אובמה והווטו ה-51
אובמה איננו נשיא גדול נכון ל-2011. מנהיגותו הכלכלית בעייתית וסיכוייו להיבחר מחדש נמוכים. דבר אחד הוא כן: במעשיו ובמדיניותו ברק אובמה הוא פרו-ישראלי בסיסי. כל השאר פוליטיקה
קחו את הנאומים של הנשיא אובמה בחודש מאי במחלקת המדינה ובוועידת אייפא”ק, את ההתבטאויות שלו בנושא ישראל לפני הבחירות ב-2008 ובשנתיים האחרונות ואת דעתו הפומבית על המהלך הפלסטיני באו”ם.
עכשיו תשמיטו את הכותרת “ברק אובמה”, מה תקבלו? את דעתם המשולבת של אהוד ברק, שמעון פרס, יצחק רבין, ציפי לבני, עמיר פרץ, אהוד אולמרט, דן מרידור, 100 אלופי צה”ל, ראשי מוסד ושב”כ ועוד 60 אחוז מהישראלים ו-70 אחוז מיהודי ארצות הברית.
עכשיו תחזירו את השם “אובמה” לראש המסמך. מה קיבלתם? נשיא עוין, מתחנף לערבים, מפייס את ציר הרשע, מפקיר בעלת ברית, כנראה מוסלמי, חסר רגשות כלפי ישראל, מסכן את ביטחונה, מתעב ללא סיבה את ראש הממשלה נתניהו, מנסה לכפות על ישראל תהליכים שיפגעו בחוסנה ובהגנתה.
וטו שבמהותו סתירה פנימית מובהקת
50 פעמים הטילה ארצות הברית וטו במועצת הביטחון נגד החלטות אנטי-ישראליות מאז 1949. הפעם ה-51 עשויה להתרחש בימים הקרובים, אם אכן תגיע למועצת הביטחון הבקשה הפלסטינית להכרה כמדינה-חברה באו”ם.
את הווטו הזה יטיל ברק אובמה. גם את הווטו ה-50 הטיל אובמה, בפברואר האחרון, נגד החלטה הקוראת לישראל להקפיא את הבנייה בהתנחלויות.
הבקשה המדינית להארכת הקפאת הבנייה באה מאובמה עצמו. נתניהו סירב ואובמה בכל זאת הטיל וטו. בשני המקרים זהו וטו שבמהותו סתירה פנימית מובהקת: וטו נגד מדיניות הממשל עצמו ואפילו וטו נגד מדיניות ארה”ב מאז שנשיא
לינדון ג’ונסון קיבל את החלטת מועצת הביטחון 242 ב-1967. אובמה חושב ואומר דברים חמורים מאוד. הוא אומר שעתידה של ישראל וביטחונה יובטחו רק על ידי היפרדות מדינית מהפלסטינים.
אין כאן עניין של צדק היסטורי או “נראטיבים” מתנגשים, אלא מציאות דמוגרפית שמאיימת על קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. הוא אומר שארצות הברית ערבה לביטחון ישראל והברית והשותפות הערכית והאסטרטגית חזקה, עמוקה ועמידה מפני זעזועים. הוא אומר שארצות הברית תמשיך לסייע לשמר את יתרונה האיכותי של ישראל ואת נגישותה למערכות נשק וטכנולוגיות מתקדמות.
אובמה עם כיפה
אובמה אומר בדיוק את מה שרוב ממסד הביטחון הלאומי, מדיניות החוץ והמודיעין של ארצות הברית אומר. הנשיא מעורר יצרים כל כך עזים שהשבועון “ניו יורק מגזין” בחר השבוע לשערו תמונה של אובמה חבוש כיפה לבנה והכותרת: “הנשיא היהודי הראשון”.
ברק אובמה, כותב ג’ון היילמן, “הוא הדבר הטוב ביותר שיש לישראל בעת הזו. למה זה כל כך קשה לנתניהו ושותפיו היהודים בארצות הברית להבין?”. אובמה לא אומר שהיעדרו של תהליך מדיני פוגע באינטרסים אמריקאים אזוריים, אינטרסים שמאז התפרקותה של ברית המועצות עוברים הגדרה מחדש והרחבה.
את הקביעות האלו הוא משאיר למזכיר ההגנה לשעבר רוברט גייטס או לראש הסי-איי-אי דייויד פטראוס עוד כשהיה מפקד פיקוד המרכז האמריקאי. אז מה אם בשנתיים האחרונות היקף שיתוף הפעולה בין שתי המדינות חסר תקדים באיכות וכמות? נשיא שלא מעריך את נתניהו הוא נשיא עויין למדינת ישראל ולמפעל הציוני.
ישראל אינה נושא מרכזי עבור הבוחר היהודי בארה”ב
משוואה פשוטה שקל לשכנע בה את הימין היהודי בארה”ב, את המרכז היהודי המבוהל ממה שהוא שומע ונחשף אליו, את הרפובליקאים שרוצים לרשת את הנשיאות ואת הישראלים.
הסיבות לרתיעה ולחשדנות כלפי אובמה רבות ומגוונות.
חלקן קשורות בדימויים, חלקן בשנאות פוליטיות, חלקן בצורך להיות אהובים ונערצים בידי נשיא שבניגוד לקלינטון ובוש איננו אדם אמוציונלי באופיו, חלקן נובעות מגזענות וחלקן בהחלט באשמת הנשיא וסגנון נשיאותו.
78 אחוז מיהודי ארה”ב הצביעו לאובמה. זהו נתון עקבי עם ההצבעות לקלינטון, גור, ג’ון קרי. היהודים מצביעים כאמריקאים. בניגוד לרושם שיש אצלנו, ישראל איננה נושא מרכזי בהחלטה של הבוחר היהודי, אם כי דימוי של עימות עם ישראל גורם לאי נוחות גדולה. לכן גם חלק גדול מאלו שיוצאים נגד מדיניותו המזרח-תיכונית, ללא שום סיבה מהותית אלא סגנונית, כועסים למעשה על מדיניותו הכלכלית.
שיעור התמיכה באובמה בציבור הוא 42 אחוז, ובקרב היהודים 54 אחוז, למרות שביחס לאחוזי ההצבעה עבורו (53 וכאמור 78 בהתאמה) זו נסיגה גדולה. אבל הבעיה של אובמה איננה יהודי ארה”ב. הבעיה שלו היא דימוי עויין שניסו להדביק לו בירושלים.
אובמה איננו נשיא גדול נכון ל-2011. מנהיגותו הכלכלית בעייתית, סגנונו הנשיאותי לוקה וסיכוייו להיבחר מחדש נמוכים כרגע מחמישים אחוזים. דבר אחד הוא כן: במעשיו ובמדיניותו ברק אובמה הוא פרו-ישראלי בסיסי. וכל השאר פוליטיקה.
Leave a Reply
You must be logged in to post a comment.