Another Kind of President: The Israeli Stance toward Obama

<--

הנשיא האחר: היחס הישראלי לאובמה

נאומו של אובמה לא היה זוכה לאותם קיתונות של ביקורת והטחת עלבונות פומביים מנתניהו אם הדובר היה נשיא אמריקאי לבן ועשיר

יריב אופנהיימר

מחלוקות בין נשיא ארצות הברית לממשלת ישראל אינן דבר חדש, גם החלפת עקיצות הדדיות והשמעת נאומים סותרים הן חלק מזירת המאבק הפוליטי והדיפלומטי.

אך להתנהלותו של נתניהו בתוך הבית הלבן בסוף השבוע האחרון אין תקדים. היא נובעת לא רק ממחלוקות אידאולוגיות, אלא גם מתחושת עליונות והתנשאות שהרימה ראש והתגלתה בשיא כיעורה, עת החליט נתניהו לנזוף בנשיא האמריקאי אל מול עיני העולם.

נתניהו, שמכיר היטב את כללי הטקס הדיפלומטיים ואת הצורך להימנע מלהציף בפומבי מחלוקות לגיטימיות, בחר עוד במטוס לוושינגטון לשבור את הכלים ולנהוג בנשיא האמריקאי כאילו היה עוד חבר זוטר במועצת קדימה.

לא במקרה עזות המצח והחוצפה הישראלית שברה שיאים, ומשפטים שאמורים להיאמר בחדרים סגורים ובדיונים פנימיים הוצאו החוצה בצורה מתנשאת ומכוערת.

היחס המזלזל והמתנשא אליו זכה הנשיא האמריקאי השחור הראשון בתולדות ארצות הברית הוא תולדה של תפיסה על פיה אובמה אינו חלק “מהמשפחה” ומהמיליה החברתי אליו השתייכו הנשיאים האמריקאיים בעבר, בוש, רייגן, קלינטון וקודמיהם.

מול קלינטון לא העיזו לצאת בפומבי

כשבוש האב התנה את מתן הערבויות למדינת ישראל בהפסקת הבנייה בהתנחלויות, אף גורם בתוך הממשלה או בקהילות היהודיות בארצות הברית לא זעק או הטיף כי הנשיא בוש עוין את מדינת ישראל.

כשקלינטון התנגש חזיתית עם נתניהו בקדנציה הראשונה לא העיזו בירושלים לצאת פומבית נגד הבית הלבן. אך כאשר עומד הנשיא הנוכחי ברק אובמה וחוזר על עקרונות הדומים להפליא לקווים של קלינטון בדבר הגבולות העתידיים בין שתי המדינות, מאבד ראש הממשלה כל רסן ועושה ככל שביכולתו על מנת להשפיל ולפגוע בו.

גם בקרב גורמים יהודים ימניים בארצות הברית ניתן לזהות יחס יהיר ומתנשא לעברו של הנשיא האמריקאי. בעלי הון יהודים מרשים לעצמם לאיים עליו מתוך מקום קונסרבטיבי ושמרני הרואה באובמה נטע זר בפוליטיקה האמריקאית. שרבוב השם חוסיין לתוך שמו של הנשיא גם הוא איננו מקרי ונועד לשרת את הקמפיין ההפחדה שמנהלים השמרנים נגדו.

הבית הלבן עמד לצדה של ישראל

מבקריו של אובמה בישראל שוכחים כי על אף נחישותו לפעול להשגת הסדר בין ישראל לשכנותיה, אובמה הוכיח לא אחת כי הוא מחויב לביטחונה ולעתידה של ישראל יותר מכל נשיא אמריקאי לפניו.

בתמיכת אובמה, הוגדל בתקופתו תקציב הסיוע לישראל והיה הגבוה ביותר מאז ומעולם, בנוסף אישר העברת מימון של 205 מיליון דולרים למערכת כיפת ברזל, ואף העניק סיוע לישראל בעקבות השריפה בכרמל.

לאחרונה עמד הבית הלבן לבדו לצדה של ישראל באו”ם בעוד מדינות מערב אירופה נמנעו או תמכו בהצעת ההחלטה נגדה. גם בנאומו על המזרח התיכון יצא באופן גלוי כנגד חמאס והתנגד פומבי למהלך הפלסטיני החד צדדי באו”ם.

נשיא אמריקאי אחר, שהיה מגיע מבית הגידול המסורתי של מנהיגים בבית הלבן, לא היה זוכה ליחס כה עוין, חשדני ומתנשא מצד הימין השמרני בישראל ובארצות הברית.

נאומו האחרון של אובמה לא היה זוכה לאותם קיתונות של ביקורת והטחת עלבונות פומביים ואישיים אם הדובר היה נשיא אמריקאי לבן ועשיר. סגנונו הבוטה של נתניהו והתנהלותו האישית חסרת התקדים מוכיחה כי בעיניים ישראליות אובמה לא נבחן רק על פי מעשיו, אלא גם על פי מוצאו, עברו והרקע ממנו הוא צמח.

About this publication