האם אחרי קהיר, ארה”ב תעזוב את י-ם?
הפסקת הסיוע הצבאי, ביטול הערבויות, בידוד מדיני: זאת המציאות שישראל תפגוש ביום שבו תחליט ארצות הברית לפנות לה עורף
שרה ליבוביץ-דר
ארצות הברית הפנתה השבוע את גבה לבן בריתה הוותיק חוסני מובארק. שנים ארוכות של יחסים הדוקים הסתיימו כשההמונים יצאו לרחובות קהיר. הנשיא המצרי קיווה אולי לגיבוי, אך נתקל בהתחמקות ואחר כך בהתרחקות מפורשת. כשזה קורה לבת ברית קרובה וותיקה כל כך, שזכתה מארצות הברית לסיוע צבאי במשך שנים ארוכות, לא פלא שבישראל יש כבר מי שחושב על היום שבו זה עלול לקרות גם לנו.
“ארצות הברית עושה מפעם בפעם הערכה מחדש של מדיניות החוץ שלה”, אומר פרופ’ יוסי שיין, ראש התוכנית לדיפלומטיה באוניברסיטת תל אביב ופרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת ג’ורג’טאון בוושינגטון. “אחרי מלחמת ששת הימים צרפת הפנתה לנו עורף והיינו צריכים למצוא מהר חלופה לנשק הצרפתי. זה בהחלט יכול לקרות גם עם האמריקאים בתחומים מסוימים. הנשיא אייזנהאור, למשל, קבע כבר שישראל היא לא נכס, הנשיא בוש האב בדק מחדש את נושא הערבויות. אם ישראל לא תשרת יותר את האינטרסים האמריקאיים, ארצות הברית עלולה לשנות את היחס שלה, וזה יהיה מסוכן עבורנו”.
עד כמה מסוכן?
“לא נקרוס מיד, אבל תהיה מפולת ומצבנו יהיה מאוד מאוד בעייתי. אם ארצות הברית לא תשלח נשק נהיה במצב בעייתי מבחינת ההגנה על עצמנו. הנשק האמריקאי הציל אותנו מקריסה במלחמת יום הכיפורים. אם לא יהיה סיוע אמריקאי האבטלה תגדל, מחיר הדלק יהיה גבוה הרבה יותר, הביטחון האישי והלאומי ייפגע מפני שמדינות ערב יבינו שאין לנו גב והן עלולות להתקיף אותנו, וטילים עלולים ליפול על מדינת ישראל כמו שהיה במלחמת המפרץ. אנחנו גם נסבול מבידוד מדיני מפני שארצות הברית מעניקה לנו לגיטימציה, וכשהיא תתחיל להעביר באו”ם החלטות נגדנו נהפוך למדינה מבודדת. כרגע אנחנו עדיין לא שם, אבל אנחנו בהחלט צריכים להיות עם אצבע על הדופק”.
2.55 מיליארד דולר
הקשר ההדוק בין ישראל לארצות הברית התחיל בשנות השישים עם הכרזתו של הנשיא ג’ון קנדי בדצמבר ’62 שלארצות הברית יש יחסים מיוחדים עם ישראל במזרח התיכון. אז גם התחילה ארצות הברית למכור נשק לישראל. במאי ’64 הוזמן ראש ממשלה ישראלי ראשון לביקור בבית הלבן, ובמלחמת יום הכיפורים הקשרים התהדקו כשארצות הברית העבירה רכבת אווירית לישראל. בספטמבר ’75 הבטיח הנשיא ג’רלד פורד שארצות הברית תתמיד באספקת נשק לישראל ותשמור על היתרון האיכותי של ישראל.
תקופות של מתחים לא ערערו את בסיס היחסים ההדוקים. במארס ’80 ארצות הברית תמכה בהחלטה של האו”ם שהחילה את אמנת ז’נבה הרביעית על השטחים, כולל מזרח ירושלים, אם כי לבסוף חזרה בה. תקיפת הכור העיראקי, מבצע שלום הגליל, הטבח בסברה ושתילה, פרשת ג’ונתן פולארד, מכירת נשק ישראלי לסין בשנת ,2000 ההודעה של ישראל בשנה האחרונה שתבנה למעלה מאלף יחידות דיור בירושלים ותמיכת ארצות הברית בהצבעה באו”ם על פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני, הפרו את איזון היחסים המיוחדים, אך לא פגעו בסיוע האמריקאי.
