Almost at War in Ukraine, Cooperating against Iran: The Strange Relationship between Putin and Biden

<--

כמעט מלחמה באוקראינה, שיתוף פעולה מול איראן: היחסים המוזרים של פוטין וביידן

בווינה נוצר פרדוקס שבו המערב משתף פעולה בצורה הדוקה עם רוסיה וסין במו”מ הקשוח מול איראן, ובמקביל באוקראינה מנהל עם מוסקבה עימות שעלול להידרדר למלחמה. מי שעלולה לשלם את המחיר בתוך סבך האינטרסים היא ישראל – ובירושלים מודאגים מאוד מפריצת הדרך המסתמנת בשיחות הגרעין. פרשנות

רון בן ישי|25.01.22 | 11:51

בשיחות הגרעין עם איראן חלה ככל הנראה התקדמות משמעותית. את ההישג, שטיבו עדיין לא ידוע, רשם לזכותו ראש המשלחת הרוסית לשיחות – השגריר מיכאל אולינוב – שנפגש עם ראש המשלחת האיראנית ועם ראש המשלחת של סין לשיחת עבודה קריטית, שנועדה לפרוץ את המבוי הסתום בשיחות. שלשום, בתום אותו מפגש, צייץ אולינוב בטוויטר: “עסקנו באחד הנושאים היותר חשובים והיותר סבוכים שעל סדר היום בשיחות, ובלי שום ספק השגנו התקדמות מסוימת. נמשיך בשיחות ובניסוחים”.

כשראש המשלחת הרוסית אומר שהושגה “ללא ספק” התקדמות אפשר בהחלט להאמין לו. כשהוא מדבר על “ניסוחים”, הדבר מצביע על כך שיש הסכמה עקרונית באחד הנושאים המרכזיים – אך צריך עדיין לפרוט אותו לסעיפים ולתרגם לשפה משפטית, כפי שתופיע בהסכם אם וכאשר ייחתם. באופן כלל הדברים מצביעים על פריצת דרך אפשרית ויציאה מהמבוי הסתום.

כרגע מוקדם להעריך אם אכן שיחות וינה יסתיימו בהסכם, אבל כבר ברור שהרוסים לקחו מהאירופים בשבועות האחרונים את ההובלה במו”מ – ועשו זאת בהסכמת נציגי ממשל ביידן ובתיאום מלא איתם. כך לפחות דיווחה רשת NBC האמריקנית, דיווח שלא הוכחש על-ידי איש.

האיראנים, נציגי ממשל חמניאי-ראיסי השמרנים הקיצוניים, מסרבים להידבר ישירות עם האמריקנים. לכן עד כה נציגי האיחוד האירופי, בריטניה רוסיה וסין ניהלו את המגעים עם המשלחת האיראנית – ואחר כך, בנפרד, עם המשלחת האמריקנית שיושבת במלון אחר. מדינות המערב ייצגו למעשה את ארה”ב במו”מ שהתנהל בווינה, שאמור בסופו להביא להפסקת העשרת האורניום לרמות גבוהות ובינוניות בכמות גדולות על-ידי איראן. בתמורה, ארה”ב תסיר את הסנקציות שהטיל ממשל טראמפ על איראן כשפרש מהסכם הגרעין שנחתם ב-2015.

בשבועיים האחרונים נקלע המו”מ למבוי סתום, והאמריקנים חששו ואמרו במפורש שתוך כמה שבועות הוא לא יהיה רלוונטי. וושינגטון הבהירה שאינה מתכוונת להניח לאיראן למשוך זמן בווינה, ובינתיים להעשיר עוד ועוד אורניום בלי פיקוח ממשי. בכירי ממשל ביידן, אפשר להניח, עדיין רוצים מאוד בחידוש ההסכם עם איראן – ולכן הסכימו כשראש המשלחת הרוסית לשיחות, בתמיכה שר החוץ הרוסי, הציע לנהל את המו”מ עם האיראנים העיקשים בנפרד מהאירופים.

בוושינגטון יודעים שלרוסיה יש סיכוי להצליח: למוסקבה יש יחסים קרובים עם טהרן, ורוסיה היא היחידה שיכולה להשפיע על איראן בצורה משמעותית, בין השאר מפני שסייעה לאיראן באו”ם להסיר מעליה את ההגבלות על סחר נשק. רוסיה גם מכרה עבור איראן נפט בשוק העולמי כדי לעקוף עת אמברגו הנפט האמריקני, ובנוסף ישנה השותפות בין איראן לרוסיה בסוריה בשימור משטרו של בשאר אסד.

