Suicide UAVs in the Skies of Ukraine — Reason for Concern in Israel

<--

מל”טים מתאבדים בשמי אוקראינה – סיבה לדאגה בישראל

מתפוצץ על המטרה, במרחק 1,000 ק”מ: שאהד-136 עשוי להיות משמעותי מאוד בחורף, ואם הרוסים ישגרו נחילי מל”טים האוקראינים יהיו בצרות. איראן, שצפויה להעביר גם טילים למוסקבה, תשתמש בנתונים שיתקבלו לשיפור הדיוק. גם זה לא משכנע את המערב להימנע מלחתום על הסכם גרעין. כך ישראל צריכה לפעול

המל”טים שסיפקו ומספקים האיראנים לרוסיה אינם משפרים בינתיים בצורה משמעותית את הישגי צבאו של ולדימיר פוטין בחזיתות הלחימה השונות באוקראינה. המצלמות המותקנות על המל”טים מדגם “מוהאג’ר 6” משפרות את יכולות הצבא הרוסי לאסוף מודיעין בשדה הקרב, ובעיקר עוזרות לו לאתר סוללות ארטילריה ונ”מ, ותנועת טורי שריון אוקראיניים גדולים. באמצעות המל”ט הזה, שנושא גם 3-2 טילים קטנים, יכולים הרוסים להוציא מכלל פעולה טנק, תותח מתנייע וקרון מכ”ם אוקראיני. אבל על פי המידע שמספקים שירותי המודיעין האמריקניים והבריטיים, גם איסוף המודיעין וגם ההשמדה הפיזית אינם אפקטיביים ובכמות שעשויה להביא לתפנית לטובת הרוסים באחד או יותר משדות הקרב.

המל”טים “המתאבדים” מדגם “שאהד-136” אפקטיביים ומסוכנים יותר, בעיקר מול מטרות אזרחיות נייחות ולא מוגנות. זהו כלי טיס קטן וקל אך עמוס בדלק ובכמה עשרות ק”ג של חומר נפץ הרסני במיוחד. הוא מתוכנת לנווט למטרתו עד לטווח של 1,000 ק”מ ויותר באמצעות מנגנון GPS, ואז להתפוצץ לתוכה. כשמדובר בבית דירות גדול או בתחנת כוח, יספיק מנגנון GPS שאפשר לקנות בכמויות בשוק האזרחי (למשל ב-ebay) כדי להשיג את התוצאה הרצויה: אזרחים הרוגים ופצועים, פליטים שיורדים לתחנות המטרו ומסרבים לעלות חזרה, הפסקות חשמל ומחסור במים.

לכן מל”טי השאהד-136 מציבים בתקופה האחרונה בעיה של ממש לרשויות המוניציפליות האוקראיניות ולממשל האזרחי של הנשיא וולודימיר זלנסקי. הם מסבים לא רק הרג והרס פיזי, אלא גם גורמים לפגיעה מוראלית ופסיכולוגית בגלל התחושה בקרב האזרחים שלרוסים יש יכולת, שעוד תלך ותגבר, להגיע באמצעות מל”טים ארוכי טווח אלה לכל מקום באוקראינה.

בשדה הקרב ניתן להפעיל את השאהד-136 בשתי צורות: האחת כ”מל”ט מתאבד” עמוס בכמה עשרות קילוגרמים של חומר נפץ רגיש שמכוונים אותו מראש לטוס ולהתרסק על מטרה שמיקומה ידוע. צורת ההפעלה השנייה היא כ”חימוש משוטט”, שעל פיה השאהד-136 נשלח לחוג מעל לאזור הלחימה עד שהוא מאתר בעצמו (ללא הכוונה מרחוק), באמצעות חיישן או מצלמה המותקנים עליו, מטרה שהוא מתוכנת מראש לאתר ולהשמיד. כשזיהו החיישנים מטרה כזו, למשל קרינת מכ”מ של סוללת נ”מ, המל”ט צולל אליה עד שהוא פוגע בה פיזית ומתפוצץ עליה.

