A Historical Mission

<--

בלא מנהיגות חזקה של אמריקה, לא רק איראן אלא גם מדינות בינוניות אחרות באזורים מתוחים בעולם יתחילו להצטייד בנשק גרעיני. וכך, בתקופה הנמדדת בעשרות שנים, יגלוש העולם באופן בלתי נמנע – עקב ריבוי מדינות גרעיניות – למלחמת גרעין, שתוביל לסוף המין האנושי.

אנחנו עומדים היום לפני חידה: מדוע אמריקה הגדולה, המחזיקה בעוצמה צבאית וכלכלית חסרת תקדים בדברי ימי האנושות, מתקשה לנהל את העולם. אף על פי שהתשובה היא בתחום הפסיכולוגי, השלכותיה מדיניות.

העולם המוסלמי, רבע מהאנושות, עוין את אמריקה. המוני המוסלמים רואים באמריקה את אויב האיסלאם, אשר פתח בשתי מלחמות נגד ארצות האיסלאם; אחת מהן נמשכת זה יותר מעשור. מלבד זאת המונים מרבאט ועד ג’קרטה משוכנעים, כי וושינגטון תומכת זה 45 שנה בכיבוש הישראלי של אדמות ערביות, אף על פי שטענה זו אינה תואמת את המציאות המורכבת.

ברק אובמה, כבר בהיותו מועמד לנשיאות, הבין את מגבלות הכוח בעולם המודרני, שהובילו את ארצו, מעצמת-העל היחידה בתבל, למצב הטרגי שבו היא מתקשה לנהל את העולם, הזקוק נואשות למנהיגות אמריקאית. כבר בתחילת כהונתו הראשונה פתח הנשיא במהלכים שנועדו להתקרב לעולם המוסלמי. את נאומיו בקהיר ובאיסטנבול אפשר לפרש כצעדים ראשונים להשלמה של אמריקה עם ארצות האיסלאם. אולם המשבר הכלכלי שפקד את אמריקה, הקרב הפוליטי על הרפורמה ההיסטורית בביטוח הבריאות, ומאבקו הנואש נגד הרוב הרפובליקאי בבית הנבחרים, עצרו את תנועתו לפיוס עם העולם המוסלמי.

כעת, לאחר היבחרו שוב, מחדש אובמה את תנופתו להשגת היעד, שבעיניו הוא מורשתו המדינית. לסיום המלחמה באפגניסטאן כבר נקבע המועד, סוף 2014. כל מאמציו יתרכזו אפוא בפתרון הבעיה הפלסטינית. זאת הסיבה האמיתית לבואו הצפוי לישראל.

בעיני הנשיא, העדר פתרון לבעיה הפלסטינית הוא מכשול משמעותי להתקרבות של אמריקה לעולם המוסלמי. בהתחשב בתלות הצבאית והמדינית של ישראל באמריקה (במיוחד בסוגיה של הטלת וטו במועצת הביטחון), אין ספק שאובמה יצליח במשימתו. העדר אילוצים פוליטיים בכהונתו השנייה רק מחזק את ההנחה הזאת.

בעיני הנשיא, פתרון הבעיה הפלסטינית עומד אל מול הידרדרות של מעמד אמריקה בעולם וגלישה אפשרית למלחמת גרעין בעתיד. אין ספק אפוא, שאובמה רואה בהקמת המדינה הפלסטינית משימה שההיסטוריה הטילה עליו.

הנשיא ה-44 של ארצות הברית לומד מהטעות של הנשיא ה-42, ביל קלינטון, שהחל לטפל באופן נמרץ בבעיה הפלסטינית רק חצי שנה לפני סיום כהונתו, כשנענה לבקשת אהוד ברק לכנס את ועידת קמפ-דייוויד השנייה. אובמה אינו מוכן לקחת סיכונים מפני שאינו בטוח שארבע השנים שברשותו הן תקופה ארוכה דיה לפתרון הבעיה המסובכת ורווית השנאה והמתח. הנשיא אינו מוכן להעניק לשר החוץ, ג’ון קרי, אפילו חודשים מספר כדי לגשש ולבחון את הקרקע. הוא החליט לנווט בעצמו את ההתפייסות בין ישראל לפלסטינים, והוא מוכן לשים על המאזניים את כל כובד משקלו ויוקרתו כדי להצליח במשימתו.

יש להניח, כי בקרוב ייזום הנשיא האמריקאי מהלך מדיני רחב לעיצוב מחודש של המזרח התיכון, מפני שרק במהלך בקנה מידה כזה טמונים סיכויים לעצור את מצעד הניצחון של האיסלאם הקיצוני באזור. צעדו הראשון יהיה בוודאי מאמץ לסיים את הסכסוך הפלסטיני-הישראלי. אם הוא שואף להשאיר אחריו עולם בטוח יותר, פשוט אין לו ברירה אחרת.

היעדים המדיניים של ארצות הברית ושל ישראל באזור הם זהים. בעבור שתי המדינות הקמת המדינה הפלסטינית איננה מטרה כשלעצמה, אלא רק אמצעי להשגת היעד הגדול יותר. לאמריקה היעד הוא חיזוק מעמדה בעולם על ידי העברת העולם המוסלמי לצדה. לישראל היעד הוא הסדר מדיני עם העולם הערבי והכרה של העולם המוסלמי כולו בה.

על ישראל לשאוף אפוא להסדר אזורי רחב, שהקמת מדינה פלסטינית היא רק אחד ממרכיביו, ושבזכותו יגיעו שגרירי ערב לירושלים.

הכותב, יועץ מדיני בעבר, פירסם את הספר “אבודים במזרח התיכון, הטרגדיה החדשה של בני ישראל”