The United States Simply Hasn't Learned Its Lesson

<--

אין אפשרות ריאלית לפקח על מאגרי הנשק הכימי של סוריה. העולם נכשל, פעם אחר פעם, במעשים דומים. הדוגמה הבולטת ביותר היא איראן

המעבר של ארה”ב מיוזמה לתגובה והיגררות אחר הצעות בלתי ריאליות לגבי סוריה עלול לגרום נזקים כבדים ביותר למי שמחשיבה את עצמה למעצמה הגדולה בעולם. יובהר מלכתחילה: אין בקביעה דלעיל כדי לקונן על אי-תקיפה מידית בסוריה. שר החוץ קרי צודק בראייתו את סיום המשבר, משמע, שהפתרון יהיה מדיני ולא צבאי.

אלא שאמרתו המפורסמת של קלאוזביץ, “המלחמה אינה אלא המשך המדיניות באמצעים אחרים”, לעת עתה, מיושמת בצורה עקלקלה משהו על ידי אובמה ואנשיו. בל נשכח שאותו קלאוזביץ קבע גם ש”המלחמה היא ממלכת אי-הוודאות” ואין לשוש עלי קרב למען הקרב עצמו. ברם, ממשל אובמה נראה כיום מבולבל ובלתי יציב בהחלטותיו. גם אם המדובר בנראות בלבד, יש לכך השלכות כבדות משקל לגבי עתידה של ארה”ב ושל העולם החופשי.

במאמר שפרסמתי ב-28 באוגוסט טענתי ש”המלחמה הקרה” חוזרת. היו שלגלגו, אך המציאות כיום היא שרוסיה חזרה אל קדמת הבמה הפוליטית ומתעמתת עם ארה”ב, בדיוק כפי שהיה בתקופת מתיחות השיא בין שתי המעצמות. וזו בדיוק הנקודה: רוסיה היא המובילה וארה”ב היא המגיבה. זו טעות אסטרטגית ממדרגה ראשונה.

הצעתה האחרונה של רוסיה, לפיה סוריה מוכנה לקבל על עצמה פיקוח בינלאומי על מאגרי הנשק הכימי, הצעה שבעצם שר החוץ הסורי העלה אותה כדרך אגב, והיענות אמריקאית מהירה כל כך, מעמידים בפני העולם החופשי דילמות קשות מאוד. קבלת ההצעה הרוסית על ידי ארה”ב כפתרון אפשרי, ללא תקיפה בסוריה, משמעותה איראניזציה של האזור כולו. אין כל אפשרות ריאלית לפקח על מאגרי הנשק הכימי של סוריה.

זה רע לעולם החופשי

העולם נכשל, פעם אחר פעם, במעשים דומים. הדוגמה הבולטת ביותר היא איראן. הרי השלטון האיראני מתעתע בעולם שנים רבות מאוד. דוחות של פקחי האו”ם נערמו עד אימה, פעמים אין ספור הם סולקו מאיראן, ופעמים רבות יותר כלל לא הורשו להיכנס. תחת האמונה הילדותית שאולי איראן תפסיק את פעילות העשרת האורניום לקראת יצור נשק גרעיני, נוצרה מציאות של בריחת הסוסים מן האורווה.

לא לאו”ם ולא לשום מדינה בעולם יש אינדיקציה מדויקת מה קורה באיראן. זה רע לעולם החופשי, זה רע לכל מי שסבור שנשק קטלני כל כך בידי פונדמנטליסטים מסוכן מאוד. בגלל האירועים בסוריה, נשכחה הסוגיה האיראנית, אך למרבה הצער, הצנטריפוגות ותוכניות הפיתוח של הנשק הגרעיני באיראן ממשיכות לפעול באופן חופשי. העולם הסיט את מבטו מעל איראן ולשלטון שלה אלה ימי חסד שלא היו כמותם. למותר לציין מה עלולות להיות ההשלכות.

לאחר שאמרנו כל זאת ומתחנו ביקורת מסויגת על הממשל האמריקאי, יש להתייחס גם לצביעות האירופית המקשה מאוד על אובמה. אין בכוונתנו לטעון שמנהיגי אירופה חייבים להתעלם מדעת הקהל במדינותיהם. יחד עם זאת, כל התהליך הזה של אישורי פרלמנטים ומיני פרוצדורות מסובכות, מבשרים על עידן שקיעתה של אירופה בתרדמה מתוקה. היו תקופות בהיסטוריה האירופית, הרחוקה והקרובה, שתרדמה מן הסוג שאנו רואים כיום הובילה לאסונות כבדים ביותר.

אירופה לא תוכל לרחוץ בנקיון כפיה אם איראן תחזיק בידה נשק גרעיני. וזו הנקודה המרכזית. סוריה, למרות כל הרעש התקשורתי, היא רק סימפטום ל”מחלה” קשה יותר שפקדה את אירופה. עובדה זו יש בה כדי לרפות, ולו במקצת, את ידי הממשל האמריקאי. בל נשכח שנשיאים אמריקאים מאוד מיליטנטיים ומאוד מהירי שליפה לא פסחו על אירופה ותמיכתה כאשר החליטו לצאת למלחמה בעלת היבטים עולמיים.

משיכת ידה של אירופה ממשבר סוריה והכתף הקרה שלה לארה”ב יש בהן כדי להדאיג מאוד. יש לזכור דבר אחד בסיסי: ארה”ב אינה מאוימת, אזרחיה בטוחים מאוד. המקלים יטענו שההתנגדות בקרב האמריקאים לפעולה צבאית היא מובנת. בלתי מובנת היא עמדת אירופה. כך עלול העולם החופשי להידרדר לתהום כשפני מנהיגי איראן קורנים מאושר.