Beginning of the End for Sarah Palin?

<--

תחילת הסוף של שרה פיילין?

כמו מטאור היא הגיעה אל המשחק הפוליטי. אבל הבאזז התקשורתי לא יעזור, אל הבית הלבן היא לא תגיע. היא טיפשה, שמרנית ומקטבת

תמיר מורג

המסע המדהים של שרה פיילין אל הבימה המרכזית של הפוליטיקה האמריקנית החל ביום שבו שלף אותה ג’ון מקיין מבקתה מכוסת שלג באלסקה, והציבה לצידו כסגניתו במרוץ לנשיאות. מאז, הפרופיל הציבורי שלה רק המשיך לנסוק: עצרות ענק, חוזה שמן ברשת החדשות השמרנית פוקס ניוז, שני ספרים בצמרת רשימת רבי המכר, וכמובן – גם תכנית ריאליטי משלה.

אולם בשבועיים האחרונים נראה כי משהו מתחיל לחרוק במכונה שנבנתה כדי לקחת את פיילין כל הדרך עד לבית הלבן. בצדק או שלא, היא הואשמה באחריות עקיפה לתקרית הירי באריזונה, בה נהרגו שישה בני אדם וחברת הקונגרס הדמוקרטית גבריאל גיפורדס נפצע אנושות (ובינתיים החלה להתאושש). הטענה היא כי סגנונה המשתלח של פיילין כלפי מדיניות הדמוקרטים חצה את הגבול והפך להסתה של ממש, אשר השפיעה כביכול על הרוצח המעורער בנפשו.

בין היתר נטען נגדה, כי לקראת הבחירות לקונגרס הפיצה באמצעות אתר האינטרנט שלה מפה של ארצות הברית, ועליה סימני מטרה שנמרחו על מחוזות בחירה של נציגים דמוקרטים שהצביעו בעד הרפורמה בביטוח הבריאות (כולל, כמובן, גבריאל גיפורדס). העובדה שגם הדמוקרטים הפיצו בעבר מפה דומה נגד מועמדים רפובליקנים לא שינתה דבר. פיילין נאלצה להתגונן, והסתבכה עוד יותר כשהשתמשה בביטוי הרגיש “עלילת דם” כדי לתאר את המתקפות שהופנו נגדה. מאז, מעמדה בסקרים צונח, ויש המעלים את האפשרות שכלל לא תתמודד לנשיאות.

מלכוד 22

למרות זאת, מוקדם להספיד את פיילין, לפחות כמועמדת חזקה בפריימריס הרפובליקניים. היא עדיין הפוליטיקאית הסוחפת ביותר באמריקה, ומבחינה זו נפח הסיקור התקשורתי שהיא מקבלת מספק תמונה נכונה כשהוא מצייר אותה כראש החץ של האופוזיציה לנשיא אובמה. אולם מלכתחילה היה גם ממד מתעתע בתמונה זו, והוא שלמעשה, האמת היא שבשום שלב לא היה לה סיכוי אמיתי לנצח בבחירות הכלליות – גם אם תצלח את הפריימריס. אובמה, אגב, יודע זאת, והוא מתפלל לניצחון של פיילין בבחירות המקדימות. מבחינה זו אפשר בהחלט לבוא בטענות לתקשורת האמריקנית שמפחידה אותנו לחינם, ובמידה פחותה גם לזו הישראלית, הנגררת אחריה ומתמקדת בפיילין הרבה יותר מאשר במועמדים רפובליקנים בעלי סיכויים אמיתיים להביס את אובמה.

איך אפשר להסביר את התופעה הזו – דיסונס מוחלט בין הבאזז התקשורתי והציבורי העצום שמצליחה לחולל המועמדת לנשיאות, לבין סיכויה האמיתיים להיבחר, השואפים לאפס? ובכן, במשפט אחד אפשר לומר שפיילין לכודה בסוג של “מלכוד 22”. היא מצליחה לחולל את הבאזז הזה, החיוני לכל מועמד ששואף לנצח, בזכות מאפייניה האקסצנטריים; אולם מאפיינים אלה ממש מונעים ממנה להפוך למועמדת בעלת סיכוי מעשי לזכות בפרס הגדול. אם רוצים, ניתן לברור מתוכם שלושה שהם בעייתיים במיוחד: פיילין פשוט טיפשה מדי, שמרנית מדי, ומקטבת (Polarizing) מדי.

