Wake-Up Call

<--

צלצול השכמה

15/02/21

עם בחירת ג’ו ביידן לנשיאות ארצות הברית עמד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בכנסת ודחה כהרגלו את טענות האופוזיציה, על כך שהזניח את יחסי ישראל עם המפלגה הדמוקרטית בתקופת ממשל דונלד טראמפ, ובכך פגע במעמד ישראל בוושינגטון. אלא שביידן, מאז השבעתו לפני כשלושה שבועות, שוחח עם מנהיגי מדינות רבים ברחבי העולם, אך לא מצא זמן לדבר עם ראש הממשלה של ישראל, שבארבע השנים האחרונות ראתה את עצמה כבעלת ברית מרכזית של המעצמה האמריקאית.

כשנשאל נתניהו בשבוע שעבר, אם אינו מוטרד מכך שביידן לא מתקשר, השיב: “הוא מצלצל לראשי מדינות לפי הסדר המקובל עליו, הוא לא הגיע למזרח התיכון עדיין”. אלא שאין מדובר בעניין טכני חסר משמעות. המסר של ביידן ברור: מה שהיה הוא לא מה שיהיה. אופי היחסים שהיו לארה”ב עם ישראל בארבע השנים האחרונות השתנה, ויש מחיר לרומן הדיפלומטי שנתניהו ניהל עם הנשיא טראמפ.

אין כמו הציוץ של שגריר ישראל לשעבר באו”ם דני דנון בשבוע שעבר כדי להדגים את תהליך הוולגריזציה של הדיפלומטיה הישראלית בעקבות היחסים חסרי הגבולות שהיו לנתניהו וטראמפ, ואת שיכרון הכוח — שעל ישראל להתפכח ממנו, ומהר. דנון פירסם את שמות המדינות שביידן התקשר למנהיגיהן, תהה “האם לא הגיע הזמן להתקשר למנהיג ישראל, בת הברית הקרובה ביותר של ארה”ב?” ואף פירסם את מספר הטלפון של לשכת ראש הממשלה.

בארבע השנים האחרונות לא הפסיק נתניהו לספק לביידן ולמפלגה הדמוקרטית סיבות להתנכר אליו, ובראשן הנאום החסר תקדים שנשא בקונגרס ב–2015, על אפו ועל חמתו של ברק אובמה ונגד ההסכם עם איראן. נתניהו זיהה את עצמו באופן מוחלט עם טראמפ, עד שהיה קשה להבחין היכן נגמרת המדיניות הישראלית ומתחילה המדיניות האמריקאית, מי עומד בראש מדינה קטנה במזרח התיכון ומי הוא ראש מעצמה.

נתניהו סיפק שירותי הלבנה דיפלומטיים לטראמפ, שפעלו נגד ההסתייגות שעורר בקרב יהדות אמריקה, במפלגה הדמוקרטית ואצל מנהיגים רבים בעולם. נתניהו עשה זאת תוך כדי פגיעה גסה באחת האקסיומות של מדיניות החוץ הישראלית: שמירה על התמיכה הדו־מפלגתית בארה”ב.

ביום חמישי שעבר הודיעו בבית הלבן, כי ביידן יצלצל בקרוב. אלא שגם אחר כך יידרש לישראל זמן רב לתיקון הנזקים שנתניהו גרם ליחסים עם המפלגה הדמוקרטית. קשה להניח, שהאחראי לנזקים הוא שיוכל לתקנם. זו עוד סיבה לשים סוף לשלטון נתניהו.