הדמוקרטיה של ארה”ב ועונשה
כפי שדחפה דמוקרטיה לעיראק ולפלסטינים, כך עשתה ארה”ב גם ללבנון ועכשיו עם התחזקות חיזבאללה, היא מתחרטת
יואב פרומר | 24/5/2009 5:32 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
הפעם האחרונה שסגן נשיא ארצות הברית עשה את דרכו ללבנון הייתה לפני 26 שנה. ג’ורג’ בוש האב, כסגנו של הנשיא רייגן, הגיע לביירות ב-1983 לאחר שמכונית תופת התפוצצה והרגה 241 נחתים אמריקאים. אך אם בוש האב ביקר בלבנון במטרה לחקור את האסון, ג’ו ביידן הגיע לשם בסוף השבוע האחרון כדי לנסות למנוע אותו.
ביידן, בעל מוניטין של מומחה במדיניות חוץ, שוגר במפתיע לביירות לביקור בזק. “לא באתי לכאן להביע תמיכה באף מפלגה או מועמד”, הבהיר, “באתי להביע תמיכה בעקרונות מסוימים”. הדמוקרטיה, תהיו בטוחים, אינה אחת מהם.
קשה לפספס את המסר הבהול שארצות הברית משדרת: האמריקאים היו אלו שבשנים האחרונות דחפו את לבנון – כמו את עיראק ואת הפלסטינים – ללכת בדרכי הדמוקרטיה, ועכשיו, בעודם חשים בהתחזקות כוחו של חיזבאללה, הם גם אלו שמחפשים נואשות דרך להחזיר אותה משם בחזרה.
בכירי החיזבאללה מיהרו להאשים אתמול את ביידן כמי שמנסה להשפיע על הבחירות הקרבות במדינה ולחזק את ידם של המתונים. קשה למצוא אפילו בוושינגטון מישהו שבכנות יסכים לחלוק על כך.
סגן הנשיא האמריקאי ג’ו ביידן לא הגיע כדי לעודד את הדמוקרטיה הלבנונית.
הטוב, הרע והמכוער
הוא למעשה הגיע במטרה לטרפדה. במהלך דבריו אתמול הוא הספיק לאיים כי הסיוע האמריקאי למדינה תלוי יהיה בתוצאות הבחירות, ולא הותיר יותר מדי מקום לספק את מי רוצה היה לראות הבית הלבן בשלטון. לא במקרה גם נפגש עם סיעתו של ראש הממשלה הפרו מערבי פואד סניורה מאחורי דלתיים סגורות. ארצות הברית, מסתבר, אינה סומכת על שיקול דעתו של הבוחר הלבנוני. וביקורו של ג’ו ביידן היה אולי הדבר היחידי שבכוחה היה לעשות בנידון.
הדוד סם אוהב להאמין בתיאוריות דומינו. זה הרציונל שהכתיב את מדיניות החוץ של ארצות הברית במלחמה הקרה, וזה מה שמכתיב את המדיניות הנוכחית במזרח התיכון.
לבנון הייתה אמורה להיות קוביית הדומינו הראשונה שתיפול במעגל הדמוקרטיזציה האיזורי. בעוד שבועיים קוביית הדומינו אכן עשויה ליפול, אך בכיוון הלא נכון. ובמקום לבסס את הערכים הליברלים המערבים במזרח התיכון, היא עשויה דווקא למסד את הקנאות השיעית הדתית.
ההיסטוריון וולטר מקדוגל היטיב להגדיר את הטרגדיה של מדיניות החוץ האמריקאית במונחים של “הטוב, הרע והמכוער”. ארצות הברית מתכוונת לטוב, גורמת לרע ומותירה לבסוף רושם מכוער. האנלוגיה הזו רלוונטית גם היום: ארצות הברית רצתה להביא את הדמוקרטיה ללבנון. היא הצליחה. ועכשיו היא גם עשויה לשלם את המחיר.
עידכונים ב- mms
Leave a Reply
You must be logged in to post a comment.