A Decade of 9/11: To Fear Only from Fear

<--

עשור ל-11 בספטמבר: לפחד רק מהפחד

הלקח של 11 בספטמבר הוא שהדמוקרטיות חזקות בהרבה מאויביהן. מותו של בן לאדן והתפוררות אל קאעידה מוכיחים זאת

עפר שלח

ב-12 בספטמבר 2001 התיאוריה הלוהטת ביותר שהסבירה את המתרחש הייתה “התנגשות הציביליזציות”. ספרו של סמואל הנטינגטון נתן לכולם, מהנשיא בוש עד האזרח ההמום במנהטן ובתל אביב, הסבר ארוז יפה במונחים מוכרים: שני כוחות גדולים, סדורים (אם לא בממשל אז באידיאולוגיה), הנתונים במאבק על שליטה עולמית, ממש כמו בימי המלחמה הקרה.

עשר שנים חלפו. אם אתם עדיין אוחזים בתיאוריה הזו, ברור מי ניצח. לא מפני שאוסמה בן לאדן מת ואל קאעידה מתפורר, אלא מפני שהמערב לא שינה את אורחות חייו – עם כל הכבוד לזה שלוקח יותר זמן לעלות על טיסה – ואילו העולם המוסלמי התרחק מאוד מבן לאדן. מי שניצחו היו האינטרנט ושידורי הלוויין, סי-אן-אן ויוטיוב ופייסבוק ומקדונלד’ס, לא הטנקים והמטוסים ששלח בוש לאפגניסטן ולעיראק.

אלא שגם מצבו של המנצח לא ממש טוב. המלחמות של בוש עלו לארצות הברית טריליוני דולרים, וחברו למדיניות כלכלית מופקרת כדי להביא את כלכלתה וכלכלת המערב כולו למשבר ענקי. ובתוך ארצות הברית יש תחושה של חולי ואובדן דרך, הנובעת לא רק מעלייתם של כוחות אחרים, וסין בראשם, אלא בעיקר מאובדן זהות והתערערות האמונה שהדרך האמריקאית היא הצודקת והיעילה ביותר.

תהליכים פנימיים ולא איום חיצוני

ב-2004 פרסם הנטינגטון את הספר “מי אנחנו? ” שעסק בדבר האמיתי שמפחיד את השמרנות האמריקאית: השתנותה של אמריקה מבפנים בעקבות גלי הגירה אדירים – כל ילד שני בארצות הברית של היום אינו לבן אנגלוסקסי – שאינם מקבלים עוד באורח אוטומטי את הערכים הישנים. המלחמות שהחלישו את אמריקה נבעו מהפחד מבפנים הרבה יותר מאשר מהאיום מבחוץ. הנזק שגרם לה בן לאדן אינו מגיע לפרומיל ממה שאבד בגלל דרכו של העולם הישן להתמודד איתו.

זהו חטאם הגדול של חסידי

“התנגשות הציביליזציות”: הפרשנות שלהם לאירועים לא נלקחה מהבנתו של העולם החדש, אלא כפתה עליו את ראיית המציאות של העולם הישן כדרך להסביר את מה שהפחיד אותם באמת – תהליכים פנימיים ולא איום חיצוני.

בוש, צ’ייני, רייס וחבורת הנאו-קונסרבטיבים, שעולמם עוצב בימי המלחמה הקרה, עשו מה שאייזנהאואר או רייגן היו עושים: הגיבו בכוח צבאי בלי מעצור וחשבון (ובעיראק גם בלי הצדקה), ובמקביל התעלמו מההתאמות הנדרשות בתוך ארצות הברית.

במקום קור רוח: פראות היסטרית

אמרה אמריקאית גורסת שליברל הוא שמרן שטרם נשדד ברחוב, כלומר התנסות בחיים האמיתיים גומלת אדם מאמונתו התמימה. השמרנים האמריקאים הם אנשים שהותקפו באלימות ב-11 בספטמבר, והגיבו על פי אמונתם הקודמת, כי זה הדבר היחיד שהם יודעים לעשות.

באותם ימים ממש התמודדה ישראל עם איום טרור, שבשנתיים שלאחר מכן הגיע לממדים חסרי תקדים. בוגי יעלון, נאו-שמרן מקומי, אמר אז ש”החוליה החלשה בעימות היא החברה הישראלית”. למעשה החברה הישראלית היא שניצחה בו. כוח החיות שלה, העוצמה הכלכלית והדמוקרטית שהיא מייצרת, נתנו למערכת הביטחון כמעט שלוש שנים עד שנמצאה הנוסחה להילחם בטרור, ושיקמו במהירות את מה שהרסה מערכת טרור קשה בהרבה מ-11 בספטמבר.

זהו הלקח של 11 בספטמבר: הדמוקרטיות חזקות בהרבה מאויביהן. רק הפחדים שלהן הם שהופכים פושעים קנאים אך מעוטי השפעה כמו בן לאדן לאויב שצריך להתמודד איתו בפראות היסטרית, במקום לרדוף אותו בנחישות אך בקור רוח. “אין לנו מה לפחד אלא מהפחד עצמו”, אמר הנשיא רוזוולט בנאום כניסתו לתפקיד. זו נותרה האמת גם ב-11 בספטמבר 2001 וגם היום.

About this publication