To Proceed as a Responsible Adult

<--

לנהוג כמבוגר אחראי

בחלוף שנה, האביב הערבי עוד רחוק מסיומו אף על פי שהחורף כבר הגיע. אבל הכיוון הכללי אינו מבשר טובות למערב ולישראל

עודד גרנות

יום השנה הראשון ל”אביב הערבי” חופף כמעט למועד שבו קיפלו הכוחות האמריקאיים את דגלם בעיראק וחזרו הביתה. אחרי תשע שנים, 4,500 הרוגים , 30 אלף פצועים ויותר מ-100 אלף עיראקים שקיפחו את חייהם.

מה שהחל לפני תשע שנים כבליץ אמריקאי שנועד להדיח את סדאם הדיקטטור, שהחזיק, לכאורה, בנשק השמדה המוני, לכונן דמוקרטיה אמיתית בעיראק ולהפוך אותה לבעלת ברית של וושינגטון במזרח התיכון – התכווץ תחת ממשל אובמה למטרה ממוקדת אחת: “להסתלק מעיראק בכבוד” ובמינימום של השפלה, באופן שיקל את בחירתו של אובמה לכהונה שנייה.

נשק השמדה, כידוע, לא נמצא בעיראק. הכוחות האמריקאיים משאירים אחריהם עיראק לא ממש יציבה עם תשתית פוליטית רעועה ומתח עדתי; חשופה לחתרנות גוברת והשפעה חזקה מצד איראן השיעית השכנה. המסקנה: קל יותר לערוף באמצעים צבאיים את ראשו של דיקטטור ערבי מאשר לשנות בהתערבות מבחוץ את מאזן הכוח הפנימי במדינה כלשהי ולייצר בסיס איתן לדמוקרטיה ולכיבוד זכויות אדם.

כבר אמרנו שאילו הפנים הממשל האמריקאי את הלקח העיראקי הזה, אולי לא היה ממהר לפני שנה לתקוע סכין בגבו של הדיקטטור מובארק ולתבוע בתוקף את הדחתו לאלתר, לפני שווידא כי נוצק המסד לכינון דמוקרטיה אמיתית במצרים, שבה כל האזרחים, גם המיעוטים, ייהנו מזכויות מלאות ומשוויון.

כי מה שקרה בינתיים במצרים הוא שבשני סבבים, דמוקרטיים לכאורה, של בחירות לפרלמנט שנערכו בחודשיים האחרונים, תפסו את המקום הראשון דווקא האחים המוסלמים, שאינם מאוהדיה של אמריקה, ואת המקום השני תפסו אלה הגרועים מהם: הקיצונים הסלפים. אלו גורסים כי בעולמנו אין מקום למי שאינו מוסלמי. הם מאמינים שצריך להתחיל בשריפת כנסיות של הנוצרים הקופטים בתוך מצרים, ואחר כך להמשיך גם לכופרים שמעבר לים.

אבל דובר הבית הלבן עדיין בשלו: “לא תוצאות הבחירות במצרים חשובות”, אמר הדובר, “אלא עצם התהליך”. כמה נאיבי. כמה עצוב. צריך רק לצפות בתמונות של רשת טלוויזיה מצרית, שתיעדה פעילים של האחים המוסלמים מסבירים לנשים רעולות פנים כיצד לבחור ב”רשימה הנכונה”, כדי להבין שלא רק את תוצאות הבחירות אפשר לזייף, גם את ה”תהליך” עצמו אפשר לגנוב.

ככה זה כשמתערבים מבחוץ

ואפשר לראות זאת גם כך: הדחתו של סדאם חוסיין בידי האמריקאים שחררה את “השד השיעי” בעיראק מן הבקבוק והחרידה את המיעוט הסוני. הדחתו של מובארק בלחצה של וושינגטון שחררה את “השד הסלפי” במצרים ומהלכת כעת אימים על בני המיעוט הקופטי. ככה זה כשמתערבים מבחוץ.

ואולי אין דרך אחרת להבין את התנגשויות הדמים בסוף השבוע האחרון בקהיר בין הצבא למפגינים זולת הבנתה של המועצה הצבאית השלטת במצרים שאסור בשום פנים להיכנע ללחצי הרחוב – זה שדורש למסור מיד את השלטון לידיים אזרחיות בלתי ברורות – ולהפקיר את מצרים לאנרכיה בחסות של בחירות דמוקרטיות או בלחצם של גורמים מבחוץ.

בחלוף שנה, האביב הערבי עוד רחוק כאמור מסיומו אף על פי שהחורף כבר הגיע. המצב בלוב, בתוניסיה ובתימן עדיין שברירי. במצרים עוד נותרה דרך ארוכה עד שהמצב יתייצב. בסוריה נשפך דם. לאיראן ה”אביב” טרם הגיע, מכיוון שכוחות הרחוב עדיין נאנקים תחת מגף האימה של משמרות המהפכה וכוחות הביטחון.

אבל הכיוון הכללי אינו מבשר טובות למערב ולישראל. ההתערבות האמריקאית להדחת דיקטטורים במזרח התיכון ולהחלפתם במשטרים דמוקרטיים עדיין לא הוכיחה עצמה כיעילה, עם עלייתם של זרמים איסלאמיים,

ולא הפכה את אמריקה לחביבת הרחוב הערבי. הבריחה מעיראק וההימנעות של וושינגטון מפעולה תקיפה נגד איראן המתגרענת פגעו קשות בתדמיתה של ארצות הברית כמעצמה חזקה שנחושה להגן בכל מחיר על אינטרסיה ובעלות בריתה באזור.

סעודיה, בעלת בריתה הטובה ביותר של אמריקה במזרח התיכון, כבר הבינה שאין לה על מי לסמוך בעימות מול איראן והחלה להתנהג כמבוגר האחראי באזור: היא שלחה כוחות צבא לבחריין כדי למנוע את נפילתה בידי הכוחות הפרו-איראניים; היא צירפה את ירדן, כחלק מן הגורמים המתונים באזור, לברית ההגנה של מדינות המפרץ; והיא התנערה לחלוטין מבשאר אסד, שחבר לציר הרשע.

במוקדם או במאוחר עשויה גם ישראל להגיע למסקנה שלפיה כדאי פחות לסמוך על התערבות אמריקאית להגנה על אינטרסיה החיוניים, ויותר לפעול במגמה של שיתוף פעולה וחבירה לגורמים המתונים בעולם הערבי, בראשות סעודיה ומדינות המפרץ, שרואות באיראן איום חמור. המחיר שתצטרך ישראל לשלם יהיה כרוך בשיפור היחסים עם ירדן וחתירה להסדר שלום עם הפלסטינים, וזה יהיה גם המענה להתחזקות הכוחות האיסלאמיים האנטי-ישראליים בעולם הערבי.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים בערוץ הראשון