אסור לקבל ערובות אפילו מוושינגטון
קובעי תודעתנו הפליגו בשיתוף הפעולה עם החזון הרה האסון של קרי. והציבור הישראלי? שוב עובדים עליו בעיניים והוא נשאר אדיש
נדב העצני | 11/12/2013 10:07 הוסף תגובההדפס כתבהכתוב לעורךשלח לחבר
Share on facebook
Share on twitter
RSS
תגיות: ארה”ב,ברק אובמה,פורום סבן בואו ניתן לעצמנו דין וחשבון לגבי סדר היום הלאומי שלנו בשבוע האחרון. אחד האירועים הכי מרכזיים שהתחוללו אצלנו בסלון הוא נאומו “הדרמטי” של נשיא ארה”ב בפורום סבן. אירוע כל כך חשוב עד שערוצי הטלוויזיה והרדיו הפקיעו לכבודו לפחות שעה, בשידור חי ובשעת צפיית השיא, וכרכרו סביבו, לפני ואחרי, ללא קץ.
אלא שהרהור נוסף מלמד עד כמה מדובר בקמפיין שיווקי כוזב ומתוכנן היטב, שגורמים רבים לקחו בו חלק בכוונה ברורה. שהרי, איזו הצדקה יש להעלות לשיא הכותרות את מסע הפרסום העצמי הריק מתוכן, שקנה המיליארדר הישראלי לשעבר. סיקור הוועידה הזו היה כוזב ומניפולטיבי מעצם טבעו, אבל תוכנו המחיש הכל. השיא היה הראיון החלול עם ברק אובמה, שרק בא לשווק בעטיפה צבעונית את הפרת ההבטחות שלו ואת המדיניות הכושלת וההרסנית אותה הוא מוביל.
הבמה כולה אורגנה כדי לאפשר לו ולבכירי הממשל שלו לשטוף לנו את המוח, כאשר במסע התעמולה לוקחים חלק רבים. סבן ויחצניו הצליחו לקנות, בעבור חופן הזמנות של חמישה כוכבים בוושינגטון, שועים ופרשנים, שתיפקדו כחיילים ממושמעים במכונת הקמפיין. כאלו שלא שאלו את השאלות הנכונות, ניפחו את הבלון הריק וניפקו את הסחורה המתבקשת. בד בבד, חמורה מכל היא התמסרות בכירי התקשורת האלקטרונית הישראלית.
אלו ידעו עד כמה אין כלום בדיווחים המפוצצים ובזמן האוויר האין סופי שהקדישו, אבל התמסרו למהומה המדומה בשקיקה. מה לא עושים למען האידיאולוגיה. רק שימו לב כמה זמן הוקדש לראיון התעמולה של הנשיא האמריקאי, וכמה קיבל נאומו של ראש ממשלת ישראל, למחרת היום. ההבדל מסביר את מי שיווקה התקשורת האלקטרונית ולמה.
אסור לקחת סיכונים
בדור האחרון כבר עמדנו מספר פעמים באותו המצב. שוב ושוב נרתמו ראשי התקשורת והאקדמיה הישראלית, ברובם, לקמפיין מתעתע, שאפשר לקבל החלטות הרות אסון. כאשר בקעה בשורת אוסלו באוגוסט 1993, והתברר שממשלת רבין פרס טוענת שהטרוריסט הבוגדני יאסר ערפאת הפך להיות מושיענו עלי אדמות, היו בידי העיתונות כל הכלים לשאול שאלות קשות כנגד האיוולת שהאכילו אותנו.
אלא שקובעי התודעה שלנו הפליגו בשיתוף הפעולה עם קמפיין ההונאה. בתמיכת התקשורת בראו עבורנו מזרח תיכון וטבע אדם חדש ולכן ספגנו מהלומה אסטרטגית שספק אם אי פעם נתאושש ממנה. אותו הדבר התחולל סביב רעיון העוועים של מי שמכרו לנו כי אנחנו “מתנתקים” מעזה, ומקבלים שקט עד קץ הדורות בדרום. מה קיבלנו – לא צריך להכביר. גם אז, מסע ההונאה של שרון לא היה מתרומם ללא שת”פ של חלקים מרכזיים מהתקשורת, האקדמיה ומערכת המשפט.
עכשיו מנסים שוב למכור לנו את החזון הילדותי והרה האסון שמוביל ג’ון קרי. שוב, כל האמצעים כשרים. שוב יש פרטנר, שוב מדובר בשלום אמיתי שרק צריך להושיט את היד באומץ ולגעת בו. שוב מעלימים את המציאות כולה: מהפרטנרים החמודים שלא מחנכים בכל יום להשמיד אותנו ועד היכולת לסמוך על הערובות וההבטחות של הממשל האמריקאי וראשי אירופה. כאילו לא למדנו זה עתה לקחים מרחיקי לכת, מדוע אסור לקבל ערובות אפילו מוושינגטון ולמה אסור לקחת סיכונים. והכי מוזר כיצד מגיב הציבור הישראלי – עובדים עליו שוב בעיניים והוא אדיש.
Leave a Reply
You must be logged in to post a comment.