Eradicating the Taliban from Afghanistan: Obama’s Test

<--

מיגור הטאליבן מאפגניסטן: המבחן של אובמה

אובמה בחר להפוך את המערכה באפגניסטן למלחמה שלו, ובכך ויתר על הצטרפות לקואליציה ליברלית-שמרנית שתניח שהתעלמות מצרות היא פתרון רציונלי

נדב איל | 14/2/2010 3:00

אלה הם ימים מכריעים עבור נשיאותו של ברק אובמה. אתמול, כאשר ה”וושינגטון פוסט” דיווח על מתקפת כוחות נאט”ו בחבל הלמנד באפגניסטן, קבעה כותרת הגג: “מלחמתו של אובמה”. חתן פרס הנובל לשלום, שהוא גם המפקד העליון של צבא ארצות הברית, הוא שהחליט להתמקד באפגניסטן כזירת ההתמודדות החשובה ביותר עם הטרור העולמי.

זו הייתה הכרעה קשה ומסוכנת מאוד, ככל הנראה המסוכנת ביותר שקיבל: הרי עיראק שקטה (יחסית), ובאפגניסטן מדממים כוחות נאט”ו במתינות, חוזים בשקיעתה האיטית של ממשלת קרזאי המושחתת.

נשיא ארצות הברית יכול היה לחבור לקואליציה ליברלית-שמרנית הולכת ומתחזקת, שמאמינה כי אם אמריקה תדחוף את ראשה בחול, הצרות יעברו מעליה. אתגרים מהסוג של ניצחון באפגניסטן – מדינה שקברה לפחות שלוש אימפריות – יכולים להפוך את אובמה ללינדון ג’ונסון מודרני, עוד נשיא דמוקרטי עם כוונות טובות שנשבה בקסמיה של מלחמה כושלת.

ובכל זאת, אובמה בחר להפוך את אפגניסטן למלחמה שלו, לשגר אליה 30 אלף חיילים נוספים, לפתוח בקמפיין דיפלומטי לשיגור חיילים מחברות נאט”ו אחרות ולאמץ אסטרטגיה חדשה לחלוטין שניסח עבורו הגנרל סטנלי מקריסטל, מפקד כוחות הקואליציה באפגניסטן.

לא כמו בפאלוג’ה

מבצע “מושתארק” (“יחד”) הוא המבצע הצבאי הרחב ביותר מאז שהחלה הפלישה לאפגניסטן ב-2001 והמבחן הראשון של אסטרטגיית אובמה-מקריסטל. הוא שונה לחלוטין מהאסטרטגיה של כוחות נאט”ו בתקופת ג’ורג’ בוש: לא עוד השתלטויות קצרות על ריבועי שטח מתוך מגמה פשוטה “להרוג כמה שיותר אנשי טאליבן”, לא עוד נסיגות מהירות לבסיסים בטוחים וגם לא טיהור בסגנון העיר פאלוג’ה בעיראק. “המודל זה לא פאלוג’ה”, אמר מקריסטל בשבוע שעבר.

ה”ניו יורק טיימס” תיאר את האסטרטגיה החדשה כ”חמלה לאזרחים”, אבל זו כמובן הזווית הנעימה ביותר. הבעיה המשמעותית ביותר של נאט”ו היא התרחבות איזורי ההשפעה הטאליבניים ברחבי אפגניסטן. הפעלת הכוח החדשה נועדה לבלום ולהפוך את המגמה הזו.

כוחות נאט”ו, יחד עם הצבא האפגני החדש, פועלים כדי להשתלט על איזור העיר מרג’ה, מעוז טאליבן משמעותי מאוד בחבל

הלמנד. בניגוד לפעמים קודמות, המטרה איננה ניצחון נקודתי שאחריו תבוא נסיגה, אלא השתלטות של קבע. חלק מהותי מהמבצע הוא הכנתם של כוחות ממשלה – משטרה, שירותי רווחה וחינוך, שייכנסו לעיר מיד לאחר כיבוש נאט”ו. לכך מצטרפת החמרה של נוהלי הפתיחה באש כדי להימנע מפגיעה באזרחים – נושא שמעורר תסיסה קבועה בציבור האפגני.

אי אפשר להפריז בחשיבות המתקפה במרג’ה כפיילוט למדיניות האמריקאית כולה באיזור. “אנחנו הולכים למרג’ה כדי להיפטר מהטאליבן”, אמר אתמול הגנרל לורנס ניקולסון, מפקד חטיבת המארינס השנייה. “התוצאה עתידה להיות שינוי יסודי בהלמנד, וכתוצאה מכך באפגניסטן כולה”. ניקולסון הוא איש צבא, אבל מאחורי המתקפה הזו מסתתרת משמעות גדולה יותר: ההצלחה או הכישלון של האסטרטגיה של ממשל אובמה למלחמה בטרור וכתוצאה מכך, הדרך שבה תעוצב ותיזכר נשיאותו.

About this publication