לבסוף, צריך לזכור שלרוסיה יש אינטרס מובהק שלאיראן השוכנת על גבולה הדרומי לא יהיה נשק גרעיני שעלול לאיים גם עליה, וכי למשטר האייתולות האיראני יהיה יותר קל לשווק פוליטית לעם האיראני ויתורים לרוסיה מאשר ויתורים למערב – שנחשב בעיני המשטר לאויב מר. ליתר ביטחון, הרוסים צירפו אליהם את נציגי סין, שגם לה קשרים טובים והדוקים ומנופי לחץ על איראן.

כלכלת סין כרגע נמצאת בתקופה לא טובה של מיתון. מחירי הנפט בשוק העולמי מזנקים וסין זקוקה לנפט האיראני. אם וכאשר האמריקנים יסירו את הסנקציות, סין תוכל לקבל נפט איראני בכמויות גדולות בלי בעיות והיא זקוקה לזה, לכן גם הסינים משתפים פעולה עם רוסיה ובעקיפין עם האמריקנים. זה טבעו של העולם הגלובלי בעשור השלישי של המילניום השני. ארצות הברית, למרות שהיא המדינה החזקה ביותר בעולם כלכלית וצבאית, כבר אינה מעצמת-על מספר אחת כמו בתחילת המילניום, וזקוקה לרוסיה ולסין ממש כשם שהן זקוקות לה. נוצר מערך תלת-קוטבי של מעצמות-על שבו רק האינטרסים מדברים – וכל השאר הרבה פחות חשוב.

הדבר מייצר את התופעה שבה אויבים מושבעים משתפים ביניהם פעולה בזירה אחת, ובה בשעה נמצאים על סף מלחמה קטלנית באחרת. זה אגב נכון לא רק למעצמות העל, אלא גם למדינות מסדר גודל ועוצמה קטנים יותר. איראן ואיחוד האמירויות, למשל, מנהלות בימים אלה מסע חיזורים הדדי ואינטנסיבי שהמניע לו הם אינטרסים כלכליים – ובה בשעה מאפשרת איראן לשלוחיה החות’ים להפציץ את דובאי ואבו דאבי בטילים ומל”טים חמושים.

בווינה נוצרה סיטואציה פרדוקסלית שבה המערב משתף פעולה בצורה הדוקה ועניינית עם רוסיה וסין במו”מ הקשוח מול איראן, ובאותה שעה ממש, באוקראינה, מנהל עם מוסקבה עימות מדיני-צבאי חמור שעלול להידרדר למלחמה של ממש.

נראה שהמשבר באוקראינה ואיומיו המרומזים של פוטין, שבינתיים אינו ממצמץ, גרמו להתפכחות מסוימת בממשל ביידן. בוושינגטון הפנימו כנראה שלא כל משבר אפשר לפתור באמצעות דיפלומטיה ו”כוח רך” (סנקציות כלכליות ולחץ מדיני ותודעתי), וכי ברוב המקרים נחוץ גם מקל צבאי ממשי כדי להגיע לפשרה סבירה שתמנע הידרדרות למלחמה. לכן ביידן הודיע שאם רוסיה תפלוש לאוקראינה, הוא ישלח אלפי חיילים וציוד אמריקני למדינות הבלטיות ולפולין, שגובלות ברוסיה וחברות בנאט”ו.

באמצעות האיום הזה מתכוון ביידן לאותת לפוטין שאם יצא למלחמה כדי למנוע את התפשטות נאט”ו מזרחה לאוקראינה, הוא ימצא כוחות ומערכות נשק התקפיות מתוגברים של נאט”ו על גבולותיו עם לטביה, ליטא, אסטוניה ופולין. רוסיה גם תהסס לתקוף מדינות אלה כשחיילים אמריקנים נמצאים על אדמתן, שכן פגיעה בחיילים אמריקנים עלולה להביא למלחמה עם ארה”ב.

בקיצור, ביידן החליט לשחק על כל המגרש ומעלה לפוטין את ההימור – וזה כנראה אחד הגורמים שמריצים את ראש המשלחת הרוסית לשיחות וינה להציע לוושינגטון את עזרתו בשיחות הגרעין. סיוע לאמריקנים להשיג פשרה עם איראן עשוי להגביר את נכונות ממשל ביידן להגיע לנוסחת פשרה כלשהי שתאפשר לפוטין לרדת מהעץ הגבוה והמסוכן שעליו טיפס באוקראינה.

אגב, נראה שפוטין מחפש דרך לרדת מהעץ: כלכלת ארצו נמצאת במצב לא-מזהיר, והוא רוצה להרוויח מהזינוק שחל לאחרונה במחירי הנפט. ממשל ביידן מאיים על מוסקבה יחד עם האירופים בסנקציות על ייצוא נפט וסנקציות פיננסיות מהסוג שפוגע כעת אנושות בכלכלה האיראנית.

