A Comfortable War

<--

מלחמה נוחה

על אף ההצהרות הלוחמניות של ממשל אובמה, נראה כי התרסקותה של סוריה אל תוך עצמה היא טובה לוושינגטון כמו שהיא טובה לירושלים

לפני שבוע ומשהו העיד בסנאט ראש המטות המשולבים, הגנרל מרטין דמפסי, בין השאר בנוגע לאפשרויות פעולה בסוריה. זה היה עוד לפני הסקנדל שפרץ בעקבות החשיפה של תא”ל איתי ברון, כי יש בידי ישראל מידע מבוסס לפיו הסורים השתמשו בנשק כימי )גז סירין (. דמפסי נשאל אם יש לו ביטחון שכוחות ארצות הברית מסוגלים לאבטח את מאגרי הנשק הכימי בסוריה. תשובתו: “לא במצב כפי שהוא היום. פשוט משום שהם הזיזו אותם ממקום למקום ומספר האתרים של הנשק הכימי הוא די גדול”.

לאמריקאים , וזה הולך ומתברר בהדרגה, אין עניין אמיתי לפעול על פי הקו האדום המוסרי והאסטרטגי שהציב הנשיא ברק אובמה לגבי השימוש בנשק כימי במלחמה בסוריה. זה לא מוסרי להסתכל על הזוועה הסורית מהצד, במיוחד כשיש לך את האמצעים לפעול, אבל צודקים אותם פרשנים אמריקאים שאומרים כי לנעשה בסוריה אין השלכה אמיתית על ביטחונה של ארצות הברית.

המצב בו סוריה מתרסקת אל תוך עצמה בהחלט נוח לאמריקאים. וגם לישראל, צריך להודות. כל הדיבורים על כך שצריך לתת את מלוא הסיוע לארגוני המורדים מתגלים כחסרי תוכן. אין שום כוח בסוריה שמסוגל להבטיח שזו לא תהפוך לעוד מדינת כשל. שלא לדבר על כך שמתנגדי אסד ברובם הפכו לארגוני טרור, שהדומיננטי בהם הוא ג’בהת אל נוסרה, הסניף האזורי של אל-קאעידה.

זה הרגע להיזכר בהתפתחות היחס שלנו למורדים נגד משטר אסד. הרבה רגש הושקע במורדים האלה. כשהופיעו על הבמה לפני מעט יותר משנתיים הם עוררו הערצה. הם יצאו בידיים חשופות להפגנות רחוב מול משטר טרור המצויד בכל מה שיש למדינת משטרה, בעיקר היעדר עכבות. הם נורו בעשרות ובמאות ואחר כך באלפים, עד שהחלו להתגבש מסגרות לוחמות. אז החלו להופיע הערכות ראשונות, שאולי אין בסיפור הסורי טובים ורעים. היום, כשברור שהאלטרנטיבה לשלטון אסד היא כאוס איסלאמיסטי עם חדירה איראנית מצד אחד והתבססות של אל-קאעידה מצד שני, קשה להחליט מה עדיף.

התאוריה שלפיה נפילת סוריה של אסד תהיה מכה אנושה לאיראן ולחיזבאללה היא סכמטית מדי, ואיבדה בשנה האחרונה את תוקפה. ההיפך, נראה שאם אסד וכוחותיו ייעלמו, תהיה “לבנוניזציה” גמורה של הטריטוריה הסורית ובתוכה יצמח ארגון חיזבאללה מקומי והאיראנים ישגשגו. כך שהמצב הקיים, כל עוד הוא נמשך, הוא נוח גם לאמריקאים וגם לישראל.

מה שלא כל כך נוח הוא שישראל וארצות הברית, מדינות דמוקרטיות עם אידיאלים נעלים, מחפשות משהו שיקשט את מצפונן נוכח חציית הקו האדום של השימוש בנשק להשמדה המונית. ישראל מראש קבעה שהקו האדום שלה הוא העברת נשק כזה אל מחוץ לסוריה, לחיזבאללה, למשל. אם יש מעקב מודיעיני מהסוג שחשף תא”ל ברון, קיימת אפשרות לבצע תקיפות כירורגיות ולא להתיימר לפעול בצורה רוחבית כפי שהאמריקאים התחייבו, ועכשיו מתברר שאינם מסוגלים, לדברי דמפסי.

נשאר רק אינטרס מובהק אחד בתגובה נחרצת על שימוש בנשק כימי: ההשפעה שתהיה לפעולה בסוריה על איראן. מהבחינה הזו, יש עכשיו הזדמנות פז לבחור יעד נקודתי בסוריה ולהשמיד אותו. אבל יש כאן בעיה של שני אקדוחנים אדיבים ומנומסים מדי. האחד יכול ורוצה לפלוט פתאום כדור, אבל האיש הרע לא עשה שום דבר ששובר לו את המילה; השני, שהתגרו בו, מהסס יותר מדי ומוצא את כל התירוצים בעולם לא ללחוץ על ההדק. הבעיה מונחת לפתחה של ישראל. אם לא תהיה פעולה אמריקאית או ישראלית בסוריה, אי אפשר יהיה לשכנע עוד שהאופציה הצבאית באיראן נמצאת על השולחן.