Obama’s Health Reform: Courage or Disrespect of the Voter?

<--

רפורמת הבריאות של אובמה: אומץ לב או זלזול בבוחר?

אובמה רושם הישג היסטורי שיעמיד אותו בשורה אחת עם פנרקלין רוזוולט ולינדון ג’ונסון. אולם, הדבר עלול לעלות ביוקר הדמוקרטים. כך או כך, ביקור נתניהו לא מעניין שם מישהו

תכירו: קאתי דלקמפר. נבחרה בשנת 2008 על ידי מצביעי המחוז השלישי של מדינת פנסילבניה. קדנציה ראשונה. איזור בחירה קשה, לא מעט צווארון כחול, הרבה מאוד יוצאי צבא, אבטלה מעיקה, בצפון מערב המדינה, בין האגם מצפון ועד לעיירה באטלר, זו שבה יוצרו הג’יפים הראשונים במלחמת העולם, בדרום. היא אשת עסקים בעצם, שהפכה למחוקקת. קתולית. אמנם דמוקרטית, אבל תומכת מובהקת בהגנה על הזכות להחזיק נשק ומתנגדת מובהקת להפלות.

הנה, כאן מתחיל הסיפור להסתבך. כי על הקול שלה, על האצבע שלה, יכול להיות שהקדנציה של הנשיא ברק אובמה תלויה. נכון לשעת כתיבת המאמר, ראשון בבוקר, אולי שעות לפני ההצבעה הגורלית, דלקמפר רשומה עדיין בטור המתלבטים אם להצביע בעד רפורמת הבריאות. ויש לה סיבה די ברורה: סקרים שנערכו במחוז שלה העלו שהבוחרים מתנגדים לרפורמה, ועוד יותר מזה הם מתנגדים לסעיפים שיאפשרו מימון פדרלי של הפלות.

רק 20% מהבוחרים ששלחו את דלקמפר לוושינגטון לפני פחות משנתיים רוצים שהרפורמה תעבור במתכונתה הנוכחית. רובם הצביעו בעד ג’ורג’ בוש בשנת 2000 ובשנת 2004, רובם הצביעו לג’ון מקיין ונגד אובמה בשנת 2008. במילים אחרות: אם דלקמפר רוצה לחזור לוושינגטון בשנת 2010, כדאי לה יותר להצביע נגד החוק.

הסיפור שלה הוא סיפור ההתלבטות של המפלגה הדמוקרטית, השועטת לעבר הישג חסר תקדים בקונגרס בידיעה מראש שתשלם מחיר כבד, אולי כבד מאוד, בקלפי בחודש נובמבר. תומכי הרפורמה יאמרו: זהו אומץ לב ציבורי במיטבו, זוהי מנהיגות ולא היגררות. מתנגדי הרפורמה יזכירו: באמריקה מי שקובע הוא הציבור, והחלטות המתעלמות מרחשי לב הציבור אינן משקפות אומץ, אלא זלזול בערכי

הדמוקרטיה.

ההתעסקות הישראלית האובססיבית בביקור נתניהו מגוחכת

הלחץ המפלגתי על דלקמפר כבד, כבד מאוד. יו”ר בית הנבחרים, ננסי פלוסי, פגשה אותה בשבת. הטלוויזיה מראיינת אותה בלי סוף, בזכות הסיפור האישי הרלוונטי: מצד אחד, בשבועות האחרונים איבדה את שני הוריה חולי הסרטן. מצד שני, קבוצות המתנגדות לרפורמה העלו תשדירים שבהם נראית דלקמפר מזהירה מפני עיכובים בטיפול בחולי סרטן אם תהיה רפורמה.

התשדירים הללו ירדפו אותה עד נובמבר אם תצביע בעד, ואולי גם יביאו לקצה קריירה פוליטית קצרה, קצרה מדי לטעמה. ונכון – במבט ממרחק, הקריירה של אובמה חשובה יותר, הרפורמה חשובה יותר, אבל דלקמפר לא מביטה על המחוז שלה ממרחק, גם לא על הקריירה שלה.

בעצם, יש דמיון מסוים בין דלקמפר לבין תושבי ישראל, המביטים גם הם על הרפורמה בחוק הבריאות דרך קוף המחט

של האינטרס הישראלי. הם שואלים: האם אובמה יתחזק או ייחלש? הם שואלים: האם השינוי במצבו הפוליטי יקל או יקשה על בנימין נתניהו המתארח בוושינגטון מחר? מצד אחד, ממשל במצב רוח טוב עשוי להיות רך יותר. מצד שני, ממשל במצב רוח טוב עשוי להיות תקיף יותר.

כך או כך, ההתעסקות הישראלית האובססיבית בביקור נתניהו בבירה האמריקאית מגוחכת. אולי אפשר להפסיק אותה ליום-יומיים? אמריקה עסוקה בתחילת השבוע הזה באחד הקרבות הפוליטיים הגדולים של מאה השנים האחרונות.

העברת רפורמת הבריאות היא הישג היסטורי שיעמיד את אובמה כנשיא מחוקק בשורה אחת עם פרנקלין רוזוולט (הניו דיל) ולינדון ג’ונסון (זכויות האזרח). ביקור נתניהו, הקטטה החולפת עם ישראל, היא לא יותר מרפרוף כנפי פרפר על גב הקרנף.