למה השתנתה המנגינה בארה”ב?
בכירים בבית הלבן החלו בשבועות האחרונים לשלוח מסרים של תקיפה באיראן. מה גרם להם לשנות גישה? כנראה החשש שישראל תיקח את המושכות לידיים שלה
בן טיין
בכירי וושינגטון משמיעים בימים האחרונים מנגינה שונה ותוקפנית יותר מהרגיל בכל הקשור לתוכנית הגרעין האיראנית. צלילים ראשונים הופיעו בנאומו של נשיא ארה”ב ברק אובמה בכנס היהדות הרפורמית, לאחר מכן היו אלה שר ההגנה לאון פאנטה וראש הצבא האמריקאי הגנרל מרטין דמפסי שהתבטאו בחריפות יוצאת דופן.
בסוף השבוע האחרון פרסם בכיר לשעבר במחלקת ההגנה מתיו קרוניג מאמר שקרא לאמריקאים לתקוף באיראן ואתמול דווח באתר “הדיילי ביסט” כי ישראל וארה”ב דנות בקווים האדומים אשר חצייתם תוביל לתקיפה.
מעניין לדעת מה גרם למקבלי ההחלטות האמריקאים להתבטא בצורה כה חריפה המעוררת תהיות באשר לכוונותיהם. מעניין עוד יותר לדעת מדוע דווקא עכשיו. התשובה אינה חד משמעית, ויש מספר הסברים פוטנציאלים: ראשית, ייתכן והאמריקאים באמת מתכוונים למה שהם אומרים בפומבי. יכול להיות שבעקבות מידע חדש שהוצג להם בתחילת חודש זה במסגרת הדיאלוג האסטרטגי עם ישראל הובהר להם שאין מקום לתהיות והאיראנים בדרכם לפצצה.
אובמה עושה שרירים
שנית, לארה”ב אין כוונה מיידית לתקוף באיראן, אך האמריקאים חוששים שממשלת ישראל קרובה להחלטה על פעולה צבאית בדומה להתקפה בעיראק ב-1981 ובסוריה (על פי מקורות זרים) ב-2007.
אם אכן כך הדבר, הרי שהממשל בוושינגטון יעדיף לשכנע את ישראל שהוא עצמו יפעל בנידון, למרות שבפועל אין כוונה מיידית כזאת. מטרת האמריקאים, במקרה זה, היא למנוע פעולת סולו ישראלית שתבעיר את האזור דווקא לאחר יציאת הכוחות האמריקאים מעיראק ובמהלך שנת בחירות בארה”ב בה, באופן מסורתי, מעדיפים בוושינגטון שקט תעשייתי.
שלישית, השלטון
הדמוקרטי בוושינגטון רואה כיצד יריביו הרפובליקנים מתחרים ביניהם מי “יכה” באיראנים חזק ומהר יותר. ה”לוקסוס” של הרפובליקנים הוא כמובן שבשלב זה, כשהשלטון בידי נשיא דמוקרטי, הם יכולים רק לדבר ולהשמיע הערות ריקות מתוכן ואינם צריכים להתמודד עם קבלת ההחלטה הקשה.
אולם, במהלך שנת בחירות כל השיקולים בארה”ב הם בעיקר פוליטיים והערותיהם הלוחמניות של הרפובליקנים דוחקות את הדמוקרטים לפינה ומציירות אותם כפייסנים ומתרפסים. לכן, אובמה ויועציו הקרובים מרגישים שהם חייבים “לעשות שרירים” ולהישמע תקיפים.
הכל תלוי בספין
בדיוק עד כמה פעולה צבאית שכזאת היא עניין פוליטי ניתן ללמוד מסקרי דעת הקהל בארה”ב. סקר של CBS מהחודש שעבר קבע שחמישים וחמישה אחוזים מהאמריקאים מאמינים שהבעיה האיראנית צריכה להיפתר בדרכים דיפלומטיות, אך סקר אחר קבע שכמחצית מהאמריקאים יתמכו בפעולה צבאית אם יהיה ברור שהסנקציות הכלכליות נכשלו.
כלומר, אם אכן הממשל האמריקאי שוקל עתה ברצינות פעולה צבאית עוד לפני הבחירות אזי המפתח ליציאה לפעולה וכן לגזירת הקופון הפוליטי תלוי בהצלחת ה”ספין” התקשורתי על הסיבות בעטיין יצאה ארה”ב למתקפה.
הממשל האמריקאי מבהיר שוב ושוב שהאופציה הצבאית עודנה על השולחן, אך ברור שרק מציאתו של “אקדח מעשן” תשכנע את אובמה ואת העם האמריקאי שיש לתקוף באיראן.
הממשל בארה”ב, כאמור, מעדיף להימנע מפעולות צבאיות מסובכות בשנת בחירות זכר למפלה הקשה שנחל הנשיא קרטר באיראן ב-1980 והובילה לתבוסתו בבחירות באותה שנה. על כן יש לשער שהתשובה לשאלה “מדוע עכשיו?” טמונה איפשהו בין הרצון להבטיח שישראל לא תפעל לבדה ובין הצרכים הפנים-פוליטיים לקראת נובמבר.
Things have changed because successive Israeli governments have manipulated the American political process to favor the most reactionary, hateful and corrupt party to rear it’s ugly head in more than a hundred years. And now Israel is identified with that party – the Republican Party, the party of greed, racism and contempt for the poor and the middle class.
The Democratic Party in the US has always supported Israel, and for it’s efforts has been burned, as have the American public through what the American people rightly perceive as an Israeli proxy. And whereas the vast majority of Americans used to support Israel and made sure it was able to continue it’s existence through steadfast support, now a great number of Americans can’t stand you.