מנסה לשנן את הפרטים

אינטליגנציה: נשיא אמריקני אינו חייב להיות בעל מנת משכל גבוהה באופן חריג. יחד עם זאת, מבחינה ציבורית קיים רף מינימלי, שמי שאינו עומד בו נתפש כאדם שאינו כשיר לכהן במשרה הבכירה בעולם. כמה דוגמאות לדברים שחייבים לדעת אם רוצים להיבחר לנשיאות: למשל, שארה”ב תומכת בדרום קוריאה ומסוכסכת עם הצפון, ולא להיפך; שאפריקה היא יבשת ולא מדינה; ושלמועמד שמתמודד מולך לתפקיד סגן הנשיא, ומכהן כבר עשרות שנים בסנאט, קוראים ג’ו ביידן. יועציו של ג’ון מקיין עדיין זוכרים את המראה מכמיר הלב של פיילין – מוקפת במאות כרטיסיות בעודה יישובה בחדר המלון שלה בחלוק רחצה ובמצב של התמוטטות עצבים – מנסה ללא הצלחה לשנן את הפרטים הללו.

שמרנות: באופן סכמטי למדי, ניתן לומר שכשליש מהאמריקנים מזהים עצמם כדמוקרטים, שליש כרפובליקנים, ושליש כעצמאים. לכן, מועמד שרוצה להיבחר לנשיאות חייב לגרוף כמעט את כל בסיס התומכים של מפלגתו, פלוס נתח משמעותי של בוחרים עצמאים, המצויים במרכז המפה הפוליטית ומחזיקים בדעות מתונות. כל הסקרים שנערכו עד היום מראים שפיילין אינה מצליחה לפרוץ את המחסום הזה ולגרוף תומכים עצמאים. הם פשוט מסרבים להצביע למי שמזוהה כמנהיגת תנועת “מסיבת התה” השמרנית; תומכת באיסור על הפלות גם במקרה של אונס; מתנגדת למחקר בתאי גזע; ומנגד תומכת בלימוד תיאוריית הבריאתנות, שסותרת את תורת האבולוציה.

קיטוב: זוהי לא רק השמרנות של פיילין שמעוררת אנטגוניזם כה חריף בקרב דמוקרטים, עצמאיים, ובמידה גוברת אף בקרב רפובליקנים מתונים – זהו גם, ואולי בעיקר, הסגנון. כל מה שהופך אותה לאלילה בקרב תומכי “מסיבת התה” גורם לבוחרים פוטנציאליים ממרכז המפה הפוליטית להתרחק ממנה כמו מאש: הרטוריקה המתלהמת והחיבור ההדוק עם מנחה הטלוויזיה השנוי במחלוקת, גלן בק; ההתייצבות שלה מאחורי מעומדים קיצוניים – חלקם תמהונים ממש – בבחירות לקונגרס; ואפילו אורח החיים שלה, הכולל תחביבים כגון יציאה למסעות צייד בעקבות איילי צפון.

שתישאר באלסקה

סקר שנערך בימים האחרונים בניו המפשייר, אחת משתי המדינות החשובות ביותר בתהליך הפריימריס, הציב את פיילין במקום הרביעי, עם שבעה אחוזי תמיכה בלבד. עוד לפני כן, כשנראה היה שכוכבה דורך, נשאלה בראיון נדיר ברברה בוש, אמו של הנשיא ה-43 ואשתו של הנשיא ה-41, מה דעתה על פיילין, והשיבה כי “היא אישה יפיפיה ונראה לי שהיא מאושרת באלסקה. אני מקווה שתישאר שם”. כמו שזה נראה כרגע, בוש יכולה להיות רגועה, וגם אנחנו.