מורשת עיראק
נסיגת צבא ארה”ב מעיראק שוב מוכיחה ששם, כמו אצלנו מלחמות נפתחות בקלות, אך איש אינו יודע כיצד לסיימן
עפר שלח
בחודשים שקדמו לפלישה האמריקאית לעיראק ב-2003 הזדמנה לי שיחה עם סנטור אמריקאי שביקר בישראל. הוא היה מפוכח מאוד: אין שום תכנית ליום שאחרי, אמר. הצבא שלנו ינצח את סדאם חוסיין, אבל לאיש אין מושג – והנשיא בוש לא מסביר – איך ייהפך הניצחון הצבאי הזה להישג של ממש, כמה זמן נהיה שם, איך תיראה עיראק אחרי שנצא. ובכל זאת, סיכם, אתמוך בנשיא בהצבעות על המלחמה. במדינה שאני מייצג להיות נגד זו התאבדות פוליטית מיידית.
הסנטור ההוא ועמיתיו עוד לא ידעו אז שהמלחמה בעיראק מבוססת על טענות כוזבות, שהושגו בכפייה על ידי הממשל מסוכנויות מודיעין שלא עמדו בלחץ. הוא לא ידע שלהצדקות שהעלה שר החוץ פאוול למלחמה באו”ם – סדאם מפתח נשק להשמדה המונית, הוא קשור לאל-קאעידה ומהווה סכנה לשכנותיו – אין שום ביסוס עובדתי. הוא רק ידע שמה שמתכנן הממשל אינו עומד בשום קריטריון שלפיו ראוי להוציא את אמריקה למלחמה. והוא ידע שכאשר תופי הטם-טם של המלחמה הולמים, רק למעטים אכפת.
על פי הבטחתו של הנשיא אובמה, ייצאו הכוחות האמריקאיים מעיראק בסוף השנה הזו, יותר משמונה שנים וחצי אחרי שבוש הודיע שהמשימה הושגה. באמריקה יש לא מעטים הסבורים שזה מוקדם מדי, שאובמה החלשלוש לא מסוגל לעמוד במחיר שנדרש כדי להשיג ניצחון.
אלפי הרוגים, טריליוני דולרים (שיחד עם עלות המלחמה בת העשור באפגניסטן תרמו תרומה מכרעת למשבר הכלכלי החמור) ומצב המסרב להשתפר – לא ישכנעו את האנשים האלה שאם רק ייתנו לצבא הוא ינצח. פתיחה במלחמה מזניקה כמעט תמיד את הפופולריות של השליט; הוא או יורשו לא מקבלים שום דיווידנדים על סיומה.
הממסד בישראל הדחיק במהירות את תמיכתו הנלהבת במלחמה האמריקאית בעיראק. היום יש כאלה שטוענים בדיעבד שהזהירו שמי שיוצא להילחם בעיראק לא יוכל להילחם באיראן, מה שישראל הייתה רוצה באמת שהאמריקאים יעשו. זהו שכתוב של ההיסטוריה.
למלחמות יש תוכנית פתיחה, אבל אין תוכנית ליום שאחרי
תיאוריות הקשר לפיהן המוסד תרם את המידע הכוזב ששימש את בוש הן מופרכות, אבל בכירי צה”ל ומערכת הביטחון שביקרו באותן שנים בוושינגטון לא השמיעו אלא דברי שבח ותמיכה למלחמת השולל של בוש. אמ”ן המשיך לחפש את הנשק להשמדה המונית של סדאם הרבה אחרי שנפל.
אישית, שמעתי לא פעם בתדרוכים ושיחות על שיירות מסתוריות שעשו את דרכן לסוריה, ומי יודע מה היה בהן. לנו היה קשה לוותר על ההצדקה הכוזבת למלחמת השולל לא פחות מאשר לאמריקאים עצמם.
גרוע מזה, המצב הפוליטי-ביטחוני בישראל זהה לחלוטין לאותו מחזה איוולת שהציג לי הסנטור שידע את האמת והצביע בעד. לממשל ולזרועות המודיעין אין שום
מחסום, אם הם רוצים להציג אויב כלשהו כסכנה קיומית המצדיקה יציאה למלחמה.
כל ניסיון לטעון אחרת או להצביע נגד הוא התאבדות ציבורית. למלחמות יש תמיד תוכנית פתיחה, המוצגת כהגנה עצמית ומבוססת על חוזקותיו של הצבא, אבל אין תוכנית אמיתית ליום שאחרי.
הקצינים יודעים לומר בהרצאות שתם עידן ההכרעה הברורה, אבל לא מסוגלים להציג תסריט אלטרנטיבי של ניצחון; הפוליטיקאים לא דורשים אותו כדי שלא לעמוד מול האמת, לפיה אין באמת תועלת בלחימה. והעם, ונציגתו התקשורת? פה כמו שם הם מוחאים כפיים לכוחות הממריאים, ואחרי שנים מבקשים ועדת חקירה כדי לדעת איך יצאנו עם הזנב בין הרגליים.
Please know that most Americans did not realize when the war propaganda was in full swing that it was based on lies. And also know that today, there are few Americans who do not think that we were duped. Further, not all politicians are adherents to the neo-con philosophy which has unfortunately infected life in the United States. I offer as one example Ron Paul, Republican candidate for President. Moreover, these pathetic actions on the part of those few neo-cons and their supporters were and still are in violation of law as stated in the U.S. Constitution, and more Americans are waking up to this fact. Although we are beginning to reap the whirlwind for the actions of our so-called leaders, not all of us are silent and consenting, and the good news is more Americans are speaking out and acting.