2.55 ארצות הברית מעבירה לישראל מיליארד דולר כסיוע מדי שנה, כמעט כולו סיוע צבאי. כמו כן היא העניקה לישראל ערבויות בסכום של כתשעה מיליארד דולר שמאפשרות לישראל ללוות כספים בעולם בתנאים הדומים לאלה של ארצות הברית. יחסי המסחר בין ישראל לארצות הברית הדוקים. ישראל ייצאה לארצות הברית בשנה האחרונה סחורות בסכום של 11.6 מיליארד דולר. הבאה בתור היא בריטניה, עם ייצוא של שני מיליארד דולר. הייבוא האמריקאי לארץ הגיע בשנה האחרונה ל5.9- מיליארד דולר, במקום השני נמצאת סין עם ייבוא של 4.7 מיליארד דולר.
כעת, מעלה התרחקותה של ארצות הברית מבן בריתה הוותיק מובארק את השאלה אם היא עלולה להפנות את גבה גם לישראל, על אף הידידות רבת השנים. שבתי שביט, שהיה ראש המוסד, חושב שתרחיש כזה אפשרי. “הכיוון שארצות הברית הולכת אליו עלול להשפיע בצורה לא טובה על היחסים שלה עם ישראל,” הוא אומר. “ממשל אובמה צועד בנתיב שיכול להחזיר את ארצות הברית לעידן של הבדלנות. עליית כוחה של סין עשויה אף היא להשפיע על ארצות הברית להתקדם לכיוון של התכנסות. לכל זה לא תהיה השפעה טובה על היחסים עם ישראל”.
איום פוליטי
פרופ’ אברהם בן צבי מאוניברסיטת חיפה – שספרו, “מטרומן ועד אובמה, עלייתם וראשית שקיעתם של יחסי ארצות הברית-ישראל” יצא לאור לפני כמה שבועות – מזהיר אף הוא מפני התרחיש הפסימי. “יש כיסים משמעותיים של שחיקה, בעיקר בקרב יהדות ארצות הברית,” הוא אומר. “ממשל קר וחסר סנטימנטים וכיסי הנטישה והאדישות ישאירו את ישראל חשופה בצריח. עוד לא הגענו לשלב הזה, אבל זה עלול לקרות.”
המצב יכול להגיע עד כדי הפניית גב, כפי שקורה היום במצרים?
“אני לא מאמין שארצות הברית תתנער מישראל, אבל הם יתחילו לשחק משחק מתוחכם של הפרד ומשול, יגייסו כוחות ביקורתיים נגד ישראל ויתנתקו ממחויבויות מדיניות. הממשל הנוכחי כבר פתח כמה קופסאות שחורות כשהעלה לדיון את נושא העמימות הגרעינית, דבר שהיה עד עכשיו טאבו. זה ממשל קר שעלול ליצור כלפינו תמונה קשה.”
גם הסיוע לישראל עלול להיפגע?
“לא סביר שכל הסיוע ייעלם, מפני שהקונגרס עדיין קנאי בתמיכתו בישראל. לא תהיה כאן מכת מוות, אבל תהיה בעיה עם הלגיטימציה של ישראל. לא יהיה עלינו איום פיזי או אפוקליפסה, אלא איום פוליטי. הם עלולים לכפות עלינו הסכם שלום שלא יהיה מקובל על ישראל, יהיה בידוד גובר של ישראל בעולם, המזרח התיכון יפורז מנשק גרעיני. ישראל תהיה בפינה בלי מרחב תמרון, מה שייצור עבורנו בעיה קשה”.
סימנים להתקררות
האם ניתן כבר היום להבחין בסימנים המבשרים התקררות ביחסים בין ארצות הברית ובת בריתה ישראל? אלון פנקס, קונסול ישראל בניו יורק לשעבר, חושב שכן. לדבריו, הידרדרות ביחסים בין המדינות עדיין רחוקה, אבל הרמזים על שינוי כבר מופיעים. הוא סבור אמנם שהממשל האמריקאי הנוכחי לא יכריז על שינוי בעמדה כלפי ישראל, אף כי ביכולתו בהחלט להפנות גב לראש הממשלה בנימין נתניהו.
