Republican Primaries: Halfway Through

<--

פריימריז אצל הרפובליקנים – מחצית

הרמן קיין מקדם את ספרו במקום להיאבק על מקומו, מיט רומני מחליף דעות לפי דרישה, ריק פרי נערך להתקיף וניוט גינגריץ’ עוד לא אמר את המילה האחרונה. אה כן, מישהו יודע מה קורה עם אובמה?

תמיר מורג

בלי יותר מדי הקדמות, ניגש ישר לעניין: צילום מצב של הפריימריז הרפובליקאים לנשיאות, בערך באמצע הדרך. ולסיום, כמה מילים גם על על היריב שממתין למנצח, ברק אובמה.

הרמן קיין:

נפתח בשתי העובדות החשובות ביותר לגבי המועמד הכי מסקרן שיש לרפובליקאים להציע: 1. במרבית הסקרים האחרונים שפורסמו, קיין מוביל במרוץ; 2. הוא לא ינצח, ולא יהיה המועמד הרפובליקאי לנשיאות.

איך זה מסתדר? ובכן, הסיבה העיקרית לכך היא שקיין מעולם לא כיהן במשרה ציבורית. אמנם, לעובדה זו יש כוח משיכה חזק בטווח הקצר – קיין מציג את עצמו כ”פותר בעיות מקצועי בתוך חבורת מתמודדים של פוליטיקאים מקצועיים”; אבל בטווח הארוך יותר, זו בעיה רצינית שמציבה מעל ראשו “תקרת זכוכית” שיהיה לו קשה מאוד לנפץ.

האמריקאים מעולם לא בחרו לנשיאות מועמד שלא כיהן במשרה ציבורית קודמת, למעט כמה חריגים שכיהנו בתפקידי פיקוד בכירים בצבא. הרמן קיין כיהן בתפקיד בכיר ברשת פיצריות. זה פשוט לא מספיק.

מעבר לכך, אי אפשר להימנע מהרושם שבאיזשהו מקום קיין בעצמו מבין זאת, ולכן הוא מתקשה לקחת את הקמפיין שלו ברצינות. במקום לחרוש את איווה וניו המפשייר לטובת קידום המועמדות שלו במדינות שבוחרות ראשונות, בימים האחרונים הוא חורש את טנסי לטובת קידום הספר החדש שלו. לא מעט אנשים מאמינים שקיין בכלל לא רץ כדי לזכות בנשיאות, אלא כדי לזכות בתוכנית טלוויזיה ברשת פוקס ניוז.

מלחיץ את אובמה

מיט רומני:

מושל מסצ’וסטס לשעבר מוכיח שאם תהיה עקבי מספיק בהחלפת דעותיך, בסוף תפגע במה שהבוחרים רוצים לשמוע. לזכותו ייאמר שהופעותיו הטלוויזיוניות השתפרו פלאים, ומפוליטיקאי מרדים הוא הפך למועמד חד וקולח, שמנהל קמפיין כמעט נטול טעויות (בינתיים).

המועמדות לנשיאות עדיין אינה מונחת בכיסו,

אבל במטה הבחירות של אובמה כבר סימנו X גדול על המצח שלו. דייויד אקסלרוד, האסטרטג הראשי של הנשיא המקרטע, אמר לאחרונה בשיחת ועידה שניהל עם כתבים פוליטיים: “הפופולריות של רומני מוכיחה שכל מה שצריך בשביל להצליח בפוליטיקה הוא כנות ויושרה – אם אתה יודע איך לזייף זאת, אתה על הגל”.

נעלם כמו שהופיע

ריק פרי:

מושל טקסס נכנס למרוץ כמו סופת טורנדו, וכעת נראה שגם הוא נעלם אל האופק במהירות מסחררת, בטרם יתפוגג לגמרי. סדרה של הופעות חלשות בעימותים הטלוויזיוניים, ובעיקר אמירה אומללה בנוגע לחקיקה שהעביר, אשר מעניקה הנחה בשכר לימוד למהגרים בלתי חוקיים, מוטטו את הקמפיין שלו, לפחות עד להודעה חדשה.

פרי עדיין מחזיק בקנה 15 מיליון דולרים שהצליח לגייס בזמן קצר, איתם הוא מתכוון לטווח את רומני בסדרה של מודעות טלוויזיה אגרסיביות.

המודעות הללו עוד בהחלט עלולות לערער את הקמפיין של מושל מסצ’וסטס לשעבר, אבל כרגע מצבו של פרי נראה לא טוב. כדאי מאוד שישתפר, ומהר, כי אחרת זה יעלה לי בארוחת צהריים.

אולי עוד יש סיכוי

ניוט גינגריץ’:

איכשהו, בימים האחרונים מתגנבת לי לבטן התחושה שיו”ר בית הנבחרים לשעבר, שפתח את הקמפיין בצורה קטסטרופלית, אולי בכל זאת עוד לא אמר את המילה האחרונה.

אם קיין ימשיך לשוטט את עצמו לדעת בגבעות טנסי, ופרי ימשיך להירדם מול המצלמות בעימותים הטלווזיוניים, גינגריץ’ – שאיש אינו חולק על ניסיונו הרב ועל האינטליגנציה החריפה שלו – עוד עשוי לחזור מן המתים ולנצח באיווה. ואם זה יקרה, אז כמו שאומרים בספורט האמריקאי, It’s a Whole New Ballgame.

קובני, שמרן, מפלורידה

סגן נשיא:

רשימת המועמדים האפשריים לתפקיד ארוכה, אבל השם החם ביותר כרגע הוא של הסנאטור הטרי מרקו רוביו. הוא צעיר, נאה ורהוט, אבל חשוב מכך – הוא ממוצא קובני, שמרן, ומגיע מפלורידה.

זה אומר, בהתאמה, שהוא יכול לגרוף קולות מהקהילה ההיספאנית, שמצביעה תמיד עבור המועמד הדמוקרטי; להבטיח למועמד כמו מיט רומני, שנתפס כליברל באופן יחסי, אחוזי הצבעה גבוהים של תומכי תנועת “מסיבת התה” השמרנית; ו”לנעול” עבור המועמד הרפובליקאי לנשיאות את המדינה החשובה ביותר במפה האלקטורלית.

סבלנות:

באוקטובר לפני ארבע שנים, הקרב על המינוי הרפובליקאי התנהל בין שני מעומדים מובילים – רודי ג’וליאני ופרד תומפסון. מאחור השתרך לו אחד, ג’ון מקיין, שנראה היה שהקמפיין שלו נגמר עוד לפני שהתחיל. במקביל, מעבר לכביש שייטה בביטחה הילרי קלינטון לעבר זכיה במועמדות הדמוקרטית. הסוף של שתי ההתמודדויות הללו ידוע.

ברק אובמה:

כל היודע דבר על מקום הימצאו, מתבקש לגשת לתחנת המשטרה הקרובה.