Miss America: The U.S. Presidential Race

<--

מיס אמריקה: המרוץ לנשיאות בארה”ב

תקציר סיפורה של המתמודדת הרפובליקנית מישל בכמן, מעיר קטנה באוהיו, לקיבוץ בארי, למועמדות לנשיאות ארצות הברית

שמואל רוזנר

כדי לעשות את החיים קלים, אפשר להתחיל כמו בסיפור לילדים: בשני ציורים. אחד הופיע לפני כמה שבועות בכתבת הפרופיל הארוכה של המגזין “רולינג סטון”, השני השבוע בשער המגזין “ויקלי סטנדרד”. המגזין הראשון ליברלי, השני שמרני.

הראשון לא בדיוק במחנה האוהדים של מישל בכמן, השני מוכן לשקול את מועמדותה לנשיאות ארצות הברית ברצינות. הנה, זה הנושא: מישל בכמן. מועמדת. מהשבוע באופן רשמי. בציור של “רולינג סטון” היא מופיעה בפרופיל, בחיוך מטורלל, יד אחת מניפה את ספר התנ”ך, ביד האחרת חרב חדה, ארוכה, מגואלת בדם, לגופה מעין שריון אבירים שמזכיר את מסעי הצלב. בזה של ה”סטנדרד” החיוך מעט מעושה, אבל לא מטורף, היא לובשת שמלה ורודה, עומדת בשדה מוקפת בגבעולים, ירוקים, ארוכים, עונדת עגילים ונזר מלכותי.

הרבה דברים אפשר לומר על בכמן, אבל אחד בלי ספק נכון: בזכותה מערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית הפכה השבוע ססגונית יותר, מעניינת יותר.

מי זוכר אותה בכלל?

בכמן התייצבה השבוע בעיר ווטרלו, אייווה, והודיעה: אני מצטרפת למרוץ. זו העיר שבה נולדה לפני 55 שנה למשפחה מהמעמד הבינוני-נמוך, שהצביעה למפלגה הדמוקרטית. כאשר הייתה בבית הספר היסודי, עברה עם הוריה ואחיה למינסוטה. ההורים התגרשו, האב עזב, האם נותרה עם ארבעה ילדים במחסור גדול. הבת מישל התחזקה באמונתה הדתית. התחזקה מאוד. לעתים עד כדי פגיעה ביכולת להבחין בין מציאות לדמיון.

דוגמה: “יש מאות רבות של זוכי פרס נובל”, קבעה , “שאינם מאמינים באבולוציה”. לבכמן יש פה שמדבר במהירות שלעתים עולה על זו שבה המוח שלה

חושב: “התפרצות שנייה של שפעת החזירים דווקא בתקופה שבה יש נשיא דמוקרטי היא צירוף מקרים מעניין”.

היא דוברת רהוטה שמסריה חדים: פחות ממשלה, פחות מעורבות בחיי האזרחים. קהל המאזינים של תוכניות הטוק-רדיו מעריץ אותה, הבדרנים של תוכניות הקומדיה הליליות אוהבים אותה. היא המועמדת המתאימה “לכל מי שחושב ששרה פיילין היא מועמדת אינטלקטואלית מדי”, קבע ביל מאהר. ההשוואה עם פיילין חוזרת לא רק אצלו, גם אצל המתחרים כמו ג’יי לנו: “שרה פיילין מאוד לא מרוצה”, אמר לנו. “עוד אישה רפובליקנית מנסה לגנוב את הקול המטומטם”.

חוצה את הקווים

המסלול הפוליטי שעשתה בכמן מאז הימים הצעירים ההם ועד היום, הביא אותה רחוק מאוד – אידאולוגית וגם מקצועית. רחוק כמעט כמרחק הסוציאליזם הקיבוצי של בארי מהתפיסות השמרניות של תנועת מסיבת התה, שבכמן גאה להימנות עם שורותיה. היא שהקימה את קבוצת המחוקקים אוהדי התה בבית הנבחרים.

