Who's Going to Pay for That?

<--

מי ישלם את המחיר

האמריקאים חייבים לנהוג הפוך מכפי שהאינסטינקט שלהם מורה: הם צריכים לגבות את מחיר הווטו ברמאללה, ולא בירושלים

שמואל רוזנר

תלותה של ישראל משתרשרת ביחס עולה לבדידותה המדינית:

מירושלים העומדת למול הצונאמי, לוושינגטון הטרודה בענייניה ונאנקת תחת המחויבות לבלום את המהלך הפלסטיני, לאירופה המערבית המתבקשת לשחרר את האמריקאים מהצורך המביך בווטו שהנשיא אובמה איננו רוצה בו.

המחיר שתשלם ישתרשר בחזרה בהתאם: אירופה, אם תיאות להצטרף למהלך האמריקאי, תדרוש תשלום במטבע ישראלי. לנוכח וושינגטון נחלשת ועסוקה, לנוכח ממשלה ישראלית שאין לה משענת מלבד הקונגרס האמריקאי, יש בין האירופאים מי שמזהה הזדמנות: תמורת הסיוע שימנע בידוד אמריקאי, בדרך למנוע בידוד ישראלי, יבקשו האירופאים כרטיס כניסה מוזל לתהליך המדיני. רשת האינטרסים של המדינות החותרות השבוע לשיפור עמדותיהן, לקראת הדוקרב בצהרי יום שישי, סבוכה מכפי שגלוי לעין.

יום שלישי, שבו יגישו הפלסטינים את בקשתם המדינית, יהיה עוד יום לא מוצלח בשנה לא מוצלחת של ממשל אובמה. גם בגלל הכורח המעיק להתייצב לצד ממשלה ישראלית שהממשל האמריקאי מתקשה להבין ולכבד, אך לא פחות מכך בגלל ספרו של העיתונאי רון ססקינד המכבס בפומבי פיסות של רכילות מתוככי הבית הלבן.

הספר הזה, שיתחרה באבו מאזן על תשומת הלב, מאיים להצית תבערה של הדלפות והדלפות נגד, ולכרסם עוד בתדמיתו של הנשיא המוצג בו כמי שהאירועים שולטים בו במקום שישלוט בהם.

נחמה מסוימת

חולשתה הנמשכת של וושינגטון היא הזרז העיקרי למהלך הפלסטיני באו”ם. ישראל העזה לסרב לממשל אובמה בכמה צומתי הכרעה, אך ההנהגה הפלסטינית הרחיקה לכת הרבה יותר בשבועות האחרונים.

מסע הפצרות, לחצים ואיומים מרומזים לא הצליח לעצור את השיירה הנחושה של בכירי רמאללה בדרך לניו יורק. אשר על כן, לא רק שאלות על המחיר שתשלם ישראל בתמורה לווטו צריכות להישאל, אלא גם שאלות קשות על המחיר שמתכוונת וושינגטון לגבות מהפלסטינים על הזלזול המופגן שהם מגלים. אם

יש לממשל האמריקאי רצון להמשיך ולהשפיע על התהליך המדיני, לא יהיה לו מנוס מלהוכיח לפלסטינים שלהתנגשות עם וושינגטון יש מחיר.

האמריקאים הוכיחו נחישות כזאת כאשר הצילו חיי מאבטחים ישראלים בקהיר הם הוכיחו שלפחות בכל מה שקשור להנהגה המצרית השפעתם לא פגה; נחמה מסוימת – אם מצבה של אמריקה מול קהיר היה כמצבה מול אנקרה, לא רק חיי המאבטחים היו בסכנה גדולה הרבה יותר, אלא גם אינטרסים ישראליים כבדי משקל המושקעים ומושפעים מיחסי ישראל-מצרים.

בלי סדקים

אז כמה יעלה הווטו האמריקאי? אם יש בוושינגטון מי שמסוגל לתחשב את העלות ואת התועלת שיפיק מצעדי גבייה עתידיים, אם יש בממשל מי שמסוגל לערוך את התחשיב הקר של האינטרס האמריקאי, הרי שמחיר הווטו לא יוצמד בהכרח לשקל הישראלי.

בינתיים אפשר לרשום כמה סימנים להתפתחויות חיוביות בהבנת הממשל את משוואת הכוחות במזרח התיכון: בניגוד לסיבוב הקודם באו”ם – ההצבעה על ההחלטה הנוגעת להתנחלויות – הפעם הודיעה ארה”ב מוקדם ובלי לגמגם שווטו אכן יוטל.

בניגוד לסיבובים הקודמים במגעיה עם ישראל, הפעם בתיאום בין הממשלה והממשל לא התגלעו סדקים. ממילא, אמריקה אכן נדרשת לפעול באורח שמקשה עליה להתקרב לעולם הערבי ולזכות באמונו. אלא שבעייתה האמיתית כרגע אינה בעיה של אמון ושל פופולריות. כבר שלוש שנים שהנשיא אובמה שוקד על שיפור התדמית האמריקאית במזרח התיכון, והתוצאות אינן מעודדות, גם לא אותו ואת צוותו.

ובמילים אחרות: כדי שהפלסטינים יחזרו להאמין במנהיגות האמריקאית, כדי שבפעם הבאה לא יעזו להמרות את פיה כפי שהם עושים כעת, צריכים האמריקאים לנהוג הפוך מכפי שהאינסטינקט שלהם מורה: הם צריכים לגבות את מחיר הווטו ברמאללה, ולא בירושלים