The firestorm following the halt in printing some of Dr. Seuss’ books because of racist caricatures is the outcry of people who are bothered by the chipping away of their freedom to be racist without having to pay the price.
On Jan. 1, 2017, the football player Colin Kaepernick played in what turned out to be the last game of his career. He was 28, healthy, an excellent player, and his career ended for no reason connected with football. It happened a few months after he started “taking the knee” during the playing of the national anthem, in protest of police brutality toward Black people. A peaceful protest against unending injustice. What was supposed to be a moment of pride in the American tradition of free speech and protest turned into the end of Kaepernick’s career.
Four years later, although he continues to work out and stay fit, not a single team will even consider him. Kaepernick is canceled, literally, but his cancellation has not become a rallying cry for the boisterous movement against “cancel culture.” It’s not surprising because, as has been proven time and again in recent years, the opponents of cancel culture don’t really have a problem with “cancel” — they only have a problem with certain cancellations. In particular, cancellations of racism.
Last week, the heirs and directors of the estate of the children's writer Dr. Seuss announced that they will no longer print new copies of six of his many books because they contain racist caricatures which, in 2021, are not acceptable, and certainly not for children. It was not a decision of the president of the United States or Congress. It was not a result of public pressure. The people responsible for the legacy of Dr. Seuss decided that it would be good for his legacy to leave a few stains behind.
Of course a huge firestorm broke out. Oh my goodness! They are canceling Dr. Seuss! It doesn’t matter if no one had canceled Dr. Seuss. It was important to decry once again what really bothers these people with their hair on fire: the erosion of the freedom to be a racist without paying a price for it.
Dr. Seuss, who is responsible for some truly wonderful children's classics, represents a type of America from the good old days, when every person knew his place: the white man at the top of the pyramid and the Black man at the bottom. For a large sector of Americans — which not coincidentally connected to Donald Trump with a cult-like fervor — every attempt to leave behind Dr. Seuss’s racist caricatures or scenes sympathetic to slavery, like those in "Gone with the Wind," is decidedly anti-American.
A discussion of the freedom of expression and its limits, if any exist, is important and actually essential these days. Social media has brought with it a disturbing trend of canceling people over past statements and has also silenced all uncomfortable discussions, and this is a real problem to be addressed. But that is not what is happening here. Cancel culture, as characterized by its present detractors, does not really exist. It is essentially a remake of the good old “politically correct” — another passive-aggressive expression that opposes paying a social price for racism or misogyny or homophobia or plain old bullying. Because what exactly is the culture of a person who defines canceling frank racism as cancel culture, but who has no problem with canceling the career of someone who demonstrates against that same racism?
Tzippy Shmilovitz is a journalist for Yediot Achronot.
בעלי השיער הבוער מודאגים מביטול הגזענות
הסערה בעקבות הפסקת ההדפסה של ספרי ד"ר סוס בשל קריקטורות גזעניות היא יבבה של אנשים שמה שמטריד אותם הוא הכרסום בחופש להיות גזען מבלי לשלם מחיר חברתי
ציפי שמילוביץ
פורסם: 11.03.21 ,
ב-1 בינואר 2017 השתתף שחקן הפוטבול קולין קאפרניק במה שהפך למשחק האחרון בקריירה שלו. הוא היה בן 28, בריא, שחקן מצוין, והקריירה שלו הסתיימה בלי שום קשר לפוטבול. זה קרה חודשים ספורים אחרי שהחל לכרוע ברך במהלך השמעת ההמנון במחאה על אלימות שוטרים נגד שחורים. הפגנה שלווה נגד עוול בלתי נגמר. מה שאמור היה להיות רגע גאווה למיתוס האמריקני על חופש הדיבור והמחאה, הפך לסוף הקריירה של קאפרניק ב-ynet
ארבע שנים אחרי, אף שהוא ממשיך להתאמן ולשמור על כושר, אף קבוצה לא מוכנה אפילו לבחון אותו. קאפרניק בוטל, מילולית, אבל הביטול שלו מעולם לא הפך לדגל התנועה הקולנית נגד "תרבות הביטול" (Cancel Culture). זה לא מפתיע, כי כפי שהוכח שוב ושוב בשנים האחרונות, למתנגדי תרבות הביטול אין באמת בעיה עם "ביטול" — יש להם בעיה עם ביטולים ספציפיים מאוד. בעיקר, ביטול גזענות
בשבוע שעבר הודיעו יורשיו ומנהלי עיזבונו של סופר הילדים המיתולוגי ד"ר סוס כי לא ידפיסו הוצאות חדשות של שישה מעשרות ספריו, כיוון שיש בהם קריקטורות גזעניות שב-2021 בלתי נסבל לראות אותן, ובוודאי להראות אותן לילדים. זו לא הייתה החלטת נשיא ארה"ב או הקונגרס, אפילו לא היה שום לחץ ציבורי. האנשים האחראים על המורשת של ד"ר סוס החליטו שטוב למורשת הזו אם היא תשאיר מאחור כמה כתמים.