חשוב לציין שלמל”ט מתאבד בודד אין, ולא יכול להיות, אפקט “משנה משחק” בשדה הקרב. בין השאר מפני שבצבא אוקראינה כבר הפנימו את התובנה שבשדה הקרב בעידן הנוכחי אסור לשהות במקום אחד יותר מכמה שעות. גם אם אתה מוסתר היטב מתחת לצמחייה ואינך יורה או מעלה ענני אבק, אתה נחשף במוקדם או במאוחר – ואז אתה חוטף. לכן הארטילריה וסוללות הטילים האוקראיניות יורות ומיד מתקפלות ונעות לעמדה חדשה. כך גם הטנקים. האוקראינים גם מפעילים שיבוש אלקטרוני וגם יורים על המל”טים האיטיים וכך, במקרים רבים, מפילים אותם.

אבל אפשר לצפות שהרוסים יתחילו להפעיל במאסות גדולות את המל”טים התוקפים, הזולים יחסית, שהאיראנים סיפקו להם. בתנאים של היום זו אינה בעיה טכנית מסובכת להפעיל את השאהד-136 ב’נחילים’ גדולים של עשרות מל”טים במקום לשגר אותם, כפי שהם עושים היום, בזוגות וברביעיות. אם הרוסים יעשו כן, האוקראינים יהיו בצרות. בעיקר בחורף המתקרב, שבו תנועה של טורי שריון, ארטילריה, סוללות טילי קרקע-אוויר ושיירות אספקה במזרח אוקראינה הקפואה תהיה מוגבלת לצירי תנועה סלולים ולא בוציים. אלו יהיו חשופים – ממש כמו הרוסים בתחילת המלחמה בחורף האחרון – לפגיעתם של נחילי המל”טים והרחפנים האיראניים.

ובכלל, בחורף המלחמה באוקראינה תהפוך לכתישה הדדית סטטית, שבה המל”טים ואולי גם טילי הקרקע-קרקע החצי-מדויקים האיראניים, יעניקו יתרון כמותי ואיכותי לרוסים – לא רק בשדה הקרב, אלא גם במערכת ההתשה האכזרית והלא-הומאנית שהרוסים מנהלים נגד האוכלוסייה האזרחית באוקראינה. כך, למשל, פגיעת מל”ט מתוצרת איראן בתחנת כוח של עיר בינונית באוקראינה תותיר אלפי נשים, ילדים וקשישים רועדים מקור בחושך, או חסרי קורת גג בחורף הקפוא.

עדיין אין אישור רשמי ממקור אמריקני או אחר לידיעה שהתפרסמה אתמול ב”וושינגטון פוסט” לפיה איראן תמכור לרוסיה טילי קרקע-קרקע מדגמי “פתח 110″ (טווח 300 ק”מ) ו”זולפיקר” (טווח 700 ק”מ), אבל סביר לגמרי להעריך שהידיעה נכונה אף שרוסיה ואיראן מכחישות אותה מכל וכל. הטילים האלה מהווים איום בעיקר על האוכלוסייה האזרחית. זו הסיבה שפוטין רוצה אותם אף שתועלתם להתמודדות של צבא רוסיה עם הצבא האוקראיני שולית.

המסקנה היא שארה”ב ונאט”ו צריכים לפתח במהירות שיטות יעילות – הן “רכות” והן “קשות” – להתמודד עם נחילים גדולים של מל”טים ומטחים גדולים של טילים בליסטיים לטווחים קצרים ובינוניים, ולנטרל אותם לפני שהם פוגעים במטרותיהם. האוקראינים זיהו הרבה לפני הרוסים את הפוטנציאל הצבאי הגלום במל”טים וברחפנים ולמדו להפעילם ביעילות רבה כדי לייעל ולדייק את המודיעין והאש שהפעילו על הרוסים, באמצעיהם שהיו דלים יחסית בתחילת הלחימה. לכן ייתכן מאוד שהם גם יובילו את הפיתוח המערבי של אמצעים לנטרול האיום הנשקף מהמל”טים. ישראל צריכה להירתם למאמץ, אף כי רצוי שהדבר יעשה בפרופיל נמוך ובכלל בלי הצהרות של פוליטיקאים.

