המרוץ להסכם הגרעין: מדוע ישראל נשארת מאחור?
ארה”ב שואפת לגבש הסכם עם איראן בהקדם האפשרי, ואולי גם לרתום אותה למאבק בדאעש. שיקוליה הביטחוניים של ישראל נדחקים הצידה בשלב זה, וללשכת רה”מ אין בהכרח הזכות להתלונן
שמעון שטיין
יום שני, 10 בנובמבר 2014, 15:44
עדיין לא התאוששנו מהמשבר האחרון ביחסי ישראל-ארצות הברית בסוגיית הבנייה בירושלים, והנה התבשרנו על חילוקי דעות נוספים: הפעם, נוגעת המחלוקת למאבק ב”מדינה האיסלאמית” (דאעש) ולתכנית הגרעין של איראן. בשבוע שעבר פורסמה בעיתון “וול סטריט ג’ורנל” ידיעה ולפיה נשיא ארה”ב ברק אובמה שיגר איגרת סודית למנהיג איראן, האייתוללה עלי חמינאי. אובמה התנה את נכונותו לשיתוף פעולה עם טהראן במאבק נגד דאעש, בהגעה להסכם מקיף הנוגע לסוגיית הגרעין.
שר החוץ, אביגדור ליברמן, הזדרז להביע את הסתייגותה של ירושלים מתכניתה של ארה”ב, שלפי העיתון לא הובאה לידיעת ישראל ובנות בריתה הנוספות של ארה”ב במפרץ הפרסי. במסיבת עיתונאים שכינס עם הממונה על יחסי החוץ של האיחוד האירופי, ציין ליברמן כי “אנו מתנגדים לגישה של יצירת קישור בין תכנית הגרעין האיראנית לבין המאבק בדאעש (… ) איראן איננה פרטנר לשום קואליציה מתונה נגד דאעש, או לכל סוג של דיאלוג במזרח התיכון”.
.
שאלת שילובה של איראן במאבק נגד דאעש מונחת זה זמן מה על סדר היום של ארה”ב. וושינגטון מבקשת לגייס קואליציה בינלאומית רחבה ככל האפשר, שתורכב בראש ובראשונה ממדינות האזור הקרוב, הרואות בדאעש איום מיידי. איראן, בשל היותה מדינה מרכזית במזה”ת וכזו הרואה בדאעש איום קרוב על בת-בריתה סוריה ועל שכנתה הגאוגרפית עיראק, מהווה – על פניו – פרטנר ראוי לקואליציה האמריקנית.
עלי חמינאי – המנהיג העליון של איראן. טהראן, נובמבר 2014 (אתר רשמי , לשכת המנהיג)מנהיג איראן, עלי חמינאי, השבוע (צילום: אתר רשמי)
ברוח זו ,חיזרה ארה”ב בחודשים האחרונים אחרי איראן, וממשיכה לעשות כן. זולת השיחות שמנהלים נציגיה הבכירים עם נציגי המשטר האיראני במסגרת שיחות הגרעין ובשוליהן, שיגר שר החוץ האמריקני קרי הזמנה לאיראן, להשתתף במפגש החירום שיזמה צרפת בחודש ספטמבר האחרון בפריז. המפגש נועד לתאם את עמדות המדינות השונות בנושא המאבק בדאעש. עם זאת, בשל איומים בחרם מערב הסעודית, נאלץ השר ג’ון קרי לבטל את ההזמנה ששלח לאיראנים. לאחר מכן, נאלצו פקידי הממשל בוושינגטון להבהיר כי “אין בכוונת ארה”ב לתאם עמדות ולשתף פעולה עם איראן” בתחום הצבאי.
