקח את היהודי בעל הזיכרון ההיסטורי לקצוות, והדבר לא מועיל בשום צורה להווה ולעתיד.
נאומו של טראמפ באיפא”ק השבוע היה צעד משמעותי שביצע בדרך להרגעת החשש היהודי-ישראלי ממועמדותו. הוא יהיה חייב להמשיך בתהליך ההתמרכזות הזה – שחלקו הגדול נובע מכך שהשבוע הוא באמת קרא מטקסט כתוב ולא המציא משפטים תוך כדי נאום – כדי להרגיע את הקהילה היהודית ואת תושבי ישראל. אבל אולי כדאי גם לנו לעשות צעד אחד לכיוונו – לא להתייחס אליו כמשיח בן דוד, אבל לפחות לא להשוות אותו להיטלר.