הצד הפחות סימפטי של המטבע הוא התועלת שיפיקו האיראנים מהפעלת מערכות הנשק שלהם בשדה הקרב באוקראינה. לא רק שהמדענים והמומחים האיראנים יוכלו לשפר את הדיוק ולהגדיל את כושר ההרס של המל”טים והטילים שלהם על פי הניסיון שצברו הרוסים באוקראינה, אלא שהם גם ילמדו להפוך את המל”טים והטילים שלהם לחסינים בפני אמצעי הנגד שיפותחו במערב (אולי בסיוע ישראל), וילמדו לפתח שיטות הפעלה מבצעיות שיעקפו את אמצעי ההתגוננות. שדות הקרב הם לעולם, ובאוקראינה בפרט, מעבדות הניסוי האולטימטיביות שבהן מתקיימת תחרות הלמידה הטכנולוגית והמבצעית בין הצדדים, שהמנצח בה בדרך כלל גם מנצח במלחמה. האיראנים באמצעות הרוסים (כמו תמיד, באמצעות “פרוקסי” – שליח) מתחרים כעת בליגה העולמית של מפתחי ומייצרי מערכות לחימה מתוחכמות וצוברים ניסיון. אין ספק שהמדענים והמהנדסים הרוסים יסייעו להם ויחלקו עימם את הידע שצברו באוקראינה בהפעלת המערכות האיראניות ואחרות. זו אינה בשורה חיובית מנקודת ראות ישראלית.

למי ששכח – ישראל כבר נאלצה והצליחה להתמודד עם המל”טים והטילים האיראניים שרוסיה מפעילה וכנראה עוד תפעיל באוקראינה. לכן רוב הסיכויים שבמוקדם או במאוחר אנחנו נהיה אלה שיצטרכו להתמודד עם היכולות האיראניות המשופרות והקטלניות. לישראל יש אינטרס ויש חומר מודיעיני וידע טכנולוגי שעשוי לתרום למאמץ הפיתוח המערבי שיגונן על ערי אוקראינה מפני המל”טים והטילים האיראניים. בכל מקרה סביר להניח שישראל תפיק תועלת ביטחונית רבה מהמידע שיצטבר במערב כתוצאה מההתמודדות עם המל”טים והטילים האיראניים באוקראינה. זו עוד סיבה לטעון שיש לנו חובה מעשית ומוסרית לרדת מהגדר ולמצוא דרכים לסייע למאמץ המלחמתי ההגנתי האוקראיני, אבל מבלי לתקוע לרוסים אצבע בעין.

הרוסים ערים לאפשרות הזו וחוששים ממנה. עדות לכך הוא האיום שהשמיע היום נשיא רוסיה לשעבר דמיטרי מדבדב (שכיום מכהן כסגן יו”ר המועצה הרוסית לביטחון לאומי) בתגובה לדבריו של השר נחמן שי שדרש שנסייע בגלוי לאוקראינה. מדבדב הזהיר את ישראל כי שליחת ציוד צבאי לאוקראינה תהיה “צעד פזיז מאוד”. ברור לגמרי שזה היה איום. הוא התכוון שאם ישראל תסייע באופן פעיל למאמץ המלחמתי האוקראיני, הכוחות הרוסיים המוצבים בסוריה עלולים להגיב בכך שיגבילו את חופש הפעולה של צה”ל לסכל במסגרת המב”מ, המערכה בין המלחמות, את ההתבססות האיראנית ואת מפעל דיוק הטילים האיראני-לבנוני בסוריה. לרוסיה יש בסוריה סוללות טילי קרקע-אוויר ארוכות טווח (S-300 ו-S-400) ומטוסי קרב שעלולים להפריע ולשבש בעיקר את חופש הפעולה של חיל האוויר בשמי סוריה ולבנון. אבל מצבו הלא-מזהיר כעת של הצבא הרוסי אינו מאפשר לכוח המשלוח הרוסי בסוריה למתוח את החבל יתר על המידה עם צה”ל בכלל ועם חיל האוויר הישראלי בפרט. ישראל יכולה לפעול להגנה על האינטרסים שלה גם תחת איום רוסי, אלא שאף פעם לא רצוי להסתבך בעימות עם מעצמה עולמית, בעיקר כשהיא במצב של חיה פצועה ואין לדעת איך תגיב.

