The World Is Moving On in Its Hypocrisy

<--

עולם בצביעותו נוהג

במקום לקום ולצאת באמירה תקיפה נגד הדיכוי האיראני, בוחר שוב אובמה לרחרח מסביב. דווקא מול ידידותיו, הוא נוהג בשיטת הזובור

זאב קם

מי שמרגיש ביומיים האחרונים סוג של דז’ה וו, על רקע התגובות בעולם למהומות שהחלו שוב באיראן, לא טועה. התמונות והתחושות זהות. המהומות והמחאות מזכירות את אלו שהיו שם לפני שנה וחצי, רגע אחרי שהמשטר באיראן החליט להמציא מחדש את לוח הכפל במהלך ספירת הקולות בקלפי. גם האלימות מצד כוחות הביטחון האיראניים לא שונה בהרבה מזו שהייתה אז. אם כבר, היא קשה יותר. בפעם הקודמת המתינו מעט לפני שהתחילו לירות אש חיה לעבר המפגינים. הפעם נראה שבטהרן החליטו לקצר את הוראות הפתיחה באש ולתמצת אותן לכדי כלל אחד ויחיד – ירי בזמנך החופשי. ואם אפשר, כמה שיותר.

זה לא שחשבנו שהשנה וחצי שעברה מאז הפעם הקודמת תגרום לחבר’ה ממשמרות המהפכה לאמץ קו מחשבה של “דבר אלי בפרחים”. להיפך. היה ברור שבצד של אחמדינג’אד ייערכו בהתאם ויפיקו את הלקחים מאירועי העבר. האכזבה בעיקר נובעת מהרכרוכיות ומהפחדנות שמגלה המערב, לפחות בימים הראשונים של המהומות, ימים שהם ללא ספק הקריטיים ביותר. אלו הימים שבהם נוצרת (או שלא) הדינמיקה של המחאה. כך היה במצרים וכך גם היה בטוניסיה. עוצמת המהומות בימים אלו, ביחד עם הדחיפה הבינלאומית, הן אלו שיכריעו אם הסיפור צובר תאוצה או דועך בשלב מוקדם.

וכך, במקום לקום ולומר אמירה ברורה ותקיפה, בוחר שוב הנשיא האמריקני לרחרח מסביב, בלי לגעת בנקודה עצמה. במקום לאיים בסנקציות ובעונשים כלפי המשטר בטהרן, אם ימשיכו לירות על המפגינים, הוא בוחר לספר לעולם שההנהגה האיראנית נוהגת בצביעות. די, באמת? איזה מודיעין מובחר הוא מחזיק שם בוושינגטון שהוא מסוגל להגיע לתובנות כאלו? מאוד יכול להיות שאם אובמה היה משמש כפרשן באחד מערוצי הטלוויזיה, דבריו היו יכולים להיות מעניינים. אבל פה בדיוק עובר הקו שמבחין בין מי שמסתכל על הסיטואציה מהצד ומספר מה הוא רואה, לבין מי שאמור להשפיע על אותה סיטואציה.

הגיע הזמן להשתמש בכסף

המדהים בכל הסיפור הוא שדווקא כשמדובר בידידים (ישראל), או במשטרים שהם מהסבירים והשפויים יותר מבין המשטרים הלא דמוקרטיים (מצרים), אובמה מעדיף את שיטת הזובור. ואם אפשר לבצע אותו באמצעות השפלה פומבית, מה טוב. כך עשה בזמנו לראש הממשלה הישראלי, וכך גם עשה בשבועות האחרונים לנשיא מצרים לשעבר מובארק.

וכך יוצא אובמה לתקשורת, יום לאחר תחילת המהומות באיראן, ומביע איזו תקווה עמומה להכנסת ערכים דמוקרטים למדינת האייתוללות. בראבו. תחשבו רגע על אדם צמא שעובר ליד המכולת. במקום להשתמש בכסף שממתין בכיסו, כדי לקנות בקבוק של מים, הוא

מסתפק בלספר לחבר שלידו שהוא ממש צמא, ואז ממשיך בדרכו.

הגיע הזמן להשתמש בכסף, כבוד הנשיא. קרא למדינות אירופה לגנות אחת אחרי השנייה את הירי לעבר אזרחים בטהרן. כנס את מועצת הביטחון על מנת לקבל החלטה המטילה סנקציות על איראן, אם הירי, המעצרים ההמוניים והעינויים ימשכו שם. תן בעיטה דיפלומטית בעכוזו של הנשיא הטורקי, שבעיצומן של המהומות באיראן נפגש עם אחמדינג’אד, לוחץ את ידו בחום ולא טורח לגנות ולו במשפט אחד את אלימות המשטר כלפי הצעירים שיוצאים להפגין. אדוני הנשיא, אין לא יכול. יש לא רוצה. ואתה כבר הרבה זמן לא באמת רוצה.