בעלי השיער הבוער מודאגים מביטול הגזענות
הסערה בעקבות הפסקת ההדפסה של ספרי ד"ר סוס בשל קריקטורות גזעניות היא יבבה של אנשים שמה שמטריד אותם הוא הכרסום בחופש להיות גזען מבלי לשלם מחיר חברתי
ציפי שמילוביץ
פורסם: 11.03.21 , 12:05
עטיפת הספר And to Think That I Saw It on Mulberry Street
עטיפת הספר And to Think That I Saw It on Mulberry Street(צילום: AP)
ב-1 בינואר 2017 השתתף שחקן הפוטבול קולין קאפרניק במה שהפך למשחק האחרון בקריירה שלו. הוא היה בן 28, בריא, שחקן מצוין, והקריירה שלו הסתיימה בלי שום קשר לפוטבול. זה קרה חודשים ספורים אחרי שהחל לכרוע ברך במהלך השמעת ההמנון במחאה על אלימות שוטרים נגד שחורים. הפגנה שלווה נגד עוול בלתי נגמר. מה שאמור היה להיות רגע גאווה למיתוס האמריקני על חופש הדיבור והמחאה, הפך לסוף הקריירה של קאפרניק.
לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet
ארבע שנים אחרי, אף שהוא ממשיך להתאמן ולשמור על כושר, אף קבוצה לא מוכנה אפילו לבחון אותו. קאפרניק בוטל, מילולית, אבל הביטול שלו מעולם לא הפך לדגל התנועה הקולנית נגד "תרבות הביטול" (Cancel Culture). זה לא מפתיע, כי כפי שהוכח שוב ושוב בשנים האחרונות, למתנגדי תרבות הביטול אין באמת בעיה עם "ביטול" — יש להם בעיה עם ביטולים ספציפיים מאוד. בעיקר, ביטול גזענות.
בשבוע שעבר הודיעו יורשיו ומנהלי עיזבונו של סופר הילדים המיתולוגי ד"ר סוס כי לא ידפיסו הוצאות חדשות של שישה מעשרות ספריו, כיוון שיש בהם קריקטורות גזעניות שב-2021 בלתי נסבל לראות אותן, ובוודאי להראות אותן לילדים. זו לא הייתה החלטת נשיא ארה"ב או הקונגרס, אפילו לא היה שום לחץ ציבורי. האנשים האחראים על המורשת של ד"ר סוס החליטו שטוב למורשת הזו אם היא תשאיר מאחור כמה כתמים.
תרבות הביטול, כפי שהיא באה לידי ביטוי בידי מתנגדיה הנוכחיים, לא באמת קיימת. זה בסך הכל רימייק של הפוליטיקלי קורקט — ביטוי פסיבי-אגרסיבי שמתקומם נגד תשלום מחיר חברתי על גזענות או מיזוגניה
כמובן שפרצה סערה גדולה. אוי ואבוי, מבטלים את ד"ר סוס. זה לא משנה שאף אחד לא מבטל את ד"ר סוס, חשובה ההזדמנות לייבב שוב על מה שבאמת מטריד את מרבית בעלי השיער הבוער: כרסום החופש להיות גזען מבלי לשלם מחיר חברתי.
ד"ר סוס, שאחראי על קלאסיקות ספרי ילדים באמת נהדרות, מייצג סוג של אמריקה מהימים הטובים שבהם לכל אחד היה ברור מה מקומו: הגבר הלבן בראש הפירמידה, והאדם השחור בתחתית. עבור פלג גדול של אמריקנים — שלא במקרה התחבר לדונלד טראמפ במסירות של כת — כל ניסיון להשאיר מאחור קריקטורות גזעניות של ד"ר סוס, או סצנת סימפתיה לעבדות ב"חלף עם הרוח", הוא מעשה אנטי-אמריקני ממש.
ציפי שמילוביץ
ציפי שמילוביץ
דיון על חופש הביטוי וגבולותיו, אם יש כאלה, חשוב והיום גם הכרחי. המדיה החברתית הביאה איתה טרנד רע של ביטול אנשים בגלל פליטות פה מהעבר או סתם השתקת כל שיח לא נוח, וזו בעיה אמיתית שצריך להתמודד איתה. אבל זה לא מה שקורה כאן.
תרבות הביטול, כפי שהיא באה לידי ביטוי בידי מתנגדיה הנוכחיים, לא באמת קיימת. זה בסך הכל רימייק של הפוליטיקלי קורקט הישן והטוב — עוד ביטוי פסיבי-אגרסיבי שמתקומם נגד תשלום מחיר חברתי על גזענות או מיזוגניה או הומופוביה או סתם בריונות. כי מה בדיוק היא תרבותו של אדם שמגדיר ביטול גילויי גזענות כביטול תרבות, אבל אין לו שום בעיה עם ביטול קריירה של מי שמוחה נגד אותה גזענות?
ציפי שמילוביץ היא עיתונאית "ידיעות אחרונות"
This post appeared on the front page as a direct link to the original article with the above link
.
These costly U.S. attacks failed to achieve their goals, but were conducted in order to inflict a blow against Yemen, for daring to challenge the Israelis.