המממשל האמריקאי לא יכול לסבול את נתניהו והאשראי שלו בוושינגטון קרוב לאפס, אם כי זה לא אומר שהוא לא יכול לשנות את זה. אם אובמה ימשיך ביחס שלו לנתניהו הוא ייצור מצב שמעמדו של נתניהו כל כך ייפגע, עד שהוא ייאלץ לעזוב. ממשל בוש האב כבר עשה את זה ליצחק שמיר. גם ב’99- הם התייחסו לנתניהו בצורה כזאת שאהוד ברק עלה בבחירות. הם לא עונים לטלפונים, אין פגישות בין הנשיאים, עד שבסופו של דבר הציבור הישראלי מבין שלראש הממשלה יש יחסים כל כך בעייתיים עם ארצות הברית והוא לא בוחר בו. עם זאת, אין סיכוי שאובמה יכריז בנאום על שינוי בעמדה הבסיסית של הממשל כלפי ישראל.”
לעולם לא תהיה התקררות ביחסים?
“תהיה התקררות, אבל זה ייקח זמן. התמיכה בישראל נשחקת בגלל שינויים דמוגרפיים בארצות הברית. היום אמריקה צעירה יותר ופחות מתעניינת בנושאי חוץ. משקלה של ישראל בסך יחסי החוץ יורד בהתמדה מאז פירוק ברית המועצות, גנרלים אמריקאים, כמו הגנרל דיוויד פטראוס, לא מהססים להגיד שהאינטרסים של ארצות הברית במזרח התיכון נפגעים בהיעדר תהליך מדיני בין ישראל לעולם הערבי. הקונגרס מתמלא באנשים שאין להם מחויבות פוליטית ערכית לישראל וישראל לא מרככת את התהליך, מפני שהיא לא מקשיבה באופן עקבי לבקשות של ארצות הברית להקפיא את הבנייה בהתנחלויות.”
איפה נהיה כשכל זה יקרה?
“אם עדיין נשלוט בשטחים נהיה בבעיה, מפני שבמצב כזה אנחנו זקוקים לברית האמריקאית בהצבעות באו”ם וזקוקים לנשק האמריקאי לשמירה על היתרון האיכותי שלנו, שמשמעותו שלישראל יש זכות קדימה בגישה למערכות נשק. ברגע שזה ייפגע נהיה בבעיה, אבל זה לא יקרה מחר בבוקר. בינתיים זה תסריט בדיוני. שינויים כאלה במדיניות חוץ זה סיפור של שנים והסימנים להם יהיו ברורים: הצבעה משמעותית במועצת הביטחון שארצות הברית לא תטיל עליה וטו או הצעת החלטה אנטי ישראלית שארצות הברית תהיה שותפה לה. בינתיים אני יכול לראות אותם נמנעים אבל לא שותפים, כך שהסימנים המקדימים כבר קיימים”.
נורה אדומה
נכון להיום, רבים עדיין האמריקאים התומכים בישראל, וקולם נשמע עדיין היטב במוסדות השלטון, מה שמקשה בינתיים על הממשל להפנות לה עורף. “לישראל יש מחנה גדול של תומכים גם בין הנוצרים הפונדמנטליסטים וגם בין היהודים,” אומר פרופ’ איתמר רבינוביץ,’ שגריר ישראל בארצות הברית לשעבר, ומזכיר כי תמיכה כזו לא עצרה בעבר את הממשל מלהיכנס לעימות עם הממשלות המכהנות בישראל. “ב’92- ממשל בוש האב וג’יימס בייקר הבהירו שהם מעדיפים את יצחק רבין על פני יצחק שמיר, הם לא אישרו את כספי הערבויות והרמז הובן והשפיע על הבחירות בישראל.
