The Bloodshed Stage

<--

שלב הדמים

ללא גיבוי אמריקאי להפיכה המצרית, ללא תמיכה צבאית ובלי הערובות שמאפשרות למצרים להמשיך להאכיל את העם, המשטר הצבאי יקרוס

אחד מסממני ההיכר של מהפכה הוא נהרות הדם. הפיכות קטיפה, מהפכות לבנות, קריסת פרדיגמות – לכל אלה יש מקום מכובד בהיסטוריה של תפניות פוליטיות נחשוניות. אך מהפכה, מטבעה היסודי כשינוי החברתי החריף והעז ביותר, מביאה גם לשפיכות דמים.

פעם אמר לי חבר איראני: “אנחנו חיינו ועברנו מהפכה אחת, מי שעשה את זה לא רוצה לשחזר את החוויה לעולם”. המהפכה האיראנית נמשכה כחמש שנים לפחות והובילה למותם של לפחות מיליון בני אדם, אם מחשיבים את מלחמת איראן-עיראק.

מצרים, מלכת העולם הערבי, עוברת כעת מהפכה אמיתית. היא בעיצומה והגיעה אל שלב קטלני, שלב הדמים. רק אווילים ינסו לנבא את התוצאה; גל נחשולי שוטף כעת את קהיר. עוז לצנעה בעת מהפכה.

הצבא, זה ברור, הוריד את הכפפות. הוא מבין היטב שהמצב דיכוטומי: או שהאחים המוסלמים ישרדו ולבסוף ישחזרו את עלייתם הפוליטית ויחסלו את האוליגרכיה הצבאית, או שהצבא יחסל אותם קודם.

לא בדרך האלג’יראית

כאשר בקהיר נהרגים כל כך הרבה אנשים ביממה אחת של הפגנות, ברור לגמרי שבקרוב הקרב יעבור מדעת קהל ועצרות נרחבות להתמודדות אלימה לגמרי על השלטון (מחתרת, מרד חמוש וכדומה). הצבא צופה את ההתפתחות הזו ולכן מנסה לחסל ביממות האחרונות את המעוזים האסלמאסטיים בסיני.

יש רק מגבלה אחת ליד הברזל הצבאית, וקוראים לה ארצות הברית של אמריקה. ללא גיבוי אמריקאי, ללא התמיכה הצבאית ובלי הערובות שמאפשרות למצרים להמשיך להאכיל את האוכלוסייה, המשטר הצבאי יקרוס.

אמריקה, בינתיים, נותנת לא-סיסי לגמור את העבודה. בדיוק, אגב, כפי שממשל אובמה נתן למובארק פרק זמן של למעלה משבוע כדי לחסל את המהפכה הצעירה. מובארק נכשל ורק אז הפנתה לו וושינגטון את גבה; אמריקה הולכת עם המנצחים. היא רוצה שהצבא ינצח אבל סבלנותה פוקעת. מאות הרוגים שנורו בהפגנות הם עניין שהקונגרס ודעת הקהל מתקשים לקבל. הקפאת עסקת המטוסים הייתה איתות אזהרה לצבא: תגיעו לרגיעה, או שניקח כמה צעדים אחורה.

כל מהפכה היא סו ג’נריס, מין משל עצמו. אך ההתפתחויות האחרונות מזכירות יותר ויותר את המצב האלג’יראי. שם, מתחילת שנות ה-90, מתנהלת מלחמת אזרחים בעצימות נמוכה (ביחס לסוריה נניח), שגבתה את חייהם של למעלה מ-100 בני אדם. נקווה, לטובת המצרים ובעיקר לטובתנו, שקהיר לא צועדת בנתיב אלג’יראי.