Alchemist or Santa Claus

<--

אלכימאי או סנטה קלאוס

נחמיה שטרסלר 01.01.2013 02:0059הוסף תגובה

הורד עכשיו ללא תשלום הארץ iPhone

הורד עכשיו ללא תשלום הארץ android

לתגובות (59)

הדפס

שלח לחבר

שתף בטוויטר

שתף בפייסבוק

שתף

הוסף לרשימת קריאה

העיתונאים הם עם מאוד אובייקטיבי. כאשר ברק אובמה יצא לחופשת חג המולד, בעיצומו של משבר תקציבי קשה ומסוכן, הם לא מתחו עליו אפילו מלת ביקורת אחת. מבחינתם זה בסדר גמור שהנשיא ישחק טניס בהוואי. מה, לא מגיע לו ליהנות קצת?

תארו לעצמכם מה היו כותבים אותם עיתונאים ממש על ג’ורג’ בוש, אם היה מעז להתנהג באופן דומה. הם היו צולבים אותו, קוטלים אותו, מספרים עליו בדיחות, ומסבירים בלי לאות עד כמה הוא ארוגנטי, מנותק וחסר אחריות. לצאת לחופשה בעת קשה כזאת?

אותם עיתונאים מדווחים על “המצוק הפיסקלי” כאילו הוא כוח טבע. כאילו ארה”ב נקלעה אליו במקרה. האמת כמובן שונה. מי שגרר את ארה”ב למצוק האימתני הוא אובמה. הוא האחראי למשבר. הוא האשם בגירעון הענק ובחוב המאיים. כל המצוק הוא מעשה ידיו להתפאר.

עוד כתבות בנושא

על סף תהום תקציבית בארה”ב; אובמה – “מתגבש הסכם” 31.12.2012 | 21:18

אמנם, נכון שהוא קיבל בירושה מבוש גירעון בשיעור 3.2% מהתוצר ב-2008 וחוב בגודל של 70% מהתוצר. זה יותר מדי. אבל אובמה, שנכנס לתפקיד ב-2009, עלה בעשרות מונים על בוש. הוא מיהר להכריז שיוציא את ארה”ב מהמשבר הכלכלי הגדול בעזרת הגדלת תקציבים והקטנת מסים – שילוב מקסים בין אלכימאי לסנטה קלאוס.

יכול להיות שהיה נכון להגדיל את תקציבי התשתיות ולהוריד מסים למשך שנה אחת של משבר, אך מיד היה צריך לחזור לדרך הישר. אלא שאובמה זרה כספים ותקציבים לכל עבר, לא במשך שנה אחת, אלא בארבע. ולא מדובר רק ברפורמה בבריאות, אלא גם בהגדלת קצבאות, בהרחבת הזכאות לדמי אבטלה, בהגדלת התקציבים הפדרליים לכל מדינה ובהגדלת תקציבי התחבורה, החוץ, החירום, החקלאות והסובסידיות. הוא הזרים מיליארדים לתוכניות הבראה שונות ומשונות, הקטין את עול המשכנתה לחייבים, הרחיב את מצבת כוח האדם במגזר הציבורי בשיעור מדהים, והכל תוך כדי הורדת מסים לכו-לם – למעמד הנמוך, הבינוני וגם הגבוה. כך פועל סנטה קלאוס; מחלק לכולם ולא גובה כלום.

הבעיה הקטנה היא הגידול הדרמטי בגירעון ובחוב. הגירעון קפץ לרמה מפחידה של 8%-10% מהתוצר בכל אחת מארבע שנות כהונתו, והחוב הציבורי הגיע לרמה של 105%! מהתוצר, שזה כישלון קולוסלי.

הבעיה היא שגם עכשיו, עם גירעון דמיוני בסך 1,300 מיליארד דולר, שמאיים על יציבות כלכלת ארה”ב ועל יציבות העולם כולו, ממשיך אובמה להיות טוב ומיטיב. הוא מתנגד לביטול ההקלות במס על 90% מהציבור האמריקאי. הוא לא מוכן להקטין את הקצבאות שהעלה, וגם לא רוצה לקצץ בתקציב אלא באופן מינורי. לכן כל “פתרון” פוליטי שישיג עם הרפובליקאים יהיה פתרון רע. הוא לא ירפא את המחלה אלא יחמיר אותה. כי אובמה לא רוצה לעשות מה שנחוץ: קיצוץ אמיתי בהוצאות והעלאת מסים לכל שכבות הציבור – גם למעמד הבינוני וגם לגבוה.

זה מה שצריך לעשות, לאחר החגיגה הממושכת שחגגו האמריקאים בעשור האחרון, על חשבון הלוואות עתק שנטלו מהסינים ומשאר העולם. הגיע הזמן שישלמו את החשבון בירידה מסוימת ברמת חייהם, אחרת ייגרם פיצוץ עולמי גדול.

המשבר האמריקאי הוא שיעור טוב בעבורנו. גם אצלנו הגירעון יצא משליטה והחוב גבוה ומסוכן. אבל בניגוד לארה”ב, לנו אין את הפריווילגיה להמשיך ולנהל מדיניות פופוליסטית כמו זו שנוהלה כאן בשנתיים האחרונות. ממשלה חדשה שתקום תיאלץ לקצץ 14 מיליארד שקל בתקציב וגם להעלות מסים בחמישה מיליארד שקל.

אצלנו אי אפשר יהיה ללהג על “מצוק פיסקלי” ולא לעשות כלום. לנו הסינים לא ייתנו אשראי, וכל גירעון ייגמר במפולת מהירה. אצלנו, סנטה קלאוס המקומי יגבה את המחיר המלא כבר בעוד חודשיים-שלושה.