.
Posted on April 5, 2011.
ה”גלובדיסטים” כבר לא אוהבים את אובמה
כמו המלחמה בעיראק, גם המבצע בלוב הפך בעיני “כוחות הקדמה” למזימת נפט מערבית. עם הטבח שמבצע קדאפי בעמו אין להם בעיה
בן-דרור ימיני
האגדה מספרת שארצות הברית נכנסה למלחמת המפרץ הראשונה, ובעיקר השנייה, כדי לשלוט במקורות הנפט בעולם. הבובה של ג’ורג’ בוש עלתה בלהבות בכל רחבי העולם. ככה ייעשה לאיש שאיסלאמיסטים וגלובליסטים חפצו בהוקעתו.
אבל בוש הוא בוש, וברק אובמה הוא סיפור אחר. סיבוב ההופעות שלו בבירות של מדינות מוסלמיות, ובעיקר נאום קהיר, הפכו אותו ליקיר כוחות הקדמה, מאיסלאמיסטים עד גלובליסטים. אולי לא בדיוק יקיר, אבל בכיוון. הוא, כביכול, הפך את ארצות הברית לשנואה הרבה פחות. אלא שהשבוע התברר שלא לעולם חוסן.
הכוחות שפעלו נגד בוש התעוררו פעם נוספת. גם בובתו של אובמה כבר נישאת בהפגנות זעם ברחבי העולם. שורפים אותה. והטענות שלהם נגד אובמה הן בדיוק אותן טענות שהשמיעו נגד בוש: הפצצת לוב היא כדי לשמור, או להשתלט, על מקורות הנפט.
הכל בגלל הנפט?
העניין הוא שאגדות אורבניות הן רק אגדות. הן בנויות על עלילות. ההערכות הראשוניות בנוגע לעלות המלחמה בעיראק עמדו על כחמישים מיליארד דולר. זה היה חלום באספמיה. ב-2008 עמדו ההוצאות על למעלה משש מאות מיליארד, וחתן פרס נובל, הכלכלן ג’וזף שטיגליץ, העריך שהמלחמה תעלה לארצות הברית כארבעה טריליון דולר. ייתכן שההערכה שלו מוגזמת. אך בכל מקרה, אין שום סיכוי לכסות את ההוצאות בפועל עם רווחי הנפט, גם אם הללו ישועבדו לאוצר האמריקאי למשך שנים רבות.
ב-2009 למשל עמדו הכנסות הנפט של עיראק על 41 מיליארד דולר. כלומר, גם אם ההכנסה תהיה גבוהה יותר, וגם אם תועבר כולה לארצות הברית, היא לא תכסה את הוצאות המלחמה. בפועל, רווחי הנפט נשארים בעיראק, והיא דווקא סובלת מעודף תקציבי. זה לא מפריע להמוני “גלובדיסטים” (גלובליסטים-ג’יהאדיסטים) לחזור על הפזמון הקבוע: הכל בגלל הנפט.
הפזמון הזה חוזר גם עכשיו, עם לוב. אז
נכון שקדאפי החל לטבוח בבני עמו, ונכון שהליגה הערבית, בצעד מעניין, דרשה התערבות, ונכון שהייתה החלטת או”ם – אבל כל זה לא משפיע על ה”גלובדיסטים”. ההגנה שמספק המערב לאזרחי לוב הופכת גם היא לעוד מזימה של חומדי הנפט למיניהם. וכך לא רק בעולם המוסלמי, גם בספרד, שבה יש לא מעט מגדודי “כוחות הקדמה”, חזרו לרחובות סיסמאות בנוסח “No More Blood For Oil”. בקרוב ברחבי אירופה וארה”ב.
הכלל המוסרי שלהם הוא שאם מנהיג ערבי טובח בעשרות או מאות אלפי מאזרחיו – זה לגיטימי. זה עניין שלו. אסור להתערב. הרי אלה היו אידיוטים שימושיים מהמערב שהזדהו בכל לבם עם סדאם חוסיין. גם אם בוש, בימיו כנשיא, היה מתאמץ בכל כוחו, הוא לא היה מגיע למספר ההרוגים העיראקים בתקופת שלטונו של סדאם. וגם אם יתאמץ אובמה, ויגדיל את ההפצצות בלוב בעשרת מונים, הוא לא ידגדג את פוטנציאל הטבח של קדאפי, אם רק יניחו לו להתנקם במורדים כרצונו.
קדאפי בחברה טובה
קדאפי אינו לבד. אוהדיו נקבצים ובאים, והם שייכים לאותה מחלקה פסיכו-פוליטית. למשל, רוברט מוגאבה מזימבבואה, או הוגו צ’אבז מוונצואלה. הראשון הצליח להפוך את מדינתו לאחת הכושלות בעולם, והשני בדרך לשם. ובדיוק כמו שלסדאם חוסיין נמצאו מליצי יושר, הם חוזרים ומופיעים גם הפעם. אובמה יהפוך לאימפריאליסט וחזיר קפיטליסטי, וקדאפי למנהיג אותנטי.
האם יש נחמה בטירוף הזה? לא ממש. אלא שאולי, מי יודע, אפשר להתבונן מזווית נוספת על הקמפיינים המטורפים נגד ישראל. הרי מדובר באותן חזיתות. צ’אבס הוא גיבור ה”גלובדיסטים”, והללו מתעוררים עכשיו כדי להפגין נגד אובמה ולשרוף את בובתו. אלא שהפעם יש שינוי. הפעם אלה ששורפים את בובתו של אובמה הופכים לאויבי ההתעוררות הערבית נגד שליטים עריצים.
הקואליציות הישנות מתפרקות. המוסלמים מצויים בשני צדי המתרס. לא שיש כאן נחמה גדולה. אבל אולי, מי יודע, יש כאן נחמה קטנה. הנה, זו כבר לא ישראל לבדה שסובלת מחזית הטירוף. גם הערבים עצמם עלולים להפוך לקורבנות שלה.
Leave a Reply
You must be logged in to post a comment.