להתערב בלי להתלכלך
התקיפה האווירית של המערב נועדה בעיקר כדי לצאת חובה, בלי לכלוך
נדב איל
בניגוד לסיסמאות, המתקפה בלוב לא נועדה רק לשמור על “אזור ללא טיסה”, אלא אם טנקים לוביים צימחו כנפיים. אמש גם הם ספגו טילים ראשונים ממטוסי קרב צרפתיים. מהות פעולת המערב היא לגדוע את התקדמותם המהירה של כוחות קדאפי לבנגאזי, בדרכם לבצע את מה שהקולונל מכנה טיהור העיר “קיר אחרי קיר”, והעולם מכנה – פשעים נגד האנושות.
מי שהובילו לפעולה הזו, באורח יוצא דופן, הן מעצמות אירופה. הנשיא אובמה התנגד עד לפני שבוע לכל התערבות צבאית בלוב, ועשה זאת מסיבות ברורות: אמריקה מעורבת כעת בשתי מלחמות, באפגניסטן ובעיראק, וכוחותיה הצבאיים פרוסים עד קצה יכולתם.
אסטרטגית, כניסה אמריקאית לעימות פנימי במדינה ערבית מוסלמית הייתה מובילה לשתי השלכות מיידיות: התרחקות של האירופים, שהיו מאושרים שהאמריקאים יעשו את המלאכה עבורם, ומכה פוליטית לממשל אובמה בתוך ארצות הברית (למעלה מ-50 אחוז מהאמריקאים מתנגדים נחרצות לפעולה בלוב).
זה כמובן משאיר לנו את השאלה המרכזית: למה. מדוע המערב איננו נותן לקדאפי להשתלט מחדש על מזרח לוב ובכך להשרות יציבות מחודשת שתוביל לצניחה נחוצה מאוד במחירי הנפט. מה בוער עכשיו לדיוויד קמרון, שנאבק בקרטוע הכלכלה הבריטית, או לניקולא סרקוזי, שהסקרים בועטים בו שוב ושוב, ליזום מעורבות צבאית בלוב. ולמה ארצות הברית הסכימה להצטרף, בסוף.
התשובה מורכבת. עקרונית, דעת הקהל המערבית התקוממה נגד הדיכוי הברוטלי שהפגין קדאפי. שליט לוב הפך את עצמו לרשע המוחלט של סיפור המהפכות הערביות; בניגוד לבן עלי ולמובארק, הוא עשה שימוש באמצעים מאוסים במיוחד כדי לשמר את שלטונו.
האפשרות שכוחותיו יבצעו טבח המוני בבנגאזי הטרידה מאוד את מנהיגי אירופה; לוב היא החצר האחורית שלהם. קמרון, סרקוזי וזפטרו היו נשאלים על ידי בוחריהם מה הם עשו כדי למנוע את הפשעים הללו, וקרוב לוודאי שהיו נותרים ללא תשובה. יתרה מזו, הם היו נשאלים מה עשו כדי למנוע את גל ההגירה ההמוני לאירופה של מאות אלפי לובים, פליטים של רצח עם.
דחיפה קטנה מהמערב
כמובן, יש גם את האינטרסים. קדאפי הפך את עצמו למצורע בעיני העולם. נניח שהיה מנצח, האם מנהיגים דמוקרטים כמו קמרון או סרקוזי היו יכולים לנהל אתו שוב יחסים רגילים? האם בריטניה הייתה מאפשרת ל”בריטיש פטרוליום” לשוב ולממן את משפחת קדאפי במיליארדים?
וארצות הברית, האם היא הייתה יכולה להמשיך במדיניות ההתקרבות שלה עם אדם שהבטיח שדמם של אזרחים יישפך ברחובות? התשובה שלילית כנראה. בין אם מסיבות אידיאליסטיות או פוליטיות פנימיות, מנהיגי המערב סיימו את הרומן שלהם עם קדאפי ומשפחתו.
ניצחון אפשרי שלו בלוב יוביל לכך שמדינה מרכזית באזור, היצואנית ה-12 בעולם של נפט, תישלט על ידי אדם ומשפחה המוחרמים בעולם המערבי. במהירות היה קדאפי נזכר בידידיו הישנים-חדשים: ונצואלה, אולי איראן. וכמובן – הטרור העולמי.
זה תרחיש קשה עבור ארצות
הברית ואירופה: הן הגיעו למסקנה שאי אפשר להרשות, פוליטית ובמובנים אחרים, ניצחון מוחלט של קדאפי. נדייק: הן הגיעו למסקנה שמשתלם להן לנסות אמצעי צבאי אחרון לפני שהתרחיש הגרוע ביותר מתגשם.
יש רק בעיה אחת באמצעי שנבחר: הוא בעיקר נבחן כדי לצאת ידי חובה. התערבות אווירית בלבד עשויה להאריך את הסכסוך, לגרום ליותר נפגעים ולבסוף לגרור התערבות צבאית עמוקה יותר. כמו שאמר בנג’מין פרידמן ממכון קאטו, “אזורים ללא טיסה מחייבים אותנו לניצחון במלחמות, אך מדגימים את רצוננו המוגבל לנצח בהן. זו הסיבה שהן מדיניות גרועה”.
הן בעיקר דרך בה המערב יכול להראות שהוא מתערב , בלי לסכן באורח עמוק את חיי לוחמיו. ברור שאף אחד לא יוכל לנצח את קדאפי עבור המורדים; הם יצטרכו לעשות את המלאכה המלוכלכת בעצמם. אך המערב מוכן לתת דחיפה קטנה. מהאוויר.
Leave a Reply
You must be logged in to post a comment.