Joint Concern at Summit over Washington’s Weakness

<--

החשש המשותף בפסגה – מחולשת וושינגטון

מה שהביא שרי חוץ ערבים לשדה בוקר הוא ההבנה שהטרור השיעי, בהובלת איראן, מסוכן פי כמה מהטרור הדאעשי • בזמן שהמדינות שהשתתפו בפסגה רואות כיצד ארה”ב נלהבת לחתום על הסכם גרעין, ישראל מוצגת כגורם היחיד שיכול ומוכן להתייצב מול האיום האיראני

הפיגוע הרצחני בחדרה בהשראת דאעש לא רק שלא העיב על פסגת הנגב, אלא דווקא הדגיש את החיבור בין משתתפיה. אם יש משהו משותף לישראל ולשרי החוץ של ארבע המדינות הערביות שבאו לכאן, לאירוע פומבי שלא היה כדוגמתו מעולם, הרי זו ההתנגדות לקיצוניות האסלאמית הסונית, המגולמת בדמות דאעש, ולקיצוניות השיעית, המגולמת בידי שליחיה של איראן.

הגינוי לפיגוע בחדרה, שהשמיעו כאן שרי החוץ של מצרים, מרוקו, איחוד האמירויות ובחריין, לא נאמר כמס שפתיים. מאות רבות של קצינים, חיילים ואזרחים מצרים קיפחו את חייהם בעקבות פיגועי שלוחת דאעש בסיני, שפעלה גם בירדן ובמדינות ערביות אחרות. זאת בשעה שהטרור השיעי פועל להפלת המשטר בבחריין ומדינות המפרץ מכריזות על חיזבאללה כעל ארגון טרור.

ארגון דאעש, שהובס בידי קואליציה בינלאומית אדירה, נמצא בנסיגה, אבל האידיאולוגיה שהוביל לא מתה ומצליחה לייצר מדי פעם בפעם פיגועים ברחבי העולם. הטענה כי מעשי הרצח בבאר שבע ובחדרה מעידים על קיומם של עשרות תאי דאעש רדומים בישראל, שמתעוררים כעת לפעולה, נראית מוגזמת. מדובר בכמה מאות בני אדם לכל היותר, שלא זוכים לתמיכה בקרב הציבור הגדול של ערביי ישראל.

אין בכך כדי לבטל את הצורך בהיערכות מתאימה והגברת הערנות של כוחות הביטחון לסיכול פיגועים בשטחים ובתוך הקו הירוק, על רקע המתיחות הקיימת ממילא בהתקרב חודש הרמדאן. אבל בדבר אחד אין ספק: מה שהביא שרי חוץ ערבים לשדה בוקר הוא ההבנה שהטרור השיעי, בהובלת איראן, מסוכן פי כמה מן הטרור הדאעשי ואפילו מהתמשכותו של הסכסוך הישראלי-פלשתיני. כספי הנפט, שיזרמו לאיראן אחרי החתימה הקרובה על הסכם הגרעין, יאיצו את פרויקט הטילים הבליסטיים, שמתוכננים לשאת ראש נפץ גרעיני. הסרתם המתוכננת של משמרות המהפכה מרשימת ארגוני הטרור תסייע לאיראן להגביר את פעילותה החתרנית ברחבי המזרח התיכון.

ארה”ב הייתה, אמנם, הכוח המניע מאחורי החתימה על הסכמי אברהם. אבל כל המדינות החתומות על ההסכמים הללו, שנציגיהן הגיעו לנגב, רואות כעת את וושינגטון בחולשתה. אחרי הנשיא אובמה, שהבליג על הפלישה הרוסית לקרים, על ההתבססות הצבאית בסוריה ועל השימוש שעשה אסד בנשק כימי נגד אזרחים, הנשיא ביידן נראה כמי שמשדר להיטות יתר לחתימה על הסכם גרוע עם איראן, שרק יגביר את האיום על ביטחונן של ישראל ומדינות המפרץ.

בנסיבות הללו, המדינות המתונות שהגיעו לשדה בוקר – וגם סעודיה, שלא הגיעה אבל נתנה את ברכתה לפסגה – רואות בישראל, בצדק או בטעות, כגורם היחיד שיכול ומוכן להתייצב מול האיום האיראני. הסעודים גם מצפים שישראל, בזכות קשריה עם הממשל האמריקני, תנסה לתווך ולסייע לשיפור היחסים העכורים בין ריאד לוושינגטון.

נוסף על כך, אין ספק שפסגת הנגב מסמנת שינוי דרמטי במפת האינטרסים במזרח התיכון ובתהליך השתלבותה של ישראל באזור. נכון שהחלטות לא התקבלו שם, אבל נאמרו שם מילים שלא נאמרו מעולם בעבר. שר החוץ של האמירויות התעצב על כך שארצו לא כוננה שלום עם ישראל עוד לפני 43 שנה, מייד אחרי שהמצרים עשו זאת, ועמיתו המרוקאי אמר כי השלום בינינו אינו מהלך זמני אלא תפנית של ממש. בימים קשים של מתח ופיגועים בהשראת דאעש, אמירות כאלו, כשלעצמן, הן סיבה טובה לאופטימיות.