Obama to Promote a New Cultural Order

<--

אובמה יקדם סדר תרבותי חדש

ברק אובמה כבר החל להשתמש בתרבות כדי לקדם את המדיניות שלו. בעתיד הקרוב הוא גם יישם תוכנית מהפכנית לתמיכה באמנויות

יואב פרומר | 6/2/2009 16:45 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר

נשיא ארצות הברית ברק אובמה

נשיא ארצות הברית ברק אובמה צילום: אי-פי

הדבר האחרון שאליו ודאי התכוון הכנר הישראלי יצחק פרלמן, כאשר הסכים לנגן בטקס השבעתו של הנשיא ברק אובמה לפני שבועיים, היה להיכנס לפוליטיקה האמריקנית. אך במובן מסוים, זה בדיוק מה שעשה.

הקוורטט האינסטרומנטלי שבו השתתף השמיע קטע מוזיקלי שהוכן במיוחד על ידי המלחין ג’ון וויליאמס, בהשראתה של מלודיה אמריקנית אחרת, ותיקה הרבה יותר. “אביב באפלאצ’ים”, יצירת המופת משנת 1944 שחיבר המלחין היהודי אהרון קופלנד, מספרת על זוג חלוצים צעירים היוצאים מערבה, חדורי תקווה, ומתמודדים עם איתני הטבע נגד כל הסיכויים, בשביל לבנות חיים חדשים.

זו לא הייתה בחירה מקרית. מדובר בסיפורו של כיבוש המערב, ולמעשה סיפורה של אמריקה. וזהו גם הסיפור שאובמה בחר לספר בהשבעתו. כמי שהתייחס בעיקר למשבר הכלכלי בנאומו, קרא אובמה לאמריקנים לשאוב אמונה מעברם, ולהתעלות על עצמם, כפי שכבר עשו לא פעם, דווקא ברגעים קשים אלה. אבל הוא לא עשה זאת לבדו. פרלמן וחבריו הכינו בשבילו את הקרקע. את הסיפור שהם החלו לספר באמצעות הצלילים, אובמה השלים בעצמו בעזרת מילים.

שילובם של פרלמן וחבריו בהפצת מסר התקווה שביקש הנשיא הטרי להשמיע לא היה מפתיע. אובמה, ללא ספק מהנשיאים המשכילים ביותר שידעה ארה”ב, מכיר היטב את הקשר האינטגרלי בין פוליטיקה לתרבות, ומבקש כעת גם לנצלו בחילוץ האומה מהמשבר.

“לעולם לא היה ממשל שבאמת ראה באמנויות ערוץ לקידום המדיניות הממשלתית”, אמר השבוע ביל אייבי, לשעבר ראש קרן האמנויות הממשלתית, ועד לא מזמן יועץ ראשי לאובמה בענייני תרבות. “אבל אני חושב שהממשל הזה עשוי לנהוג אחרת”.

כל הסימנים מעידים על כך שהוא צודק. ברטוריקה שהשמיע ובהחלטות שהספיק לקבל הוכיח אובמה כי אינו שוכח את חיי התרבות בתוכניותיו לשיקום ארה”ב. “פלטפורמת התמיכה באמנויות”, שהציג עוד במערכת הבחירות שלו תוארה בידי רבים כמהפכנית.

בין ההצעות שעליהן התחייב: הגדלת הסבסוד לאמנויות, הקמת “גדודי אמנים” שיישלחו לבתי ספר ברחבי ארה”ב לחיזוק המודעות התרבותית בקרב בני נוער והידוק הקשר בין מוסדות ציבוריים לבין אמנים. הוא אף דיבר על “שגרירי תרבות” – אמנים שיסייעו לארה”ב לשקם את תדמיתה הבינלאומית הפגועה.

פועל בהשראת רוזוולט

בימים אלה ממש אמור הקונגרס האמריקני לאשר את הצעת הממשל להגדיל את תקציב הקרן הממשלתית לתמיכה באמנויות בעשרות מיליוני דולרים. ה”ניו יורק טיימס” מדווח כי בממשל שוקלים להקים דסק לענייני אמנות ותרבות בבית הלבן.

מכל הנשיאים שלפניו, ניכר כי אובמה שואב את מרבית ההשפעה מפרנקלין רוזוולט. לא פעם הוא אמר שהוא מבקש לשחזר, לפחות חלקית, את מדיניות ה”ניו דיל” המפורסמת שרוזוולט הנהיג. רבים מקווים שאובמה יחקה גם את התנהלותו של רוזוולט ביחס לתרבות. שהרי רוזוולט שיקם את הכלכלה הלאומית לא על חשבון פריחתה התרבותית של אמריקה, אלא דווקא באמצעותה.

ב-1935 הוא הקים את הסוכנות

הממשלתית לקידום עבודה (WPA), שבין תפקידיה היה לדאוג לסבסוד האמנות ולפרנסת האמנים. זאת הייתה ללא ספק אחד מתקופות היצירה הפוריות ביותר שידעה ארה”ב: עשרות אלפי אמנים מכל התחומים, שהועסקו בידי הממשל, הותירו מאחור יותר ממאה אלף יצירות אמנות ויזואלית, אלפי ספרים ואינספור הקלטות מוזיקליות.

בנוסף הקים הממשל מאות להקות, מקהלות ותזמורות ציבוריות ובנה וסבסד גלריות, תיאטראות ומוזיאונים בכל ארה”ב. במסגרת אותן תוכניות שיקום שיזם הממשל הצליחו לא מעט מגדולי האמנים האמריקנים לפרוץ לתודעה. הסופר סול בלו החל את דרכו בקטלוג הספריות העירוניות של מדינת אילינוי.

סול בלו

סול בלו צילום: אי.פי

אשפי האקספרסיוניזם המופשט ג’קסון פולק ומארק רות’קו טבלו תחילה את מכחוליהם בשירות הציבור, והתמקדו בהכנת ציורי קיר עירוניים ופורטרטים פסטורליים של הנוף האמריקני. ואילו אורסון וולס, גדול הבמאים והשחקנים של התקופה, קנה את עולמו דווקא במחזה השקספירי “מקבת”, בהפקתה של חברת תיאטרון ממשלתית.

רוזוולט הבין את התועלת הכפולה שטמונה בשיקום חיי התרבות בעת משבר כלכלי: המדינה גם מסייעת לאמנים להתפרנס וגם רותמת את כישוריהם למענה. אם לשפוט על פי ההתבטאויות שלו עד כה, ניכר שגם אובמה שותף לאמונה הזאת. השאלה היחידה היא אם גם הוא יצליח להוציאה אל הפועל.

About this publication