גם אובמה לא מתכוון לעמוד בהבטחותיו
לאובמה הייתה הזדמנות לקיים שתי הבטחות: להכיר בשואת הארמנים וגם להתערב במשבר בדרפור. זה לא קרה
שמואל רוזנר | 12/4/2009 5:47 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
מדובר בהודעה שגרתית, מובנת מאליה. ובכל זאת, בכל פעם, יש מי שמזדעזעים. מסתבר שגם ברק אובמה, אפילו ברק אובמה, לא מתכוון לעמוד בכל מה שהבטיח לרבבות הבוחרים שהעלו אותו לשלטון. הוא פוליטיקאי מסוג חדש, אולי, אבל סוחב על גבו הרבה מחולשותיו של הפוליטיקאי מהסוג הישן.
כמו ביבי שהבטיח להוריד מסים ולא יקיים. כמו שרון שהבטיח לשמור על נצרים ולא קיים. כמו אולמרט, שהבטיח להפוך את ישראל למדינה שכיף לחיות בה. אובמה אולי נאה יותר מהם, גבוה יותר, מרענן יותר. זה לא אומר שהוא מנהיג מוצלח מהם, או מוכשר מהם, גם הבטחותיו לא בהכרח שוות יותר.
בשבוע שעבר ביקר בטורקיה. ביקור מוצלח, בהתחשב בנסיבות. במסע הבחירות שלו הבטיח המועמד האמריקאי: “כנשיא, אכיר בשואה הארמנית”. יכול להיות שזה עוד יקרה, אבל בינתיים, בטורקיה, הזדמנות מצוינת לממש את ההבטחה, זה לא קרה. הנשיא האמריקאי הסתפק במועט: הוא קרא גם לטורקים וגם לארמנים להפנות את מבטם מן העבר אל העתיד. המלצה ראויה שאותה יכלו לשמוע גם מן הנשיא הקודם, ומזה שקדם לו.
לפני שנה וחצי החליט הרוב הדמוקרטי בבית הנבחרים לעשות מעשה, ויו”ר הבית ננסי פלוסי קידמה הצעת החלטה של חבר הקונגרס היהודי מקליפורניה אדם שיף שקיבעה הכרה אמריקאית בשואה הארמנית.
מוסריות של לפני הבחירות
זה היה מהלך נועז, מאתגר, מחוצף. לא ניכנע ללחצים, הבטיחה פלוסי. אלה היו ימים שבהם עמדה מול יריב קל – הנשיא בוש. הוא היה האיש הרע, שמדבר על דמוקרטיזציה וזכויות אדם אך נכנע ללחצי הלוביסטים – פלוסי והחברים היו המוסריים, הטובים, העצמאים, מי שלא נבהלים מאיומיה של טורקיה.
הם רכבו על הגל הזה שבועיים-שלושה עד שהתקפלו אחרי שחבורה גדולה של שרי חוץ לשעבר, רפובליקאים ודמוקרטים, נתנו להם שיעור קצר על האינטרסים האסטרטגיים של ארצות הברית במזרח התיכון.
גם אובמה
היה מוסרי יותר לפני הבחירות, כשהיה עדיין מועמד בלי אחריות, בלי דאגות. כך ביחס לארמנים, כך גם ביחס לסודן. הנה, המועמד שביקש להציב כוחות חמושים (של האו”ם) בסודן כדי לעצור את הטבח בדרפור ואת מה שבא אחריו הוא עכשיו הנשיא.
מועמד אחר, ג’ו ביידן, הוא היום סגן הנשיא. במסע הבחירות אמר ביידן על סודן כך: “אשתמש בכוח אמריקאי מיד. לא רק שזה לא הזמן להוריד את האופציה הצבאית מהשולחן, אני חושב שזה הזמן לשים את הכוח הצבאי על השולחן ולהשתמש בו”. אז אמר.
אפשר לדבר, פחות לעשות
בשבועות האחרונים הוא שותק. שליח אמריקאי חדש שוב נסע לחרטום וחזר. נשיא סודן, עומר חסן אל-בשיר, התארח בוועידת המנהיגים הערבים וזכה מהם לגיבוי. ארגוני סיוע גורשו מדרפור בגלל החלטת בית הדין הפלילי הבינלאומי להגיש כתב אישום נגד אל-בשיר. וביידן מתעטף בשתיקתו.
אלה שתי דוגמאות מובהקות לפער שבין המועמד למנהיג. לא במקרה, מה שעף ראשון מהחלון הוא ארמניה ודרפור. זכויות אדם הוא נושא נוח מאד למועמד – הוא מקנה לו תדמית חיובית ומציג את המנהיג המכהן, הנוהג במידה של פרגמטיות, באור שלילי.
כמו “התחממות כדור הארץ”, גם “זכויות אדם” הוא מהתחומים שפוליטיקאים אוהבים לדבר עליהם הרבה ולעשות מעט. עכשיו אובמה, כמו רונלד רייגן במחצית השנייה של שנות השמונים, מדבר על פירוק העולם מנשק גרעיני.
זה נושא מסוג דומה. אפשר לדבר, פחות לעשות. ממילא, אובמה הוא איש חכם, וגם חשוב, ובכל זאת, לא כל הרהור חולף שלו מצדיק התעמקות מוגזמת. הנה עוד דוגמה, אחרונה: הוא גם תומך בתהליך אנאפוליס.
Leave a Reply
You must be logged in to post a comment.