Obama’s Priorities

<--

סדר העדיפויות של אובמה

בקצת פחות משנתיים שנותרו עד לבחירות 2012 באמריקה, אפשר להעריך שנשיא ארה”ב לא ישקיע אנרגיה רבה מדי במזרח התיכון

שמואל רוזנר | 24/1/2011 11:57

תגיות: ברק אובמה ניוט גינגריץ’, מי שהיה יו”ר בית הנבחרים ומי שעדיין בוחן את סיכוייו להתמודד על הנשיאות, כבר הדביק לשנתיים הבאות כינוי קולע, כדרכו: “הקדנציה השלישית של קלינטון”. כלומר, של ביל קלינטון. מאחורי הכינוי הזה עומדת הנחת עבודה שתוכח מחר בערב בנאומו השנתי של הנשיא ברק אובמה על “מצב האומה”. הנחת העבודה היא שאובמה “מתמרכז”: מחפש להחזיר אליו את הבוחרים העצמאים שאיבד לקראת בחירות אמצע הקדנציה; מחפש להרגיע את המגזר העסקי; מחפש דרכים שיאפשרו לו לעבוד במציאות חדשה מול בית נבחרים לעומתי, רפובליקני; מחפש להיות קצת פחות אובמה, וקצת יותר קלינטון. האנשים החדשים שהוא ממנה מעידים על כך, המדיניות שהוא מתווה מלמדת על כך, התיסכול הגובר של טהרני השמאל הקשה מוכיח שאכן כך.

ממילא, בשנתיים הבאות, וככל שיתקרבו הבחירות הבאות לנשיאות, תירשם התקרבות בין סדר היום של אובמה לבין סדר היום של מרבית הבוחרים. יש רזרבות של רצון טוב ושל אמון אישי שהנשיא יכול לשאוב מהן. מעמדו בסקרים משתפר מעט. הקרב הקשה על מועמדות המפלגה הרפובליקנית יפיל חללים פוליטיים בצדי הדרך. מצבו הפוליטי של אובמה לקראת המאבק על הבחירה מחדש סביר ואפילו יותר מזה. הוא לא יטלטל את הספינה חזק מדי, וישקיע את עיקר מרצו במניעת שקיעה כלכלית נוספת – משבר חוזר, יותר מכל אירוע אחר, זה מה שיכול להפיל אותו.

פשרות זה טוב

האם זו הקדנציה השלישית של קלינטון? ב-1995, אחרי מכה דומה שספג בבחירות אמצע הקדנציה, קלינטון זז ימינה לכיוון המרכז. מצבו בסקרים היה דומה לזה של אובמה היום, אך מצבו הפוליטי היה מעט טוב יותר בזכות מי שעמד מולו בצד הרפובליקני: ניוט גינגריץ’. הבוחרים התרשמו שקלינטון מחפש פשרות פוליטיות, ושהרפובליקנים אשמים במלחמות חסרות התוחלת של וושינגטון. בעצם, גם היום (לפי סקר “וול סטריט ג’ורנל” ) הבוחרים מאמינים שאובמה מוכן לפשרות יותר מיריביו הרפובליקנים. ופשרות זה טוב. אלא שבניגוד לגינגריץ’, שהציבור זיהה כדמות מפלגת, עומד היום בראש הסיעה הרפובליקאית ג’ון ביינר, איש שהציבור מזהה כרך יותר, חביב יותר. כלומר, יריב קשה יותר.

מחר בערב ייפגשו אובמה וביינר ליריית הפתיחה של משחק השחמט הפוליטי של החודשים הבאים – נאומו של אובמה שיתמקד, זה טבעי, ביוזמות

להתנעת הכלכלה האמריקאית. כמעט שמונים אחוז מהבוחרים האמריקאים רוצים התמקדות של הבית הלבן בנושאי “פנים”. על כן קשה לשער מצב שבו אובמה ממשיך להשקיע אנרגיה רבה ב”תהליך השלום” בכמעט-שנתיים שנותרו עד לבחירות 2012 באמריקה.

בשורה טובה? למי שרוצה לדחות את הקץ בזירה הפלסטינית זו מן הסתם בשורה טובה, אולם בצדה גם בשורה טובה פחות: אם לאובמה עניין מופחת במדיניות החוץ, לא רק הזירה הפלסטינית תסבול מהזנחה מסוימת, אלא גם זירות חשובות יותר לטעמה של ממשלת ישראל, כמו זו האיראנית.

האמריקאים, על פי סקר “פיו” מהשבוע שעבר, סבורים שהמדיניות האמריקאית לא הביאה להישגים או לשינוי מול איראן. ומצד שני, שיעור הבוחרים המוטרדים מבעיות של מדיניות החוץ בשפל: רק שישה אחוזים, כלומר, העובדה שאיראן ממשיכה בשלה נהירה לאמריקאים, אבל לא במיוחד מעסיקה אותם.