The Commander in Chief

Edited by Hoishan Chan


 

<--

המפקד העליון

ההישג של אובמה הוא עצום ויש להתפאר בו – אבל זה לגמרי לא מבטיח לו להיבחר שוב ב-2012

אלון פנקס

על ג’ורג’ וו. בוש נאמר כי נבחר פעמיים: פעם אחת בבחירות השנויות במחלוקת של נובמבר 2000 ובפעם השנייה, הקובעת, בערבו של ה-11 בספטמבר 2001. אז היה בוש לנשיא. ברק אובמה נבחר ברוב עצום ב-2008 אבל בהחלט ייתכן – אם כי מאד מוקדם להעריך – שנשיאותו הפכה לשלמה וסדורה רק כאשר הנחה לחפש, הקצה משאבים לאתר ונתן את הפקודה להרוג את אוסמה בן לאדן.

ההשוואה חלקית וניתנת לויכוח, אבל קו הדמיון קיים. את ראש המפלצת שרשפה אש וירקה רעל ומוות על אמריקה של בוש ערף אובמה. את סגירת המעגל של 11 ספטמבר ביצע אובמה משום שהתעקש.

אובמה איננו רומנטיקן, איננו אידיאליסט, איננו ליברל מתערב או שמרן מסתגר ואיננו אידיאולוג. אובמה ריאליסט. ככזה הוא יודע שביום ראשון קרה דבר עצום אבל ייתכן שבפועל לא באמת קרה דבר.

פרק II, חלק 2, פסקה 2.1 לחוקת ארה”ב קובע באופן הברור והחד ביותר כי נשיא ארצות הברית יהיה “המפקד העליון של הצבא והצי של ארה”ב”. מכל סמכויותיו החוקתיות והביצועיות של הנשיא, הפיקוד העליון על הכוחות המזויינים נתפש כחשוב וכמהותי ביותר.

נשיאים רבים נבחרו למרות ועל רקע ביקורת או חששות שחוסר נסיונם בתחום הבטחון הלאומי, חוסר בקיאותם בבניין הכוח, מבנה הכוח, הפעלת הכוח, הטכנולוגיה וניהול פוליטי של הכוחות המזויינים ובנוסף היעדר התחכום וההבנה העמוקה של הדיפלומטיה הבין לאומית יפגעו בנשיאותם ויחליש את ארה”ב.

שיקול דעת חשוב מנסיון

כך ג’ון פ. קנדי, ג’ימי קרטר, רונלד רייגן, ביל קלינטון, ג’ורג’ וו. בוש וברק אובמה. הנשיא ה-44 נבחר לאחר כהונה חלקית של שנתיים בלבד בסנאט שבאה בעקבות כהונות לא מרשימות במיוחד בבית הנבחרים של מדינת אילינוי.

במסע הבחירות בתוך המפלגה הדמוקרטית, בראשית 2008, שודר תשדיר בחירות של המועמדת הילרי קלינטון ששאל בפשטות אכזרית: “מי יענה לטלפון האדום ב-3 לפנות בוקר?”.

כנגד הטיעונים האלו קבע אובמה כי שיקול דעת חשוב מנסיון. ראו ערך ניהול משבר הטילים בקובה ב-1962 בידי קנדי, נשיא צעיר שהיה סנטור לא בולט

במיוחד לפני כן. יתרה מכך, אמר אובמה, אם תקחו את קורות החיים המרשימים ביותר, את הנסיון המצטבר הרב ביותר, ואת הבקיאות הגדולה ביותר בנושאי בטחון לאומי ומדיניות חוץ, מה תקבלו?

אם תתבוננו על שנות ה-60, תקבלו את “הטובים והמבריקים ביותר” של קנדי וג’ונסון שסיבכו את ארה”ב במדמנה הסופנית הקרוייה ויטנאם. אם תביטו על ממשל בוש, תקבלו את סגן הנשיא צ’ייני ואת מזכיר ההגנה רמספלד. את זה אמר אובמה במחצית 2008, כאשר מימדי ההסתבכות, האבדות האמריקניות וחוסר התוחלת במלחמה הלא-ברורה בעיראק הגיעו לשיאם.

גילה תעוזה וחוכמה מדינית

אובמה ביסס מעמדו כמפקד העליון, חיזק את דימויו כמנהיג נחוש והחלטי ועיבה את המימד הפגיע ביותר של נשיאותו: מדיניות חוץ. ההשלכות של חיסול בין לאדן על מדיניות החוץ גדולות: יחסים מורכבים וייתכן מתערערים עם פקיסטן, התועלת שבהמשך הנוכחות באפגניסטן, מדיניות הושטת היד כלפי העולם המוסלמי, המדיניות כלפי הטלטלות בעולם הערבי ומעמדה ודימויה הכללי של ארה”ב בעולם והשתקפותו בשלל נושאים אחרים.

