מדוע אובמה לצדנו: אגדת המחוז התשיעי
אבו מאזן היה סרבן ודחה כל פשרה שהוצעה לו. נתניהו, לעומתו, היה גמיש, ולכן הרוויח ביושר את הנאום הפרו-ישראלי של אובמה
בן דרור ימיני
אומרים על ישראל שאין לה מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. בעקבות נאומו הכל כך פרו-ישראלי של נשיא ארה”ב, ברק אובמה, יהיה מי שיאמר בדיוק את אותם דברים על ארה”ב. או, במילים אחרות, זה לא שאובמה מתכוון למה שהוא אומר; זו שנת הבחירות שהכתיבה לו מה לומר.
ויש מי שיוסיף: זו המפלה במחוז התשיעי בניו יורק, שלראשונה זה 80 שנה עבר משליטה דמוקרטית לניצחון רפובליקני, שחוללה את השינוי אצל אובמה.
אלא שזו אגדה. יש הסבר קצת יותר קרוב למציאות. בשבועות האחרונים עשה אובמה כל מאמץ כדי לשכנע את אבו מאזן לרדת מהעץ הגבוה של פנייה דווקא למועצת הביטחון. אובמה רצה פשרה. זה האיש, לטוב ולרע. הוא לא היה בודד. גם שליחי הקוורטט ושרת החוץ של האיחוד האירופי, קתרין אשטון, העלו הצעות שונות כדי למצוא פשרה בעניין ההכרזה על מדינה פלסטינית. אובמה איים שוב ושוב שיטיל וטו. חברי קונגרס איימו להפסיק את הסיוע לרשות הפלסטינית, שבלעדיו היא תתקשה להתקיים.
אלא שאבו מאזן התעקש. הוא דחה את כל הצעות הפשרה. נתניהו אמר כן. אולי מאוחר, אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא. זו הסיבה האמיתית לנאום הפרו-ישראלי משהו של אובמה. כי זה היה הסיפור תמיד. עשרות שנים אמרה ישראל כן, והפלסטינים אמרו לא. ישראל שגשגה. הפלסטינים הנחיתו על עצמם נכבה ועוד נכבה.
בשנתיים האחרונות, צריך להזכיר, הגיעו הפלסטינים להישגים די רציניים בזירה הבינלאומית. נתניהו הצטייר כסרבן. הצמד אבו מאזן וסלאם פיאד הצטיירו כרודפי שלום. היה פער אדיר בין מה שהצטייר בזירה הבינלאומית לבין המציאות. אבל אבו מאזן היה חכם יותר. הוא סמך על נתניהו שיאמר לא. זה קרה יותר מדי פעמים בשנתיים האחרונות. לא בשבועיים האחרונים. גם אבו מאזן וגם נתניהו שינו כיוון. אבו מאזן הפך לסרבן. נתניהו גילה גמישות.
בעניין שנת הבחירות והכוח היהודי, האמיתי או המדומיין, צריך לזכור שני דברים נוספים. רוב היהודים במחוז שבו הפסידו הדמוקרטים לפני שבועיים, הם אורתודוקסים וחרדים, כלומר
קרובים יותר לרפובליקנים. כך שספק אם הם אלה שגרמו להפסד של המועמד הדמוקרטי. וחשוב יותר: גם אם המנהיגות היהודית מתייצבת תמיד לצד ממשלת ישראל, הרי שזה לא הסיפור של יהודי ארה”ב. יש יותר נוצרים שתומכים בהתנחלויות מיהודים. היהודים בעד מדינה יהודית, אבל לא בעד ארץ ישראל השלמה.
כך שגם אם יש לאובמה שיקולי בחירות, וגם אם הוא צריך את הקול היהודי ואת התורמים היהודים, זה בכלל לא בטוח שהוא צריך להזדהות עם הליכוד או עם נתניהו. אתמול, לשם שינוי, נתניהו הרוויח את הנאום הפרו-ישראלי ביושר. הוא היה גמיש והרוויח. אבו מאזן היה סרבן והפסיד. זו, בדרך כלל, התורה כולה על רגל אחת.
Leave a Reply
You must be logged in to post a comment.