החשש הרוסי מסנקציות בגין ההרפתקה האוקראינית יוצר אינטרס רוסי לעזור לאמריקאים להיחלץ מהמבוי הסתום בשיחות וינה עם האיראנים ועל הדרך לצבור נקודות זכות אצל האירופים ומדינות ברית נאט״ו. וזה לא האינטרס היחיד שיש למוסקבה – פוטין מעוניין שהסנקציות יוסרו מעל איראן במסגרת הסכם עם האמריקנים כדי שלטהרן, שכלכלתה נמצאת כעת במצוקה קשה, יהיו האמצעים והיכולת החוקית לרכוש מערכות נשק וסחורות מרוסיה במיליארדי דולרים. לרוסים יש סיכוי להגיע לפשרה בווינה גם מפני שהסיטואציה האוקראינית מספקת להם מנוף לחץ רב עוצמה לא רק על האיראנים אלא גם על וושינגטון; פלישה רוסית לאוקראינה תציג את ארצות הברית כמעצמה עולמית דועכת שאינה מסוגלת להגן על הקליינטים הדמוקרטיים שלה מפני שכנים אוטוריטאריים תוקפניים.

איתות רוסי לביידן הגיע בדמות הטיסות הרוסיות ברמת הגולן ומעל הפרת, שנועדו לאותת לאמריקנים שהרוסים יכולים לעשות להם צרות ולפתוח מולם ומול בעלי בריתם חזית נוספת בסוריה. כידוע אזור הפרת וצפון סוריה הוא מקום שבו פועלים כוחות אמריקניים שתומכים בכוחות ה-SDF, הכורדים והערבים, בעיקר נגד דאעש. רמת הגולן היא אזור המשיק לישראל. הרוסים רוצים להראות שביכולתם לפגוע באינטרסים האמריקאים בסוריה וגם של ישראל. עם זאת חשוב לציין כי הצעד משמש אמנם את פוטין מול ביידן, אבל לא צפוי להגביל בעתיד את חופש הפעולה של ישראל בסוריה.

בישראל חוששים: איראן תקבל בלון חמצן פיננסי ענק

ההסדר שאוליאנוב הציע לאיראנים בווינה הוא להפסיק את העשרת האורניום לרמה גבוהה של 60% ולרמה בינונית של 20%, מה שלא יאפשר לאיראנים לצבור כמות מספיקה (SQ1) לחומר בקיע עבור מתקן נפץ גרעיני אחד. איראן עד כה לא העשירה אורניום לרמה גבוהה של 60% בכמות שמספיקה לראש קרב גרעיני אחד (SQ1=כמות אורניום מועשר שמספיקה למתקן נפץ גרעיני אחד).

אולם, יש לאיראנים כבר כמות נכבדה של אורניום מועשר לרמה נמוכה(5%) ובינונית (20%), שתספיק (אחרי העשרה לרמה גבוהה) כמעט לחמישה ראשי נפץ גרעיניים (SQ5). הרוסים רוצים שאיראן תפסיק להעשיר אורניום לרמות שמעל לחמישה אחוז, ואת מה שכבר צברה – חוץ מכמות קטנה של כמה מאות ק”ג – היא תעביר לרוסיה למשמרת כמו שעשתה אחרי שנחתם ההסכם המקורי. בתמורה, הרוסים מציעים לאיראנים שארצות הברית תשחרר לאיראן כספים, תמלוגי נפט שהוקפאו בבנקים אמריקניים, קוריאניים וכולי, בסכומים של יותר מעשרה מיליארד דולר.

למעשה מה שהרוסים מציעים זה הסכם ביניים: חזרה חלקית של איראן להגבלת העשרת האורניום ולמשטר הפיקוח של האו”ם, בתמורה להסרה חלקית של הסנקציות על ידי האמריקנים. זו אינה חזרה להסכם הגרעין המקורי (JCPOA) אלא שלב בדרך להסכם רחב יותר ומעודכן שייקח בחשבון את ההתקדמות שעשתה איראן ביכולתה להעשיר אורניום באמצעות צנטריפוגות מתקדמות, ייצור אורניום מתכתי ועוד.

בישראל מודאגים מאוד מההצעה הרוסית-אמריקנית להסכם חלקי/ביניים ומהודעת אולינוב אמש שהושגה התקדמות במגעים עם האיראנים. זאת מפני שהסכם ביניים מעניק לאיראן בלון חמצן פיננסי ענק בעוד שהיא ממשיכה להחזיק ביכולותיה המתקדמות להעשרת אורניום.

הכספים שארה”ב תשחרר לאיראן יאפשרו לה לא רק לחלץ את אזרחיה מהמצוקה הכלכלית אלא גם יאפשרו לה לממן את תוכנית הגרעין ואת הסיוע שהיא מושיטה לשלוחים שלה ברחבי העולם, ובראשם חיזבאללה. כאמור, פריצת הדרך שהושגה אתמול עדיין אינה מבשרת בהכרח על כך שהמשא ומתן בווינה יסתיים בהצלחה, אבל היא מגבירה את החששות בירושלים.