אובמה של אחרי חיסול בין לאדן הוא אובמה מנוסה יותר ובטוח יותר בטיפול בכל אלו. כאשר אובמה המועמד הציג מדיניות שונה לגבי הצורך בהתמקדות במלחמה בטרור באפגניסטן ופקיסטן במקום בעיראק, ומאז ינואר 2009 כנשיא החל להסיט משאבים, כוחות ותשומת לב מדינית מעיראק לאפגניסטאן.

ההנחה היתה שחוסר נסיונו בא לידי ביטוי בוטה והיו גנרלים שלא התאפקו והביעו ביקורת. אבל אובמה התעקש, בנה צוות ביטחון לאומי מגוון, גילה נחישות, כושר החלטה, תעוזה וחוכמה מדינית.

הפיתוי לייחס להצלחת אובמה בחיסול בן לאדן משמעויות פוליטיות לקראת בחירות 2012 הוא פיתוי סרק מיותר וחסר ערך. אובמה יודע שאין אחד מבין 310 מיליון האמריקאים שיצביע עבורו ב-2012 כהוקרה על חיסול בן לאדן.

אין סחורה המתכלה מהר יותר ואיננה ניתנת לצבירה ואגירה כמו הון פוליטי ופופולריות פוליטית. קצב הארועים, ריבוי המשתנים, חוסר סבלנות וסובלנות האזרח המודרני הם כאלו שבעוד חודש אוסמה בין לאדן יהיה זכרון עמום, או לחילופין, האיש שמהקבר במעמקי הים שיגר פיגוע נקמה בארה”ב.

אובמה ימתן וימעיט את העיסוק בבין לאדן

הבחירות תתקיימנה בעוד שנה וחצי, בנובמבר. מה שיקבע את תוצאתן תהיה כלכלת ארה”ב בקיץ 2012. האמריקאים יגיחו מהחודשים יולי-אוגוסט-ספטמבר 2012 ויתבוננו על האבטלה, שחיקת משכורות, אמונם בכלכלה כצרכנים, רמת החסכון שלהם, רמת האשראי, מחירי הנדל”ן ומחירי הדלק.

אותם שלושים “עצמאיים” שהעניקו את הנצחון לאובמה ב-2008 הם שיקבעו אם ימשיך לכהונה שנייה. משתנה נוסף שעשוי לקבוע את גורל הבחירות הוא זהות ואיכות המועמד הרפובליקאי לנשיאות. כל עוד הרפובליקאים משתעשעים בדונלד טראמפ או שרה פיילין, אובמה יוכל להיבחר גם אם יוכח שנולד בנס ציונה ולא בהוואי.

אבל מועמד רפובליקאי רציני (למשל, מושל מינסוטה טים פולנטי) בשילוב משבר כלכלי, מיתון נוסף ועלייה משמעותית באבטלה ופעולת ואובמה בצרות. הפעולה לחיסול בין לאדן תהיה חלק ממורשתו של אובמה וסרט הוליוודי מצליח אבל חסר כל קשר לבחירות בהן הוא עלול להפסיד.

ממש כפי שיש בנשיאותו סממנים מובהקים של כהונה שנייה מעבר לפינה ישנם גם מאפיינים של “נשיא לכהונה אחת”. לכן אובמה ימתן וימעיט את העיסוק בבין לאדן. ההישג שלו בלאו הכי, אבל הבחירות מהן הוא לומד הן בחירות 1992: ג’ורג’ בוש האב, מכניע סאדאם חוסיין ומנצח מלחמת המפרץ, נראה בראשית 1992 כבלתי ניתן להבסה.

ברית המועצות התפרקה, ארה”ב היתה למעצמת-על יחידה והגמונית, עיראק נדרסה, סין והודו החלו בניסוי הקרוי קפיטליזם. מי ינצח את בוש? מושל אנונימי מארקנסו בשם ביל קלינטון שכתב על קירות מטהו סיסמה פשוטה וקליטה: “זו הכלכלה, טמבל”.

ההישג של ארה”ב ושל אובמה הוא עצום ויש להתפאר בו. היתרונות הפוליטים הגלומים במיצוב הנשיא כמפקד העליון המוצלח הם רבים ואיכותיים. להניח שעל זה אמריקה הולכת לבחירות ב-2012 זה כבר מוגזם ומופרך.

About this publication