עוד לפני האיגרת ששלח אובמה, גם נשיא איראן, חסן רוחאני, התנה את הסכמת ארצו לשיתוף פעולה במאבק בדאעש בפתרון משבר הגרעין, בנאומו שנשא בעצרת הכללית של האו”ם. כל זאת, לא לפני שהאשים את ארה”ב ביצירת המשבר בשל מדיניותה באזור. מבחינה זו, מכתבו של אובמה לחמינאי מחזק בתורו את הקו האיראני. ועדיין, למרות שמסתמן ששתי האומות שותפות באינטרס למיטוט הארגון הסוני, אין בכך די כדי להרגיע את מי שחושש שארה”ב תתפשר עוד-יותר במו”מ הגרעיני, רק כדי להכשיר את הקרקע לשילוב איראן בקואליציה הבינלאומית.
נשיא ארה”ב ברק אובמה – בייג’ינג, 10 בנובמבר 2014 (אימג’בנק, Gettyimages)נשיא ארה”ב ברק אובמה, הבוקר בבייג’ינג (צילום: אימג’בנק, Gettyimages)
ברור כי ארה”ב ושותפותיה למו”מ עם איראן לא קיבלו את עמדת ישראל בדבר הצורך לפרק לחלוטין את איראן מיכולותיה הגרעיניות. למורת רוחה של ירושלים, ארה”ב נוטה לאפשר לאיראן להמשיך ולהחזיק בתכנית להעשרת אורניום, דבר שיאפשר לה, אם תחליט, לייצר בעתיד חומר לבניית פצצה גרעינית). ישראל, אפוא, מנסה להבטיח ש”זמן ההבקעה” – הזמן שאיראן תזדקק לו אם תחליט לבסוף לייצר פצצה גרעינית – יהיה ארוך ככל האפשר.
גם אם שתי המדינות שותפות בשאיפתן למנוע מאיראן נשק גרעיני, הרי שבעוד שישראל רואה באיראן גרעינית (או סף-גרעינית) איום קיומי (וכותב שורות אלה אינו שותף להנחה זו), הרי שארה”ב אינה שותפה לראיית העולם הזו ; הרי בוושינגטון יוכלו “לחיות עם האיום”, ובמידת הצורך לבלום אותו.
רוה”מ בנימין נתניהו בישיבת ממשלה, נובמבר 2014 ( , אלכס קולומויסקי)ראש הממשלה בנימין נתניהו, אתמול (צילום: אלכס קולומויסקי)
יש להניח שמרגע שמשבר הגרעין ייפתר או ינוטרל (ומסביב לאפשרויות אלה יש עדיין סימני שאלה) יוחרפו חילוקי הדעות בין ישראל לארה”ב. הממשל האמריקני ישאף להיכנס לדיאלוג עם איראן בשאלות אזוריות נוספות, שבהן יש לשתי המדינות אינטרסים משותפים.
דיאלוג שכזה עשוי להחריף את חוסר האמון גם בין ארה”ב לערב הסעודית ולאיחוד האמירויות, שיביטו בחשדנות יתרה בהתקרבות האמריקנית-איראנית. ארה”ב, אגב, לא תהייה היחידה לנצל את המצב החדש שייווצר: גם מדינות האיחוד האירופי, המכירות במרכזיותה של איראן הפוליטית, ובעיקר הכלכלית, ינסו גם הן, וככל האפשר, לנרמל את היחסים עמה.
לחוסר האמון הישראלי (והמפרצי) תורמת העובדה שהאיגרת ששיגר אובמה לחמינאי נעשה, לפי הדיווח, “מאחורי גבן” של מדינות האזור. אם הדברים נכונים, הרי שזו לא תהיה הפעם הראשונה, וקרוב לוודאי שלא האחרונה, שארה”ב אינה מעדכנת את ישראל לגבי מהלכיה באזור: הממשל הרי לא עדכן את ישראל לגבי ערוץ המגעים החשאי עם איראן, בתיווך עומאן, בחודשים שקדמו לחתימת הסכם הביניים ב-2013. באותה מידה, כמובן, ניתן לומר שממשלת ישראל לא טרחה, כמה וכמה פעמים, לעדכן את הבית הלבן לגבי תכניות הבנייה במזרח ירושלים.
*השגריר לשעבר שמעון שטיין שימש סמנכ”ל לנושאי חבר המדינות במשרד החוץ. כיום עמית מחקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל אביב.
Leave a Reply
You must be logged in to post a comment.