The Abortion Battle in the United States: Lessons for Israel

<--

קרב ההפלות באמריקה, לקחים לישראל

זה רחוק, וזה לא בוער פה על סדר היום – ובכל זאת הפסיקה המסתמנת בארה”ב יכולה ללמוד אותה שיעור משמעותי: באופן שבו מתנהלים דיונים עקרוניים, ביחס לבית המשפט העליון וביכולת של מיעוט נחוש לשנות מציאות

העניין שלנו בפסיקת ההפלות באמריקה לא לגמרי מובן. זה לא עניין שלנו, זה לא נוגע לנו. עניין פנימי, וגם לא בדרגת חשיבות עליונה. למה בכל זאת? קצת בגלל האובססיה שלנו עם האמריקנים (דמיינו ויכוח דומה בהודו – למישהו אכפת?); קצת בגלל התחושה שלמה שקורה באמריקה יש השפעה על שאר העולם, אפילו אם זה רק עניין פנימי; קצת בגלל שמתח חברתי-פוליטי באמריקה משמעו אמריקה שעסוקה בעצמה, ואין לה זמן אלינו; קצת בגלל שאנגלית היא שפה נגישה, ועיתונות אמריקנית מוכרת.

האם זה באמת נוגע לנו? זה באמת מעיד על מצבה של אמריקה, ומצבה של אמריקה נוגע לנו. אז כן. אבל אפשר להתעניין בעימות הזה גם משום שאפשר לנסות ללמוד ממנו כמה לקחים שנוגעים לישראל.

למעט במריבה על עקרונות

בישראל הפלות הן לא עניין לוויכוח ציבורי גדול. טוב שכך. לפעמים נדמה שעל כל עניין כדאי לנהל ויכוח ציבורי, אבל מה שפרשת “רו” מלמדת הוא שיש ויכוחים שתועלתם מועטה ונזקם גדול. כבר 50 שנה ויותר שהאמריקאים מתווכחים על עניין שאפשר לפתור בדרך כלל בהסדרים מקומיים, בלי יותר מדי רעש. למה הם מתווכחים, כי במקום לעסוק בפתרונות הם מתעסקים בעקרונות ובסמלים.

האם הפלה היא “רצח”? אם כן, ברור שקשה להשלים איתה. האם מניעת הפלה היא “״שלילת זכות האישה על גופה”. אם כן, ברור שקשה להשלים איתה. מרגע שמטפסים על עץ גבוה, קשה לרדת ממנו. וכנראה שלפעמים אין ברירה אלא לטפס. אבל כדאי לחשוב פעמיים לפני שעושים את זה, כי עצים גבוהים יש הרבה, ואם כולם על העצים, אין מי שיציע פתרונות מעשיים על הקרקע. כמו: הפלה היא פיתרון בעייתי למצוקה אמיתית. צריך להשתדל שיהיו כמה שפחות, וכמה שיותר מוקדם. בואו נברר איך דואגים לזה.

לזכור מה בית משפט יכול לפתור ומה לא

בית המשפט האמריקני של שנות ה-70 ניסה להוריד את בעלי העקרונות מהעצים. הוא קבע הלכה, וקיווה שבזה תגמר הבעיה. התוצאה הייתה החרפה שלה. במקום להתקוטט רק על הפלות, כן או לא, הוויכוח התרחב גם לבית משפט, כן או לא. כלומר, לא רק ויכוח על השאלה עצמה, אלא גם על השאלה מי יכריע בשאלה עצמה. אם בית המשפט המכהן כעת יבטל את “רו” (ואת “קייסי”, שבא אחריו, ולא פחות חשוב) הוא בעצם יאמר: זה לא אנחנו, זה אתם. לא כל בעיה היא מסמר, ולא לכל בעיה צריך פטיש. ובהתאם, לא כל בעיה היא בעיה משפטית, ולא כל בעיה פותרים באמצעות בית משפט.

