American Capitalism – Not What You Thought of It

<--

קפיטליזם אמריקאי – לא מה שחשבתם

בשעה שבישראל נאנקים תחת יוקרת המחייה, הגיע הזמן לבשר לכל הסוציאליסטים שנהנים לבקר את ארה”ב: באמריקה המצב טוב יותר

תמיר מורג

הסוציאליסטים, כידוע, הם מגיניהם ופטרוניהם של החלכאים והנדכאים ברחבי העולם. אולם עם פרוץ המשבר הכלכלי האחרון לא ניתן היה לרסן את פרצי העליצות שלהם, שנמרחו על כל עיתון אפשרי במאות מאמרים אשר חגגו את קריסתו, כביכול, של הקפיטליזם האמריקאי.

הם לא נתנו לעובדה שמיליוני בני אדם איבדו את בתיהם ואת וחסכונותיהם להפריע למסיבה שלהם – זה היה, כנראה, מחיר ששווה לשלם בשביל לחזות באימפריית הרשע השנואה מתייסרת בכאב.

גם העובדה שהמדינות שספגו את הפגיעה הקשה ביותר – קשה לאין ערוך מזו שספג המשק האמריקאי – הן דווקא מדינות סוציאליסטיות מובהקות, לא בלבלה אותם לרגע. אז מה אם יוון קורסת, פורטוגל מתמוטטת, והאבטלה בספרד עומדת על שיעור כפול מזה שבארה”ב? העיקר שהג’ונגל הקפיטליסטי שמעבר לים עולה בלהבות, ולא ניתן לעובדות להפריע לנו לפצוח בריקוד.

פיקוח על שכר הדירה

אולם העובדה המעניינת ביותר שהסוציאליסטים מדחיקים, היא שהג’ונגל הזה קיים רק בדמיונם של אלה שיצרו לארה”ב תדמית דמונית, ושל אלה ששתו בשקיקה את סיפורי האימה מבלי לבדוק את העובדות.

ארה”ב איננה שבדיה, וברשת הביטחון הסוציאלית שהיא מעניקה לאזרחיה יש חורים גדולים; ואף על פי כן, הרשת הזו חיה וקיימת, ומדי יום היא מספקת סיוע משמעותי מאוד לעשרות מיליוני אמריקאים שגורלם לא שפר עליהם. הגיע הזמן לספר בקצרה את הסיפור שלה.

“לאחר שווידאנו כי בעלי הבניין ערכו בו שיפוץ מקיף, כולל שדרוג של המעלית, החלטנו לאשר את העלאת

שכר הדירה החודשי ב-3.5 דולרים לחדר. אם ברצונך לערער על ההחלטה, אתה מוזמן לפנות בהקדם לוועדה המחוזית לפיקוח על שכר הדירה”. זה, פחות או יותר, נוסח המכתב שקיבלתי לפני מספר חודשים מהמשרד לפיקוח על שכר הדירה של מדינת ניו יורק.

רק בעיר ניו יורק עצמה כמיליון דירות מושכרות תחת פיקוח הדוק של המדינה, שכמעט ולא מאפשרת לבעלים להעלות את דמי השכירות. השוכרים זכאים להגנה ולזכויות על הנכס, ובמקרים רבים משלמים בעלי הדירות מאות אלפי דולרים כדי לפנות דייר ותיק, שנהנה מתעריף שכר דירה מגוחך באזור יוקרתי במנהטן.

שכר המינימום גבוה יותר מבישראל

מדינת ניו יורק – כמו מדינות אחרות בארה”ב – גם מסבסדת באופן דרסטי את ביטוח הבריאות למאות אלפי משפחות. ולא – לא מדובר במשפחות העניות ביותר, שכן אלה כבר נהנות מביטוח בריאות שמממן הממשל הפדרלי (Medicaid).

כמוהן, גם כל הגמלאים מעל גיל 65 וכל הסובלים ממוגבלויות פיזיות או נפשיות משמעותיות, מכוסים על ידי הממשל באמצעות תוכנית Medicare. למען הסר ספק, לא מדובר בתוכניות חדשות המהוות חלק מרפורמת הבריאות של אובמה. Medicaid ו-Medicare קיימות בארה”ב כבר עשרות שנים, כחלק מחוק הביטוח הלאומי המורחב, שהעביר הנשיא לינדון ג’ונסון ב-1965.

החוק הזה גם מעניק שורה של קצבאות נוספות והשלמות הכנסה למעוטי יכולת, גמלאים ומוגבלים, ומבטיח דמי אבטלה למי שאיבד את משרתו. חוקים אחרים מסדירים את נושא שכר המינימום, שעומד כיום על 7.25 דולרים לשעה – יותר מבישראל הסוציאליסטית, על אף שיוקר המחיה הממוצע באמריקה נמוך בעשרות אחוזים.

חלק ממדינות ארה”ב אף קבעו לעצמן שכר מינימום גבוה מזה הפדרלי, אשר עומד על יותר משמונה דולרים לשעה.

אין קשר בין התדמית המפלצתית למציאות

גם ההשכלה הגבוהה בארה”ב מסובסדת, למרות שעלותה עדיין גבוהה. בעוד שבאוניברסיטת עילית פרטית יעלה שכר הלימוד בין 30 ל-40 אלף דולרים לשנה, הרי שרבות מהאוניברסיטות הטובות ביותר באמריקה, כגון ברקלי בקליפורניה או אן ארבור במשיגן, הן אוניברסיטאות ציבוריות (State Universities).

כל מדינה בארה”ב – ללא יוצא מהכלל – מפעילה לפחות מערכת אחת של אוניברסיטאות כאלו, ומסבסדת את שכר הלימוד בהן בשיעור שבין 70 ל-100 אחוז – תלוי במוסד ובמצבו הכלכלי של הסטודנט.

אמריקה רחוקה מלהיות גן של שושנים, והיא מקיימת בתוכה לא מעט עוולות חברתיות צורמות. אולם בינן לבין התדמית המפלצתית, של יקום מקביל המתנהל על פי כללים של קפיטליזם טהור ושלוח רסן, אין דבר וחצי דבר מלבד דמיונם הפורה של כמה סוציאליסטים מתוסכלים.

זו עדיין אומה של כ-310 מיליון תושבים, שאיש מהם לא מת מרעב, וגם העניים שבהם נהנים מרמת חיים שברוב העולם רק חולמים עליה. זו המדינה שהכי הרבה בני אדם נהנים לבקר בארסיות, אך זה גם המקום שהכי הרבה בני אדם חולמים לעבור אליו. ביותר מדי מקרים, מדובר באותם אנשים בדיוק.