The United States Was Asleep at the Wheel and Woke to a Chinese Weapon That Could Sink Every Aircraft Carrier

<--

בזמן שבפנטגון שקדו על פיתוח חמקנים ומפציצים אסטרטגיים, הסינים כבר עברו לשלב הבא • בחשאיות שתפסה את שירותי הביון האמריקניים לא מוכנים, בייג’ינג פיתחה כלי נשק היפר-סוניים – טילי שיוט בלתי ניתנים ליירוט, שנעים במהירות אדירה ומסוגלים לפגוע בכל מטרה בעולם • גלי הפאניקה שעוררה חשיפתו של הנשק החדש יצרו משברים דיפלומטיים מפריז ועד קנברה, ועשויים לשנות את הלוחמה המודרנית כולה

תמיר מורג

2/11/2021, 14:10, עודכן 3/11/2021, 10:13

באחד מימי אוגוסט השנה הפציעה על מסכי המכ”ם של האמריקנים נקודה שנעה במהירות אדירה. לא היה מדובר בחללית של חייזרים, אך כשהבינו המומחים הצבאיים של ארה”ב במה מדובר, ייתכן שהם היו מעדיפים שתהיה זו פלישה מהחלל החיצון: מתחת לרדאר, תרתי-משמע, פיתחה סין טילים היפר-סוניים (היפר-קוליים) שבקרוב מאוד יוכלו לפגוע בכל נקודה בארה”ב ובכל ספינה של הצי האמריקני.

מה שהופך את הטילים ההיפר-סוניים למפחידים כל כך הוא המהירות הבלתי נתפסת שלהם: בין פי חמישה לפי עשרה ממהירות הקול, או במילים אחרות – בין 6,000 ל-12,000 קמ”ש. אף מערכת יירוט קיימת – לא כיפת ברזל, לא החץ ולא המערכות האמריקניות – אינה מסוגלת ליירט טילים שנעים במהירות כזו.

ואם זה לא מספיק – מדובר בטילי שיוט מונחים. המשמעות היא שבניגוד לטיל בליסטי, שיוצא מהאטמוספרה ונע במסלול כמעט קבוע מראש לעבר נקודה שהוגדרה לפני השיגור, טיל היפר-סוני הוא בעל יכולת ניווט בלתי מוגבלת תוך כדי טיסה, שמאפשרת לו לפגוע גם במטרות נעות – למשל, בנושאות המטוסים של הצי האמריקני.

“האמריקנים פשוט נרדמו בשמירה”, מסביר אלי בר און, מומחה לחקר ביצועים ולמערכות נשק מתקדמות. “בזמן שתעשיות הנשק של ארה”ב התמקדו בפיתוח מטוסים, שהיו הנשק האולטימטיבי של המאה ה-20, הרוסים והסינים התמקדו בפיתוח טילים, שהם הנשק האולטימטיבי של המאה ה-21. בתחום הזה הם פתחו פער של 10 עד 15 שנה מהיכולות של ארה”ב, שאין בארסנל שלה שום דבר שמתקרב לטיל היפר-סוני מבצעי”. ניסוי שערכו האמריקנים בחודש שעבר באבטיפוס ראשוני של טיל היפר-סוני נחל כישלון, ונראה כי לפניהם עוד דרך ארוכה.

המודיעין האמריקני מודע כבר כמה שנים לכך שרוסיה הצליחה לפתח טילים היפר-סוניים מבצעיים, אולם העובדה שהמלחמה הקרה הסתיימה לפני כ-30 שנה והמיקוד של ארה”ב עבר לסין, לצד ביטחון עצמי מופרז ביכולות של חיל האוויר ושל הצי האמריקני, גרמו לוושינגטון להיכנס לשאננות אל מול הפער הטכנולוגי שפתחו הרוסים בתחום הטילים. אבל איכשהו, אף אחד במערך הביון העצום של ארה”ב לא הבחין בכך שגם הסינים נכנסו למרוץ ההיפר-סוני, ועקפו את אמריקה בסיבוב.

“הטיל הסיני ששוגר באוגוסט אומנם החטיא את המטרה ב-20 מייל בקירוב, אבל בהתחשב בעובדה שמדובר בטיל בעל טווח בלתי מוגבל, שמסוגל לפגוע בכל נקודה על פני כדור הארץ, זו סטייה קטנה מאוד”, מסביר בר און. “הסינים היכו את האמריקנים בהלם – הם הוכיחו שהם קרובים מאוד לנקודה שבה יהיה להם טיל היפר-סוני מבצעי, והמשמעויות של זה מבחינת הביטחון הלאומי של ארה”ב וביטחון העולם כולו הן אדירות”.