קדושת בית המשפט העליון היא המצאה אידיאולוגית, שמשמשת את מי שבית המשפט עומד לצידם ברגע מסוים. אצלנו בישראל, השמאל מקדש אותו. למה? כי נדמה לו שבית המשפט משרת מטרות הקרובות לליבו

לא לקדש את בית המשפט

מה שקורה באמריקה מוכיח שקדושת בית המשפט העליון היא המצאה אידיאולוגית, שמשמשת את מי שבית המשפט עומד לצידם ברגע מסוים. אצלנו בישראל, השמאל מקדש אותו. למה? כי נדמה לו שבית המשפט משרת מטרות הקרובות לליבו ומגן על ישראל מפני הדרדרות לקטסטרופה חברתית ומוסרית.

באמריקה, המצב הפוך: בית המשפט הוא כעת יקיר הימין. למה? כי נדמה לו שבית המשפט משרת מטרות הקרובות לליבו ומגן על אמריקה מפני הדרדרות לקטסטרופה חברתית ומוסרית. בשני המקרים, מדובר בקדושה מהפוזיציה. לא בית המשפט חשוב, אלא העמדות חשובות. כדאי לשמאל לזכור שבית משפט מאוד חזק יכול להפוך יום אחד לבית משפט שמתסכל דווקא את השמאל. כדאי לימין לזכור שבית משפט חלש לא יוכל לפסוק לטובת הימין כשתוכנית האיוש שלו במשפטנים לטעמו תתממש.

לקדש את בית המשפט

והנה הלקח ההפוך. בית המשפט העליון קדוש? אז אנא כבדו אותו גם כשהוא פוסק באופן שאינו לטעמכם. ואולי המילה “קדושה” לא שייכת לכאן. נשתמש ב”ממלכתיות”. בית המשפט העליון הוא מוסד ממלכתי חשוב. כמו כל מוסד ממלכתי, יש סביבו מאבק אידיאולוגי. הוא לא מנפק “אמת”, הוא מנפק “פסיקה”. כלומר, מאפשר לסיים ויכוח מתמשך. זה מחייב שכל הצדדים יכבדו את פסיקותיו ויראו בהן סוף פסוק. למה זה כדאי לכולם? כי זה מה שמאפשר לממלכה לתפקד.

אם המיעוט יהיה נחוש, והרוב לא ינהל מאבק, טקסס תאסור על הפלות בכל המקרים חוץ מאונס וגילוי עריות. לעומת זאת, אם המחוקקים יבינו שחוק טקסני כל כך מחמיר יביא לחילופי שלטון, הם ימצאו דרך לחוקק כך שהמיעוט לא יתקומם

לזכור שהמיעוט לפעמים קובע

איך זה יכול להיות שרוב הציבור האמריקני לא מתנגד להפלות, ובכל זאת יהיו מדינות שיגבילו מאוד הפלות אחרי פסיקה של בית המשפט? יכול בהחלט להיות. כך המצב כשיש ציבור קטן, נחוש, וממוקד במטרה, ומולו ציבור גדול יותר, אבל אדיש יותר, ופחות עסוק בהשגת מטרה.

קחו לדוגמה מדינה כמו טקסס: 43% תומכים באיסור על הפלות או באופן מלא, או למעט במקרים של אונס וגילוי עריות. 50% מוכנים להתיר הפלות גם במקרים אחרים (אם כי חלקם לא בכל המקרים). מה זה אומר על התוצאה הסופית של מאבק על האפשרות להפלות בטקסס? זה לא אומר הרבה.

אם המיעוט (הדי גדול) יהיה נחוש, והרוב (הקטן) לא ינהל מאבק, טקסס תאסור על הפלות בכל המקרים חוץ מאונס וגילוי עריות. לעומת זאת, אם המחוקקים יבינו שחוק טקסני כל כך מחמיר יביא לחילופי שלטון, הם ימצאו דרך לחוקק כך שהמיעוט לא יתקומם, אבל שגם הרוב יהיה מרוצה במידה סבירה. יהיו הפלות, אבל לא בכל מקרה (מה שרוצים 39% מהבוחרים בטקסס).

About this publication