האמנם אובמה עוכר ישראל?
אובמה לא המציא את הגלגל: הנה תזכורת קצרה של יחסי ישראל-ארה”ב, הממחישים שאף ממשל אמריקאי לא השלים עם המדיניות הישראלית בשטחים ובירושלים
ד”ר צ’לו רוזנברג | 28/3/2010 14:30
יחסי ישראל-ארה”ב נמצאים במשבר חריף למדי. יש המנסים לייפות את התמונה, להמתיק את הגלולה המרה שנתניהו נאלץ לבלוע בביקורו האחרון, ובאמצעות רטוריקה מוכרת, מלאה בפאתוס ציוני-דתי, לעוות את המציאות החדשה. מי שרוצה לחיות בגן עדן של שוטים, זכותו המלאה. מה שמקומם הוא הזיכרון הלאומי הישראלי הקצר שגורם לנו צרות צרורות.
ממשלי ארה”ב לדורותיהם, מאז 67′ ועד היום, התנגדו לקביעה הישראלית שירושלים המאוחדת, לנצח נצחים, היא הבירה הבלעדית של העם היהודי. לא זו בלבד שזהו עיוות של המציאות ושל ההיסטוריה הדיפלומטית בין ישראל לבין ארה”ב, אלא מדובר כאן בניסיון להונות את הציבור.
ראש הממשלה לוי אשכול נאלץ לעמוד מול מתקפה דיפלומטית אמריקאית שמטרתה לגרום לישראל לחזור לגבולות שלפני מלחמת ששת הימים. ההחלטה שנתקבלה במועצת הביטחון שסימנה 242, אינה אלא התחייבות ישראלית שנכפתה עליה, לסגת לגבולות 67′, בתיקונים קטנים ביותר. הלחץ האמריקאי והאירופי היה חזק למדי, למרות שאלה נחשבו באמת לממשלים ידידותיים לישראל. נכון שאשכול נתן הוראה מפורשת להתחיל בבנייה מואצת של ירושלים המזרחית, ונכון שבלחצם של יגאל אלון ומשה דיין אישר אשכול את יישוב הגרעין הראשון ב”עיר האבות” הלא היא חברון, אך האמריקאים לא ראו זאת בעין יפה, בלשון המעטה.
חילופי השלטון בישראל, “המהפך” המפורסם, העלו לשלטון את הליכוד ובראשו מנחם בגין הידוע בדעותיו לגבי ארץ ישראל השלמה. הייתה תקווה שמא חלום של דורות הולך ומתגשם וכל ארץ ישראל התנ”כית תיושב ביהודים. אלא שהממשל האמריקאי בראשותו של הנשיא קרטר חשב אחרת. מי שסבור שהסכם השלום עם מצרים וחיסול כל היישוב היהודי בסיני נעשו מתוך חדווה ישראלית, טועה ומטעה. ראוי לפתוח את מסמכי הדיונים ולקרוא בהם מה באמת קרה, אז יובן מה משמעותו של לחץ אמריקאי על ישראל. אפילו מנחם בגין, סמל המאבק ואימת הערבים, לא הצליח לעמוד בפני האמריקאים כי הבין היטב שהתעקשות על סיני תוביל לקרע עם ארה”ב, על כל המשתמע מכך.
גם ראש הממשלה שמיר, סלע איתן שלא ניתן היה להזיזו מעמדותיו, הבין בדרך הקשה שללא ארה”ב, ישראל עלולה להימצא במצב ביטחוני גרוע ביותר. הנשיא בוש האב ושר החוץ בייקר לא חסכו מאמץ כדי ללחוץ על ישראל בשני עניינים מהותיים: הימנעות מהשתתפות במלחמת המפרץ הראשונה, וכן השתתפות בוועידת מדריד. ראש הממשלה שמיר לא רצה ליישר קו עם האמריקאים, אך כאשר בייקר הבהיר לו מה עלולים להיות הצעדים האמריקאים, שמיר התרצה והשתתף בוועידה בינלאומית ממנה סלד וחשש. לפני הוועידה גער בייקר בשמיר ודרש הפסקה מוחלטת של מפעל ההתיישבות, תוך רמיזות עבות על מה עלול לקרות ליחסים שבין שתי המדינות שממילא הגיעו לשפל תוך עצירת הערבויות הכספיות האמריקאיות בסך 10 מיליארד דולר שאמורים היו לסייע לקליטת העלייה הגדולה מבריה”מ לשעבר.
