Faithful are the Wounds of a Friend: On U.S.-Israeli Relations

<--

נאמנים פצעי אוהב: על יחסי ארה”ב-ישראל

אותם ח”כים ועסקנים השופכים שמן למדורה ותוקפים בפומבי את הממשל האמריקני במטרה להתבלט ולחזק את מעמדם למול מצביעיהם – נוהגים בחוסר אחריות

המתיחות השוררת ביחסי ישראל-ארה”ב בשבועות האחרונים העירה מרבצם שורה של חברי כנסת ועסקני ציבור, שמיהרו לתקוף את הממשל האמריקני וללבות את האש בין הצדדים. כך, סגן השר איוב קרא כינה את נשיא ארה”ב “חוסיין אובמה” במסגרת חגיגות היישוב היהודי בחברון, ולצידו ח”כ אופיר אקוניס הכריז במאמריו בעיתונות “אובמה, עד כאן” וטען כי “אומה שלמה משיבה לנשיא ארה”ב ב’לא!’ מהדהד”. לעומתם, ניסה דובר הבית הלבן השבוע להנמיך את גובה הלהבות, הכחיש בתוקף משבר אישי בין הנשיא אובמה לראש הממשלה נתניהו וסירב להתייחס להתבטאויותיו של סגן השר קרא.

התבטאויותיהם הלוחמניות של הח”כים, שנראות במבט ראשון תמוהות אך בלתי מזיקות, מעוררות אימה של ממש לנוכח מיקומה של ארה”ב בסביבה הגיאו-פוליטית במזרח התיכון. כך, ממש בימים אלה, מנסה ארה”ב לרתום את סין ולגבש קואליציה בינלאומית להחרפת הסנקציות על איראן, ואך לפני ימים ספורים חתמו נציגי משרד הביטחון ונציגי הפנטגון על הסכם למכירת מטוס מסוג הרקולס. זאת, לצד המשך הסיוע הכלכלי (הצבאי והאזרחי) שמעניקה ארה”ב לישראל מדי שנה הצפוי לעמוד בשנת 2010 על 2.775 מיליארד דולר והגיבוי הכמעט-אוטומטי שמעניקה ארה”ב לישראל באו”ם ובפורומים הבינלאומיים השונים.

לוי אשכול אמר “כשארצות הברית מתעטשת, ישראל חוטפת דלקת ריאות”. קל לראות את הסכנות הגלומות בערעור היחסים ההדוקים בין ישראל לארה”ב בכל אחד מתחומי החיים: מצבה הביטחוני של ישראל יורע משמעותית אם ארה”ב “תתעטש” ותרפה את מאמציה

מול הגרעין האיראני או תימנע מעסקאות רכש מתקדמות מול צה”ל; ומצבה הכלכלי יורע אם ארה”ב “תתעטש” ותקצץ מהסיוע הנדיב שהיא מעניקה.

למען הסר ספק, לא נראה שיש סכנה מיידית לעצירת הסיוע הכלכלי או להפוגת הניסיון לעצור את התגרענות איראן (בפרט שהדברים תלויים גם בקונגרס בו ללובי היהודי השפעה משמעותית), אבל הממשל כבר הדליף השבוע לתקשורת שהטלת הווטו האוטומטית באו”ם על החלטות אנטי-ישראליות עלולה להישקל מחדש, וסביר שאם תוחרף המתיחות, ישקול הממשל צעדי לחץ נוספים. מכל מקום, ההתגרויות של בכירים ישראלים בממשל כולו ובנשיא בפרט נראית, על רקע זה, מופרכת והזויה במיוחד ולא ברורה תועלתה או תכליתה.

המתיחות הנוכחית בין ישראל לארה”ב נעוצה בניסיון נחוש של ממשל אובמה לחתור להסדר בין ישראל לפלסטינים, שהינו אינטרס ישראלי מובהק. “נאמנים פצעי אוהב” נכתב בספר משלי, ויפה האימרה גם לענייננו, ובפרט שבשאר החזיתות ממשיך הממשל להתייצב איתן לצד ישראל ולשמור על אינטרסיה הביטחוניים והכלכליים.

גם אם הדרישות האמריקניות כואבות וגם אם לגורמי ממשל ישראלים יש בעיות עקרוניות עמן, יש לפתרן באמצעים המקובלים, בערוצים הדיפלומטיים, בשיח שקט ומאחורי דלתיים סגורות. אותם עסקני ציבור, השופכים שמן למדורה ותוקפים בפומבי את הממשל האמריקני ואת הנשיא אובמה באופן אישי במטרה להתבלט ולחזק את מעמדם למול מצביעיהם, נוהגים בחוסר אחריות ציבורית משווע ועלולים לגרום לנזק חסר תקדים ליחסי החוץ ולמעמדה הביטחוני של ישראל.