Locked Up between a Rock and a Hard Place

<--

כלוא בין הפטיש לסדן

פולארד הפך לכלי משחק פוליטי בארה”ב. לא סתם בחר סגן הנשיא בביתו של חבר קונגרס יהודי כדי להכריז כי לא ישוחרר

שמואל רוזנר

היה היה פעם, ולא כל כך מזמן, חבר קונגרס יהודי ושמו רון קליין. ארבע שנים ישב בבית הנבחרים – מבחירות 2006, שבהן הכתה המפלגה הדמוקרטית את יריבתה הרפובליקנית אחרי שש שנים מתישות של ממשל בוש, ועד לשנת 2010, שבה הכתה המפלגה הרפובליקנית את יריבתה הדמוקרטית אחרי שלוש שנים מתישות של ממשל אובמה.

לפני שנה שלחו הבוחרים את קליין הביתה והציבו במקומו את קונגרסמן אלן ווסט. רפובליקני, אוהד תנועת מסיבת התה, שחור. בוטה. רק לפני חודש, כאשר חזר מביקור קצר בישראל, השווה ווסט את מדיניותו של הנשיא אובמה מול הערבים, לזו של נוויל צ’מברליין מול היטלר והנאצים.

“האויב מתחיל לפעול כי הוא יודע שבראשה של אמריקה עומד צ’מברליין, לא צ’רצ’יל”, אמר ווסט. נציג מעניין למחוז שתוכנן במיוחד כך שיעקוף לא מעט קלפיות שבהן מצביעים בעיקר שחורים, ושרבים ממצביעיו יהודים – על פי כמה הערכות, קרוב ל-20 אחוז מהמצביעים.

חסין אש

ביתו של רון קליין הוא הזירה שבה התארח סגן הנשיא, ג’ו ביידן, כאשר סיפר לקבוצת רבנים על התנגדותו העזה לשחרורו של “הבוגד” ג’ונתן פולארד. הנה ההקשר שאי אפשר בלעדיו: הבית המארח הוא ביתו של חבר קונגרס יהודי שהודח.

המחוז המארח הוא המחוז ה-22 של פלורידה, מספר 14 ברשימת המחוזות “הכי יהודיים” באמריקה (אגב, המחוז השכן, ה-19 של פלורידה, הוא המחוז “הכי יהודי” – זה שבגללו יצא לפלורידה מוניטין מופרז של מדינה שמצביעיה היהודים קובעים את גורל הבחירות בה).

מחוז שבו יושב חבר קונגרס שמרן מאוד, שש אלי קרב, תקשורתי מאוד. על פי אחד המדדים, ווסט הוא חבר הקונגרס המרואיין והמצוטט ביותר ברשתות הטלוויזיה

האמריקאיות. בראיונות האלה, כפי שאפשר להבין בקלות, הוא אינו שופע מחמאות לנשיא ארה”ב.

שימו לב למה שאמר ווסט – כאמור, חבר הקונגרס מהמחוז שבו ביקר ביידן – על שאלת שחרורו של פולארד. הוא עשה זאת במכתב לנשיא אובמה, ששלח באביב השנה.

אגב, ווסט היה סגן אלוף בצבא האמריקאי; כלומר לא ניתן להאשימו בחוסר פטריוטיות. חסין אש. וכך כתב לאובמה: “אם ארה”ב מוכנה להסכים לכך שהבריטים ישחררו את מי שהפיל את המטוס מעל לוקרבי בחזרה ללוב בגלל בעיות בריאות, איך נוכל להצדיק את המשך מאסרו של מר פולארד מאחורי סורג ובריח, כאשר מעשיו בבירור לא היו חמורים מאלה של אותו טרוריסט שרצח מאות אמריקאים?”

אובמה מוחזק מראש על תקן של חשוד

הנה, גם פולארד הופך לכלי משחק פוליטי בידי הרפובליקנים נגד ממשל אובמה. אחרי שכמה מהנצים

המובהקים של הימין בענייני הגנה וביטחון, בהם הסנטור ג’ון מקיין, קראו לשחרורו של פולארד, עומד

ממשל אובמה מול בעיה. לא אובמה כלא את פולארד, לא אובמה קבע את חומרת מעשיו ואת קציבת עונשו.

הנשיא בוש, שדחה כמה פעמים בקשות של ראש ממשלת ישראל ושל פולארד עצמו לחנינה, מעולם לא עמד תחת מתקפת יחסי הציבור שאובמה כעת חשוף אליה. ואיש כמובן לא העלה על דעתו להשתמש בפולארד כהוכחה, עוד הוכחה, לכך שבוש איננו ידידותי מספיק לישראל.

במילים אחרות: אובמה חשוף פוליטית בעניין פולארד, משום שאובמה מוחזק מראש על תקן של חשוד. מה שלא יכלו לומר על בוש אפשר לומר עליו. ממילא בא סגנו, ג’ו ביידן, ומגונן עליו – בתקווה שהקרדיט שצבר כידיד ישראל, וגם כמי שאיננו מהסס לומר את דעתו בקול רם, יאפשר לו לנטרל את הנזק הפוליטי הגלום בפרשת פולארד. נזק שמתנקז, בין השאר, לקרב על המחוז ה22- של פלורידה, ולמה שיצביעו 75 אלף קשישים יהודים.