WikiLeaks Proves the U.S. Just Can’t

<--

אם יש משהו אחד שמוכיחים המסמכים שפירסם אתר ויקיליקס, בנוגע לארצות הברית, זה את היצירתיות של האמריקנים בכל הקשור להדבקת שמות גנאי וכינויים למנהיגי העולם. המקוריות, הגיוון וההברקות עולים כמעט מכל נייר. שם פחות או יותר נגמר הכישרון האמריקני. בכל מה שקשור לפעולה אקטיבית, אפשר למצוא בעיקר היסוס, חוסר החלטיות וזלזול בוטה בהערכות מודיעיניות של גופים חיצוניים, או התעלמות מבקשות בנושאי ביטחון, גם של הקרובים שבידידים.

גופי המודיעין של ישראל מתריעים מפני הגרעין האיראני? אה, סתם פרנואידים. כאילו שלא מדובר במדינה היחידה עד היום שמנעה בעצמה את התגרענותן של שתי מדינות. כאילו שלא היו אלו אותם גופי מודיעין, שאת הערכותיהם מבטלים האמריקנים בכזו קלות, שידעו בדיוק איפה יש ומה יש, כשהיה מדובר בגרעין העיראקי או הסורי. זה בדיוק אותו זלזול שמוביל לכך שבאחד המסמכים מתואר ראש המוסד הישראלי כאדם פסימי, בכל הנוגע לאיראן, ובמסמך אחר מתארים אותו האמריקנים כ”אופטימי בצורה מפתיעה”. מדהים. על אותו משקל, אפשר לתאר את האבחנות הפסיכולוגיות האמריקניות כגאוניות מתפרצת בתוך נהר של טיפשות.

מילא שאותנו האמריקנים לא סופרים, אבל כאשר מורחים גם את ספקיות הנפט המרכזיות, ערב הסעודית ומדינות המפרץ, עולה סימן שאלה מטריד בנוגע ליכולת האמריקנית לפתור את הבעיה האיראנית. מפתיע לגלות שדווקא מי שכשל פעמים רבות בהערכות מודיעיניות ובתחזיות צבאיות בנוגע למזרח התיכון (עיראק, אפגניסטן ועוד), מרשה לעצמו בכזו קלות לנפנף דוחות שמגיעים מגופי מודיעין שנטועים עמוק בשטח.

מדאיג גם להתעדכן שהקודקודים באמריקה מתעלמים מבקשות של ראשי מדינות שנושמים מזרח תיכון כבר עשרות שנים ומכירים את המטורפים שמנהלים את העסק באיראן, פחות או יותר כמו שהאמריקני הממוצע יודע לדקלם בעל פה את מבצעי המכירות של “יום שישי השחור”.

מיהו “זקן רופס הסובל מטראומה”?

מה כן יודעים לעשות עשרות גופי המודיעין ומחלקות הדיפלומטיה של ארצות הברית? בעיקר לקלל. בשפה דיפלומטית כמובן. וככה מוצאים את עצמם גדולי הידידים של המעצמה הגדולה בתחרות הכינוי המעליב והיצירתי המוצלח ביותר. טובי הדיפלומטים התחרו על התואר. ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות קוראים לה. בצדק. רק שם יכולים למצוא את עצמם הנשיא הצרפתי והשליט הלובי כשווים בין שווים ברשימת הדאחקות האמריקניות. הדיפלומט האמריקני בצרפת פותח את התחרות עם הכינוי “מלך ללא בגדים” (סרקוזי). השליח ברוסיה משתחרר וזורק לאוויר את “זכר שולט” (פוטין) ו”רובין ובאטמן” (פוטין ומדבדב), והתחרות מתחילה

להתחמם.

בשלב הזה הדיפלומטים כבר מרגישים הרבה יותר פתוחים, וכך המנהיג הצפון-קוריאני זוכה להגדרה של “זקן רופס הסובל מטראומה”. הבחור מזימבבואה מתואר כ”זקן משוגע”, ומועמר קדאפי סתם מתעופף עם בלונדיניות.

בפרקים הבאים צפויים חבר’ה נוספים לזכות בכינויים לא פחות מחמיאים. ערפאת צפוי לקבל את “ליידי ג’ילט”. בשאר אסד יכונה “ההוא עם השפם”. חסן נסראללה יוגדר כ”תחליף לסאונה”. ונתניהו יסתפק ב”שרמנטי אבל לא רומנטי”. אגב, אם מישהו בעולם מחפש להחזיר בכינוי משלו לנשיא האמריקני, אז אין יותר מדי מה להתאמץ. “סתם שחקן כדורסל כושל שלא יודע להגן על הפנים שלו”.