היא באה מבית של מצביעים דמוקרטים, ובבחירות של 1976 עוד התנדבה לסייע למערכת הבחירות של ג’ימי קרטר. עד מהרה הייתה בכמן “מאוכזבת מאוד מקרטר”. את רגע המהפך היא מתארת כרגע של התגלות, שנחת עליה כאשר קראה ספר של גור וידאל, שלגלג על כמה מהאבות המייסדים של אמריקה. “ברגע ההוא נהייתי רפובליקנית. גמרתי עם הדמוקרטים”, סיפרה.

היא הייתה אישה צעירה ועסוקה מאוד. חמישה ילדים יש לה, אבל היא ובעלה מרקוס (השם בכמן בא ממנו) גם פתחו את ביתם לנערות במצוקה הסובלות מהפרעות אכילה. לפי הספירה שלה, היא גידלה 23 נערות כאלה במהלך השנים. מבקריה אומרים שגם כאן היא מגזימה, שהיא לא בדיוק “גידלה” את הנערות הללו. אותם מבקרים גם אינם אוהבים את דבקותה בערכים שמרניים-נוצריים, את התנגדותה הנמרצת והנחרצת להפלות, את החוק שיזמה נגד נישואים של הומואים ולסביות במינסוטה, את החלטתה לחנך את ילדיה בבית ולא לשלוח אותם לבית הספר.

בכמן תמיד מוכנה לריאיון, לציטוט נשכני, לעימות עם יריבים אמיתיים ולעתים גם מדומים. מי שהתמודד איתה בבחירות לבית הנבחרים לא שכח את החוויה הזאת, ואמר כי היא “בלתי נלאית”, “מסוכנת”, “חסרת מעצורים”.

רבים מבכירי המפלגה הרפובליקנית מאמינים שאם בכמן תזכה במועמדות, תספוג המפלגה תבוסה צורבת בבחירות הכלליות מול אובמה. היא ימנית מדי, נוצרית מדי, קיצונית מדי. היא תבריח את קולות המרכז. היא תנהיג מפלגה טהורה יותר מבחינה אידאולוגית, אך חסרת סיכוי בהתמודדות על הקונצנזוס האמריקאי. כמובן, כל זה לא מרתיע את בכמן מלהשתתף במרוץ, והיא מתרכזת כרגע בפריימריז – אחר כך תתפנה לשבור את הראש מה עושים מול אובמה.

מה הסיכוי של בכמן?

השאלה היא מה יעשו מועמדים אחרים. המועמד המוביל כרגע, מיט רומני, יודע שסיכוייו באייווה קטנים יחסית, ומתרכז בניו המפשייר. כמותו גם עושה המועמד ג’ ון הנטסמן. אך בכמן יודעת שהצלחה גדולה באייווה תקפיץ אותה היישר למעגל הראשון של המועמדים. ואובמה יודע שאייווה היא מדינה מתנדנדת, ונוסע אליה במסגרת המרוץ שלו – הוא רוצה קדנציה שנייה.

ובכל זאת, מה הסיכוי של בכמן? יש מי שמביט בסקרים של אייווה ומשפשף את העיניים, מתקשה להאמין. העיתון החשוב במדינה הזאת, “דה מוין רג’יסטר”, ערך השבוע הסקר שממנו התברר כי שישה מכל עשרה מצביעים רפובליקנים מזדהה עם מסיבת התה – בוחר פוטנציאלי של בכמן.

מסך הבוחרים הללו לבכמן יש כרגע תמיכה של 22 אחוז לעומת 23 אחוז לרומני. “ההפתעה כאן היא עד כמה מהר המועמדות של בכמן תופסת”, אמרה הפרשנית המוערכת ג’ניפר דאפי. לפחות באייווה, היא אומרת, “זאת המועמדת שצריך לעקוב אחריה, לא רומני”.