גם שרון ואולמרט נכנעו לתכתיבים מארה”ב
מוסכם על רוב הישראלים שממשל קלינטון היה בהחלט ידידותי לישראל. יחד עם זאת, ראוי לישראלים לקרוא את מה שמכונה “מתווה קלינטון” משנת 2000 כדי להבין מה עמדת הממשל האוהד שלו:
א. הקמת מדינה פלסטינית על 94%-96% מהגדה המערבית, בתוספת חילופי שטחים של 1%-3% בקו הירוק, וכן ריבונות פלסטינית על כל שטחי רצועת עזה. בנוסף יהיה “מעבר בטוח” שיחבר בין הגדה המערבית לרצועת עזה.
ב. כוח בינלאומי יופקד על הביטחון לאורך הגבול עם ירדן.
ג. ישראל מוותרת על ריבונותה בבקעת הירדן. אולם, נסיגתה ממנה תהיה הדרגתית מטעמי ביטחון: בין היתר היא תחזיק צבא בבקעת הירדן למשך שלוש שנים.
ד. חלוקה אתנית של ירושלים: השכונות הערביות בירושלים יהיו תחת ריבונות פלסטינית והיהודיות יהיו תחת ריבונות ישראלית.
ה. תהיה ריבונות פלסטינית על הר הבית וריבונות ישראלית על הכותל המערבי.
ו. זכות השיבה לא תתממש באופן חופשי בישראל, וייאמר כי לפלסטינים
זכות שיבה לביתם הלאומי.
ז. החתימה על ההסכם תציין את תום הסכסוך.
ממשל בוש הבן נחשב לידידותי ביותר לישראל. ייתכן, אך יחד עם זאת תכניתו המכונה “מפת הדרכים”, שאפילו לא התגבשה בשיתוף ישראל והפלסטינים אלא עם הקוורטט, היא הוכחה נוספת למדיניות האמריקאית המסורתית: הקפאת הבנייה, נסיגה מיישובים שנבנו מעבר לקו הירוק מאז שנת 2000, כולל מאחזים בלתי חוקיים, והכרה אמיתית בזכות הפלסטינים למדינה עצמאית. אלה מקצת הנדודות מתוך המסמך. שרון נאלץ לקבל את התכתיב ואולמרט גם.
השורות שלעיל אינן אלא תזכורת קצרה של יחסי ישראל-ארה”ב, הממחישים שאף ממשל אמריקאי לא השלים עם המדיניות הישראלית בשטחים ובירושלים, כולל הנוכחי. אובמה נחוש בדעתו להשיג את מטרותיו. לישראל שתי אופציות: לשבור את הכלים עם ארה”ב ולהעמיד בסכנה את ביטחון ישראל, או להיענות לדרישות של אובמה תוך ידיעה שהממשלה הנוכחית בהרכבה לא תוכל כנראה לשרוד.
I see the Israeli right-wing conservative is every bit as blind to the concerns and desires iterated by progressively-minded Israelis as consrvatives are here in Canada. There, as well as here, they seem blind at a very basic cognitive-epistemic level to opinion deviates save only those few that are endorsed by their authoritarian* leadership.
This observation goes a long ways toward eventually showing that the conservative behavioral syndrome (called by Altemeyer et al “RWA-SDO Authoritarian Embrace”) is not one born of ideological musings, but rather of a developmental deficit in the normal process of a child’s social-intellectual maturation. It appers to leave them with immature cognitive abilities and skills (perhaps most notably, ’empathy’…a social skill requiring high-order abstract thought manipulation, is almost always lacking as an important consideration in almost any given conservative’s worldview).
*Athoritarianism (or RWA) correlates with political conservativism at .73 (very strong).