A Type of Evil We Have Never Seen Before

<--

רשעות מסוג שלא הכרנו

להחלטה שלא לשחרר את ג’ונתן פולארד ללוויית אביו יש רק הסבר אחד: אטימות לב מהסוג הקיצוני ביותר – שספק אם הייתה קיימת במי מנשיאי ארצות הברית הקודמים

נשיא ארצות הברית ברק אובמה נתפס בעיני הציבור, וכמובן בעיני התקשורת, כנשיא שזכויות האדם הן נר לרגליו. כמנהיג שרואה לנגד עיניו את החלש וככזה שמקפיד על זכויות היסוד של כל אדם באשר הוא וגם על ערכים של הומניות.

כך שיווקו לנו אותו מהרגע הראשון. כך מתעקשים להציג לנו אותו גם בימים אלו. כנראה שבמשפחת פולארד רואים את הדברים קצת אחרת. למעשה, כל יהודי ברחבי העולם חייב לראות את האיש שיושב היום בבית הלבן כמי שמפר כל ערך בסיסי של חמלה אנושית.

מה בסך הכל ביקשה ממנו משפחת פולארד. שעה וחצי של צעידה לצד אביו המנוח, בזמן שהוא מובא למנוחת עולמים. כמה שעות בודדות על מנת לסעוד את אביו, מוריס, בשעותיו האחרונות. לא בקשה לשדרוג תנאי המאסר המחפירים מהם הוא “נהנה”. גם לא היתר להגדלת כמות האורחים שיהיו רשאים לבקר אותו מעת לעת. רק להיות עם אביו בשעותיו האחרונות ולזכות ללוות אותו בדרכו האחרונה.

התשובה של הנשיא אובמה, בשני המקרים, הייתה זלזול והתעלמות בוטים. אף אחד בבית הלבן לא טרח אפילו להוציא הודעה רשמית בעניין. סוג של הסבר. אולי איזו התנצלות מגומגמת. כלום. לשיטתם, הם לא חייבים שמץ של התייחסות ליהודי הזה שהם כה אוהבים להתעלל בו.

פולארד נמצא בתחתית הסולם

ממה בדיוק חששו שם בבית הלבן? איזה שיקול ענייני יכול היה להיות להם, כדי להגיע לאותו סירוב עיקש ומרושע? הרי כל נימוק ביטחוני (תלוש) שאולי קיים כדי לטרפד את שחרורו של האיש, בוודאי אינו עומד כשמדובר על יציאת בזק לכמה שעות לצורך הלוויה.

יש רק הסבר אחד להחלטה – אטימות לב מסוג קיצוני, שספק אם הייתה קיימת במי מנשיאי ארצות הברית שסירבו בעבר לבקשות לשחרר את פולארד.

מסתבר שמבחינתו של ברק אובמה, פולארד נמצא בתחתית הסולם. עובדה שאפילו מחבלי אל קאעידה המוחזקים בכלא גואנטנמו זכו להתייחסות מצד הנשיא האמריקאי, כשזה הצהיר על כוונתו לסגור את המתקן ולהעביר את דייריו לשטח ארצות הברית.

פולארד, שמחובר חלק גדול מהזמן למכשור רפואי (בשל מצבו הקשה), מעניין את הסבתא שלו. זו מהצד הקנייתי. זה אותו נשיא שמתעלם

כבר שלושה חודשים מרצח המוני שמתבצע על בסיס יומי ברחבי סוריה. זה אותו נשיא שלא טרח לנקוט אפילו בצעד מחאה סמלי, כדוגמת החזרת השגריר האמריקאי שבסוריה (שגם בימים אלו נמצא עדיין בדמשק), בזמן שעשרות אלפי אזרחים סורים נסים על נפשם לכיוון טורקיה. אז מה זה בשבילו ג’ונתן פולארד אחד.

ועוד מילה אחת, הפעם על יהודי ארצות הברית. השתיקה המביכה שלהם לאור ההתעללות האמריקאית בפולארד לא תישכח בעתיד. אם יש גורם אחד שיכול להזיז ולטלטל את הנשיא האמריקאי, זה הם. איום אמיתי בהפסקת התרומות לקמפיין הנשיאות של אובמה, כמו גם המרת התמיכה המסורתית במועמד הדמוקרטי והעברתה אל הצד הרפובליקני, יכולים לשנות את רוע הגזירה. מסתבר שלפחות נכון לעכשיו, לחלקם, חשוב יותר הדרכון האמריקאי מאשר הנשמה היהודית. שייתביישו.

About this publication