“זה קורה היום במידה חלקית לנתניהו. לפני כמה חודשים, בפרשת הבנייה בירושלים, הילרי קלינטון נזפה בו במשך 40 דקות והנשיא אובמה התנהג כלפיו בצורה לא לבבית במהלך הביקור בוושינגטון. אחר כך הם טרחו לתקן את הרושם והמשבר היה מצומצם. הממשל לא מודיע שהוא מואס בראש ממשלה, אבל אני יכול לראות סיטואציה שבה הממשל האמריקאי מאותת שראש ממשלה כזה או אחר לא מקובל עליהם.”
התרחקות מישראל בכלל, לא מראש ממשלה כזה או אחר, אפשרית?
“זה לא תרחיש כל כך דמיוני. משקל הקהילה היהודית בארצות הברית יורד. הדור הצעיר היהודי לא כל כך קשור לישראל. משקלם של ההיספאנים והשחורים עולה ויהיה גדול יותר. אני בהחלט יכול לראות התרחקות הדרגתית בעוד שני עשורים. במצב כזה, אם הקונפליקט במזרח התיכון יימשך, נחיה הרבה פחות טוב וניחלש בצורה אנושה מבחינה מדינית. בחלקים שונים של העולם, כמו במזרח אירופה, אפריקה ודרום אמריקה מצבנו טוב רק הודות לתמיכה האמריקאית”.
חייבים להגיע להסדר
עם תומכים או בלעדיהם, יש לקרוא את מפת האינטרסים האמריקאית. בהיבט הזה, אומר אורי סביר, מנכ”ל משרד החוץ לשעבר, מה שקורה במצרים צריך להדליק בישראל נורה אדומה. “ארצות הברית קודם כל מפתחת את האינטרסים שלה ורק אחר כך דואגת לאינטרסים של אחרים,” הוא אומר. “כל עוד אנחנו עונים על הקריטריונים של ערכים משותפים, אינטרסים אסטרטגיים ואינטרסים משותפים של שלום במזרח התיכון, ארצות הברית לא תפנה לנו עורף. הפניית עורף בטווח הקרוב היא בלתי אפשרית. בטווח הרחוק יכול להיות עימות סביב נושא השלום.”
לאן נגיע אם בגלל העימות ארצות הברית תתרחק מאיתנו?
“אם דבר כזה יקרה זה ישפיע קטסטרופלית על מעמדנו הכלכלי, הביטחוני והבינלאומי. זה יהיה אסון אסטרטגי. ישראל צריכה לשקלל את צעדיה תוך הבנה של תלותה בארצות הברית. אנחנו חייבים להגיע להסדר עם הפלסטינים כל עוד ארצות הברית לצדנו. אם ארצות הברית לא תהיה לצדנו, הקהילה הבינלאומית תכפה עלינו שיבה לקווי ’67 עם מדינה פלסטינית שמזרח ירושלים היא בירתה. הכל יהיה פה הרבה יותר קשה אם ארצות הברית לא תהיה לצדנו.”
אין מקום לדאגה?
ולמרות המקרה המצרי, יש מי שסבורים שארצות הברית לעולם לא תפנה עורף לישראל. “כל נשיא אמריקאי מתנגד ויתנגד להתנחלויות, אבל זה לא אומר שהוא יפגע בסיוע ובשיתוף הפעולה,” אומר ל”מעריב” סטיוארט אייזנשטט, שהיה סגן שר האוצר בממשל קלינטון. “גם במקרה של עימות הסיוע ימשיך לזרום.” סמואל לואיס, שהיה שגריר ארצות הברית בישראל ועמד בראש המוסד לשלום של ארצות הברית, אומר בשיחת טלפון מביתו בארצות הברית ש”אין סיכוי שארצות הברית אי פעם תפנה עורף לישראל. היחסים בין ארצות הברית לישראל מיוחדים. תתחילו לדאוג לגבי מה שקורה במצרים. אין לכם מה לדאוג לגבי ארצות הברית”.
הנשיא אובמה כבר הוכיח שאין לו סנטימנטים מיוחדים לישראל.
“לאובמה יש אישיות אחרת מאשר לנשיא בוש, אבל זה לא אומר שהוא לא תומך בישראל. אני מבין את הדאגה שלכם אבל זה לא יקרה. ארצות הברית תמשיך להיות בת ברית של ישראל”.
Leave a Reply
You must be logged in to post a comment.