US Looking for an Easy WayTo Cut Off the Nuclear Subject

<--

ארה”ב מחפשת דרך קלה לנתק מגע מנושא הגרעין

הריצה למשא ומתן עם איראן על חשבון הסנקציות מריחה כמו רצון של וושינגטון לסיים את הסידורים האחרונים במזרח התיכון וללכת הביתה

ראש אמ”ן לשעבר האלוף עמוס ידלין מאמין כי צומת הדרכים האחרון להכרעה בין “פצצה להפצצה” הוא סוף שנה זו או תחילת 2014. אם באותו מועד יתברר שהמשא ומתן עם האיראנים לא מניב את התוצאות הרצויות, הוא יהיה בעד שישראל תצא למבצע לחיסול הגרעין האיראני, והוא בטוח לגמרי ביכולתנו לעשות זאת בהצלחה. את הדברים אמר ידלין בראיון למגזין “ניו ריפבליק”, שהתפרסם לפני כעשרה ימים.

אבל צריך להיות ברור שהאופציה היעילה ביותר עדיין היא לחץ הסנקציות. לכן הרפיון האמריקאי וההיעלמות של האמריקאים מהאזור לא מבשרים טובות. לממשל אובמה לא הייתה הנחישות לפעולה צבאית להשמדת היכולת הגרעינית האיראנית. ועכשיו הריצה למשא ומתן על חשבון הסנקציות מריחה כמו רצון לסגור את הסידורים האחרונים במזרח התיכון וללכת הביתה. משהו בנוסח הנסיגה החפוזה, בלשון המעטה, של ישראל מדרום לבנון בשנת 2000.

לכן הרצון של אובמה ואנשיו לשלוט ביהדות אמריקה כדי שלא תקשה על הממשל בעניין הסנקציות נגד איראן, מעורר דאגה. הנכונות של ראשי הארגונים היהודיים להעניק לאובמה מה שמכונה “שקט תעשייתי” בעניין הסנקציות בתקופה הקרובה היא מבישה. צריך להבין שהאמריקאים מחפשים את הדרך הקלה לנתק מגע מכל נושא הגרעין האיראני. הם משדרים רצון לחדש את הקרבה בין שתי הארצות, והם לא יתנו לכמה צנטריפוגות וכמה מאות קילוגרמים של אורניום מועשר להפריע להם.

מדוע הם עושים זאת? התשובה היא בשאלה נוספת: מדוע הם פרסמו את דוח ארגוני המודיעין בנובמבר 2007, לפני שש שנים, שקבע כי האיראנים הפסיקו את פעילותם לפיתוח נשק גרעיני? זה אגב היה בעידן הנשיא בוש הבן. לא אובמה. הדוח הזה היה כנראה הנזק הגדול ביותר שנגרם לבלימת הריצה האיראנית לגרעין.

למה ממסד יהדות אמריקה מתכופף בפני הבית הלבן?

אז למה הממסד של יהדות אמריקה מוכן להתכופף כך בפני הבית הלבן, ולמה הבית הלבן – בייחוד בימי אובמה – עסוק בניסיון לשלוט בהתנהלות היהודים? ראשי הארגונים שנפגשו עם היועצת לביטחון לאומי סוזן רייס יכלו לענות לה בדרך מאוד פשוטה: אנחנו אזרחי אמריקה ואנחנו נתקוף את הנשיא בכל פעם שייראה לנו שהוא אינו פועל לפי האינטרס האמריקאי או של בעלות בריתה – כמו ישראל.

בעבר לא היססו יהודי אמריקה לנהל מאבק קשה למען יהודי ברית המועצות, יחד עם ישראל, למרות איומי הבית הלבן שהם הופכים את מדיניות החוץ של ארה”ב לבת ערובה של נושא העלייה. היום, אף שהתמיכה ברחוב האמריקאי בישראל עלתה, היהודים מנמיכים פרופיל ומתנהגים בצורה מפוחדת. הסיבה היא שקמה בארה”ב סקציה של יהודי חצר, לא יותר מקומץ אליטיסטי, שהצליח ליצור את הרושם בתקשורת של פיצול בדעת הקהל היהודית. הפיצול מוביל לקיטוב. אפילו תומכי ישראל הגדולים מקרב המנהיגים היהודים לא רוצים להיראות כמי שמשרתים את האינטרסים שלה.

לפי ידלין, התוצאה הרצויה בתום המשא ומתן עם האיראנים היא הסגת פרויקט הגרעין שלהם למרחק של שנתיים מהפצצה. זה אומר למשל הוצאת כל האורניום המועשר ל-3.5 אחוזים מחוץ לאיראן. במצב כיום, כשהממשל האמריקאי חבול ביחסיו עם אירופה, אחוז רפיון, נכשל בכל חזית, כשאת האסטרטגיה שלו מובילים חובבנים כושלים, קשה לראות את האיראנים נרתעים וממלאים אחר הדרישות. הדרך היחידה לגרום להם לקחת את הנושא ברצינות היא להוכיח להם שכל משיכת זמן עולה להם ביוקר.

אפשר לעשות את זה רק אם סנקציות משתקות נוספות יהיו בקנה. את זה הקונגרס האמריקאי מסוגל לעשות, וזה יהיה מגוחך ש”הלובי היהודי” יעצור אותו, בדיוק כפי שהם נדחפו לארגן את הקונגרס לתקיפה בסוריה. אם מישהו מחפש את המהות הצינית של אובמה – הנה היא. בכל צומת החלטות המסר שלו נראה בערך כך: זה לא אני, זה היהודים