מאחר שאין כרגע אפשרות ליירט אותם והטווח שלהם בלתי מוגבל, הטילים ההיפר-סוניים, שמסוגלים לשאת נשק גרעיני, יכולים להשמיד כל עיר גדולה בארה”ב. אבל – בהנחה שמלחמה גרעינית עם סין לא הולכת לפרוץ בקרוב – זו אפילו לא הדאגה הגדולה ביותר של האמריקנים.

משליטות האוקיינוסים לברווזים במטווח

מאז מלחמת העולם השנייה מבוססת העוצמה הגלובלית של ארה”ב, במידה רבה, על צי נושאות המטוסים שלה, שאין לו אף מתחרה של ממש בעולם. נושאות המטוסים האמריקניות מסדרת “נימיץ” ויורשותיהן מסדרת “ג’ראלד פורד” הן מכונות המלחמה הגדולות ביותר שנבנו אי פעם בהיסטוריה האנושית.

כל מפלצת ימית כזו, המצוידת בהנעה גרעינית שמאפשרת לה באופן תיאורטי להפליג ללא הפוגה במשך עשרות שנים, נושאת על סיפונה צוות של כ-4,500 (בסדרת “פורד”) עד כ-6,000 (בסדרת “נימיץ”) מלחים, אנשי חימוש ולוחמי צוות אוויר. אלה הופכים אותה לנמל תעופה נייד עם כ-75 עד 90 מטוסי קרב, מטוסי לוחמה אלקטרונית ומסוקים, שיכולים להופיע בהתראה קצרה יחסית בכל נקודה על פני הגלובוס שבה העז מישהו להרגיז את הדוד סם.

מאז קרב מידווי ב-1942, שבו מחצו נושאות המטוסים האמריקניות את אלה של יפן, הן משייטות ברחבי העולם כמו כרישים במעמקי הים – מטילות אימה על סביבתן מבלי שאיש יוכל לאיים עליהן. הטילים ההיפר-סוניים שוברים את המשוואה הזו, והופכים את השליטות הבלתי מעורערות של האוקיינוסים לברווזים ענקיים במטווח.

“הטילים האלה יכולים ‘לראות’ את המטרות שלהם, ממש כמו בני אדם”, מסביר בר און. “לפני שמשגרים אותם לאזור הכללי של המטרה מעלים למחשב שלהם תמונות שלה, וכשהם מגיעים לקרבתה הם מתחילים לחפש אותה. ברגע שהם מוצאים התאמה בין העצם בשטח לתמונה שהוגדרה להם, הם צוללים אל המטרה ומתפוצצים עליה. לנושאת מטוסים, שנעה במהירות של כמה עשרות קמ”ש, אין שום סיכוי להתחמק במצב כזה”.

מערכות הנחיה מבוססות תמונות קיימות גם במערכות נשק מתקדמות אחרות, אך השילוב שלהן בטיל בעל טווח בלתי מוגבל, שאינו ניתן ליירוט, הופך את הנשק ההיפר-סוני ל”גיים צ’יינגר” – שחקן חדש בזירה שמשנה מהיסוד את כללי המשחק ואת יחסי הכוחות. העובדה הזו הכניסה את האמריקנים ל”אמוק”, ומאז שנודע להם על הניסוי הסיני הם פתחו במרוץ נגד הזמן על מנת להדביק את הפער בפיתוח טילים היפר-סוניים משלהם, ולא פחות חשוב מכך – בפיתוח מערכות הגנה מפניהם.

בר און מסביר כי גם טילים בליסטיים, שניתנים ליירוט באמצעים הקיימים כיום, נכנסים לאטמוספרה במהירות אדירה, שאינה נופלת מזו של הטילים ההיפר-סוניים. אולם ההבדל הקריטי טמון בכך שהטיל ההיפר-סוני הוא בעצם “מטוס ללא טייס”, שמשייט בגובה נמוך ונהנה מיכולת תמרון גדולה בהרבה. “טיל בליסטי מונחה משוגר לאזור הכללי של המטרה, ו’נופל’ לכיוונה במהירות עצומה. בזמן הקצר שיש לו עד שיפגע בקרקע הוא יכול לתמרן לכל היותר כמה מאות מטרים לכל כיוון, בעזרת כנפונים. זה מספיק כדי לפגוע במטרות נייחות, אבל לא כדי לפגוע במטרה ניידת כמו נושאת מטוסים, שנמצאת בתנועה בלתי פוסקת”.

השילוב שבין המהירות העצומה לטיסה בגובה נמוך יחסית ויכולת תמרון, מספק לטיל ההיפר-סוני הגנה מפני מערכות יירוט דוגמת טיל החץ, שיכולות “לתפוס” את המטרה רק בגובה רב, ולכן מתאימות ליירוט טילים בליסטיים בלבד; אולם השילוב הזה גם יוצר את אחד האתגרים ההנדסיים המרכזיים שבפיתוח טיל היפר-סוני: הטיסה הממושכת בגובה נמוך ובמהירות אדירה יוצרת חיכוך עצום עם האוויר, שמחמם מאוד את גוף הטיל. יש צורך להגן עליו בעזרת חומרים מיוחדים ומנגנוני קירור מתקדמים, שדורשים פיתוח טכנולוגי מורכב מאוד.