מההיבט התודעתי והדיפלומטי, ממשלת ישראל ואזרחיה צריכים, לכאורה, לטפוח לעצמם על השכם בגלל העובדה שכעת מתממשות לנגד עינינו חלק ניכר מהאזהרות שהשמיעו ומשמיעים מזה שנים מנהיגינו באוזני מנהיגי המערב. כפי שצפו בירושלים, איראן של האייתוללות התפקדה בעקבות מלחמת אוקראינה ל”ציר הרשע” – כלומר למחנה המדינות שהמשטר בהן אוטוריטרי ושולטים בהם רודנים “דמוקטטורים”, כמו בסין, בלארוס וצפון קוריאה. המחנה הזה רואה במדינות הדמוקרטיות הליברליות אויב תרבותי, פוליטי ופיזי שיש להכחידו כי הוא מהווה סכנה קיומית.

כעת גם ברור שאיראן ותעשיית הנשק הקונבנציונלי שלה מהוות איום פיזי של ממש על השלום והיציבות בעולם בכלל ובאירופה בפרט. קל וחומר, אם חס וחלילה יצליחו האיראנים לפתח ולייצר לעצמם נשק גרעיני. ההצטרפות הכמעט נלהבת של האייתוללות למחנה המסייע לפוטין ותומך בו, אומרים בירושלים, מחייבת את המערב להתייחס אל איראן כאל אויב ולא כאל פרטנר פוטנציאלי. לכן גם לא צריך להגיע עמו לפשרה בעניין הסכם הגרעין המחודש. פשרה כזו, גורסים בירושלים, רק תדחה בכמה שנים את התממשות האיום הגרעיני האיראני, ובה בשעה תגדיל את האיום הקונבנציונלי הנשקף מטהרן באמצעות המיליארדים שיזרמו לקופת האייתוללות ומשמרות המהפכה כשיוסרו הסנקציות.

אבל לפי כל הסימנים, בוושינגטון ובמטה האיחוד האירופי בבריסל אין הרבה חסידים ותומכים בתזה הישראלית. שר החוץ של האיחוד האירופי, הבלגי ג’וזפ בורל, כבר רמז היום שהוא עדיין אינו משוכנע שאיראן סיפקה מל”טים תוקפים לרוסיה. הוא דרש היום שיציגו לו הוכחות ברורות שישכנעו אותו שזה אכן קרה, על אף שפע העובדות המצולמות. ארה”ב, במקביל, מסרבת לקשור בין הסיוע האיראני לפלישת רוסיה לאוקראינה לבין חידוש הסכם הגרעין. לכן אפשר בהחלט להניח שאם האיראנים יתרצו, האירופים והאמריקנים ימהרו לחתום עימם על הסכם גרעין מחודש, בטענה שכך מרוויחים לפחות זמן לחשוב על פתרון יעיל ויציב יותר שימנע נשק גרעיני מאיראן. כדאי מאוד שבירושלים לא יתלו תקוות גדולות מדי בעובדה שאיראן העמיקה לאחרונה את תדמיתה כ”מדינה מצורעת” בעולם המערבי. הסכם הגרעין המחודש בין איראן למעצמות עדיין על הפרק, ויחזרו לדון בו אחרי בחירות האמצע בחודש הבא בארה”ב