The Conversation that Didn’t Occur

<--

השיחה שלא הייתה

כך עשויה הייתה להישמע שיחה בין נשיא ארה”ב לרעייתו בנוגע לנאומו של נתניהו באיפא”ק

השיחה הבאה לא התקיימה בשבוע שעבר בשדרות פנסילבניה שבוושינגטון הבירה:

“ברי, אתה יכול להבין מה בדיוק הוא רוצה ממך הבחור הזה?” שאלה הגברת הראשונה בעודה מעיינת בקובץ מאמרי דעה שליקט עבורה צוותה המסור. רוב המאמרים שבידה עסקו בניתוחים שלאחר פגישת הפסגה בין נשיא ארה”ב לבין ראש ממשלת ישראל שהתקיימה באותו שבוע וכן בנאומים שנשאו שני האישים בועידת איפא”ק השנתית.

“על מי בדיוק את מדברת?” שאל אותה בעלה הנשיא שצפה באותה שעה במשחק הכדורסל המותח בין אוניברסיטאות ג’ורג’טאון וסינסנטי. “על ביבי אני מדברת. הוא מציג אותך כפשרן וותרן שלא עושה מספיק כדי להציל את מדינת היהודים מפני הצורר האיראני”, הגברת הראשונה נראתה כעוסה. “ברי!” הרימה את קולה. “אתה מבין מה הוא מנסה לעשות לך?” הנשיא השמיע קול צעקה. “וואו, איזה ‘דאנק’ מטורף. מישל, את חייבת לראות את זה, תתקשרי לאחיך, אני מקווה שהוא רואה את זה. זה הולך להארכה, איזה מתח. פשוט משחק מדהים”.

“הוא ממש מעצבן, הביבי הזה.” הגברת הראשונה המשיכה אחרי מספר שניות משראתה שבעלה מוסיף לצפות במשחק. “מצד אחד הוא רוצה שאתה תפתור לו את הבעיה באיראן תוך שהוא מתעקש על כך שהעולם חייב להתעורר ולהבין שמדובר באתגר גלובלי, אבל מצד שני הוא מעמיד את היהודים בחוד החנית של המאבק הזה כשהוא משווה את המצב היום לחוסר האונים של העם היהודי בשנת 1944.”

“יא בייבי” קרא הנשיא בקול רם ומתלהב. “איזו חסימה אדירה”. הגברת הראשונה קמה ממקומה והסתובבה בחדר בחוסר שקט. “אני פשוט לא מבינה איך הוא יכול להיות כל כך כפוי טובה. הרי בנאום שלך השבוע הדגשת שזהו אינטרס אמריקאי למנוע מאיראן השגת יכולת גרעינית. כל מי שקצת מבין בפוליטיקה אמריקאית, וביבי אמור להבין בזה הרבה, יודע שיהיה זה רע לישראל ולתומכיה האמריקאים להצטייר ככוח שדוחף את ארה”ב למלחמה נוספת במזרח התיכון. בטח אחרי מה שכתבו שני הפרופסורים האלה בספר ההוא שלהם על הכוח המופרז של איפא”ק”.

אני משפיעה?

הנשיא קם ממקומו. “הארכה שנייה במשחק”, פלט בהתרגשות. “אני חייב לשטוף פנים רגע”. אחרי מספר שניות חזר והשתרע על המיטה. “כמה לב הם משקיעים במשחק הזה”, הפטיר כשהשופט נתן את האות להמשך המשחק.

“השטות הזו שלו”, המשיכה הגברת הראשונה, “לתמוך בצורה כל כך פרובוקטיבית ברפובליקנים”. היא המשיכה לדפדף ועברה אל המאמר הבא, “ועוד הוא עושה את זה יום אחרי שהנשיא שלהם עמד על אותה הבמה, והכריז עד כמה אתה נפלא לישראל. פשוט לא ייאמן. הוא לא מבין עד כמה זה נשמע פתטי? הרי הדמוקרטים יזכרו לו את זה. למה הוא רוצה להפוך את ישראל למדינה שמזוהה עם מפלגה אחת בלבד? הוא לא מבין שזה בניגוד לאינטרס של המדינה שלו?” הגברת הראשונה חזרה לשבת בכיסאה

והביטה בבעלה שהגביר מעט את הווליום בטלוויזיה.

“פסק זמן והמשחק ממש בדקה האחרונה שלו”, אמר הנשיא והסתכל הפעם לעברה של אשתו, ואז הוסיף “על מה דיברנו?” הגברת הראשונה המשיכה לעיין בחבילת הדפים שבידה ואמרה “על ראש הממשלה הישראלי”.

הנשיא הביט בשני המאמנים מחלקים הוראות אחרונות לשחקניהם לפני סיום פסק הזמן והחזרה למגרש. “אה, עליו…” אמר ולא הוסיף. “אתה יודע”, אמרה פתאום, “הלוואי וכל אלה שכותבים על כמה אני מתערבת בנעשה בבית הלבן היו עדים לשיחות האלה שלנו. אתה ממילא לא מקשיב למה שאני אומרת. אני חושבת שאני בכלל לא משפיעה, למרות שאני צריכה…ברי…אתה שומע אותי?” הנשיא הגביר עוד קצת את הווליום בטלוויזיה.