אז איך מיירטים טיל שטס בגובה נמוך ובכל זאת קורע את האטמוספרה במהירות של אלפי קילומטרים לשעה? התשובה, במילה אחת, היא לייזר. קרן לייזר רבת עוצמה, שנעה במהירות האור, מתבייתת על הטיל ומחממת את ראש הנפץ שלו בתוך כמה שניות עד שהוא מתפוצץ. למעשה, כאן בישראל עובדות התעשיות הביטחוניות כבר כמה שנים על פיתוחים דומים שמיועדים ליירט פצצות מרגמה, רקטות וטילים “רגילים”. האמריקנים מקווים להציג תוצאות ראשונות בסביבות שנת 2024, אך לוח הזמנים המרשים הזה טומן בחובו גם פוטנציאל נפיץ.

משבר בינלאומי משולש

בשנה האחרונה הגבירה סין באופן משמעותי את התמרונים הצבאיים שהיא מבצעת בקרבת טאיוואן ואת ההצהרות הלוחמניות כלפי טייפה. הסינים, שאומרים בפה מלא כי טאיוואן היא חלק בלתי נפרד מסין וכי מטרתם להביא ל”איחוד” מחודש בין השתיים, מנהלים כעת מרוץ נגד השעון המקביל לזה של האמריקנים. אם ישיגו טילים היפר-סוניים מבצעיים לפני שארה”ב תוכל להגן על נושאות המטוסים שלה מפניהם, הדבר עלול להאיץ פלישה צבאית לטאיוואן בחלון הזמן הקצר שייוותר עד להבשלת מערכות היירוט האמריקניות.

דרומה משם, באוסטרליה, גם כן מתחילים להרגיש את הגלים שמחולל הענק הסיני המתעורר. בקנברה מבינים שאם טאיוואן תיפול הם עלולים להפוך למטרה הבאה של ההתפשטות הסינית. אומנם מדובר בתסריט רחוק שסיכויי ההתממשות שלו אינם גבוהים, אך עבור האוסטרלים זהו איום קיומי שאין להם שום אפשרות להשלים איתו.

החשש האוסטרלי הקבוע מפני סין, בשילוב עם הניסוי שביצעה בייג’ינג בטיל ההיפר-סוני, עוררו לאחרונה משבר בינלאומי משולש. עד היום האוסטרלים בנו על כך שהצי האמריקני, עם נושאות המטוסים הבלתי מנוצחות שלו, יגדע באיבן כל מחשבות של הסינים על פלישה ליבשת הדרומית. כעת, לא בטוח שהם יכולים לסמוך על ההנחה הזו. כתוצאה מכך אוסטרליה, שהייתה חתומה על עסקה לרכישת צוללות מצרפת בשווי דמיוני של 56 מיליארד אירו, ביטלה ברגע האחרון את החוזה לטובת רכישת צוללות גדולות ומתקדמות יותר מארה”ב.

המהלך הזה עורר זעם אדיר בפריז, שבצעד חסר תקדים החזירה להתייעצויות את שגריריה מוושינגטון ומקנברה. אבל למרות המשבר והכעס המוצדק של הצרפתים, האוסטרלים עמדו על שלהם. שמונה הצוללות האמריקניות הענקיות שרכשו במקום אלה הצרפתיות יכולות לשאת 28 טילים גרעיניים כל אחת. לאוסטרליה אומנם אין נשק גרעיני משלה, אבל ההנחה המובלעת באסטרטגיה החדשה היא שבמקרה של איום סיני בפלישה, ארה”ב תספק לה את הטילים וכך תורתע בייג’ינג, שתדע כי היא עתידה לחטוף מכת נגד כואבת במיוחד.

מוקדם להספיד את העליונות הצבאית האמריקנית וגם את הדומיננטיות של נושאות המטוסים, שבעוד כמה שנים ייהנו ככל הנראה מיכולת התמודדות חלקית לפחות עם האיום החדש. אבל בהחלט ייתכן שכניסתם לזירה של הטילים ההיפר-סוניים מבשרת על תום עידן: נושאות המטוסים, שהפכו את אוניות המערכה העצומות לזן נכחד, עשויות בהחלט להיות הקורבן הבא בתהליך הברירה הטבעית של התפתחות הלוחמה המודרנית. וגם מעל עתידם של המטוסים עצמם – כולל החמקנים המתקדמים ביותר וכלי הטיס הבלתי מאוישים – כבר מתחיל לרחף סימן שאלה: כי מי שיכול לתקוף כל מטרה בעולם באמצעות טיל, איזה צורך יש לו בחיל אוויר?