איראן? סעודיה? אל תבנו על ביידן
כשהנשיא האמריקני לא מסוגל להיות נחרץ בסוגיה הבסיסית של מאבק באנטישמיות, אין מה לצפות לצעדים משמעותיים נגד איראן או לטובת קידום השלום עם סעודיה
והרי התחזית. אין שום סיכוי שממשל ביידן יביא לפריצת דרך בין ישראל לסעודיה. בניסוח אחר, הסיכוי שביידן יחולל מפנה היסטורי כזה זהה לאפשרות שיורה על תקיפה צבאית של מתקני הגרעין באיראן. בשני המקרים, מדובר בפרומיל אחוז.
איך אפשר לדעת זאת? השבוע, כשארה”ב נזפה בישראל על “הפרת הבטחות” בגלל חידוש ההתיישבות בחומש, סערה הקהילה היהודית בארה”ב מעניין אחר לגמרי. ונא לא לפהק, הוא רלוונטי מאוד אלינו.
אחרי חודשים ארוכים של ציפייה, ביידן פרסם את “התכנית הנשיאותית הראשונה למאבק באנטישמיות” בעקבות גלי אנטישמיות חסרי תקדים בארה”ב. תמצת לאחרונה את המצב לא אחר מנציגו של ביידן למאבק באנטישמיות, אהרון קיאק. בראיון ל”ישראל היום” סיפר כי “כבר ארבע או חמש שנים אני מרגיש לא בטוח כיהודי באמריקה. כאשר אני לוקח את הבת שלי בת ה־5 לבית הכנסת, הדבר הראשון שאנו עושים זה לחפש את יציאת החירום… ההיסטוריה של האנטישמיות היא כזו שיהודים בכל מדינה ידעו שיצטרכו לעזוב בהתרעה של דקה”.
לזכותו של ביידן ייאמר שלא ניסה לייפות או לטייח את המצב. הנשיא המכהן ציוני, אוהב את ישראל מהקישקעס ויש לו נכדים יהודים. הוא דיבר אפוא במילים חריפות בגנות האנטישמיות, וכאמור הורה לגבש תכנית נשיאותית למאבק בה. אך האכזבה רבה. אכן יש תכנית ומלל רב חשיבות.
רק המעשים, באופן טיפוסי לממשל ביידן, המעשים קצת מעורפלים. “הנשיא ביידן השקיע תשומת לב משמעותית בטיפול באנטישמיות. זה ראוי לשבח”, אומר קנת מרקוס, חוקר אנטישמיות ויו”ר מרכז לואיס ברנדייס לזכויות אדם על פי חוק בארה”ב.
לדבריו, “אסטרטגיית ביידן רחבה בצורה מרשימה, ומספקת מספר רב של תכניות ומדיניות לטיפול באנטישמיות, כמו הגברת התמיכה בחינוך על מורשת יהודית והשואה. גם הדגש על אבטחה פיזית לבתי כנסת ומוסדות יהודיים אחרים הוא מבורך ולמרבה הצער, נחוץ מאוד”.
אחרי השבחים, מגיע האבל. “ממשל ביידן גם אימץ את ההגדרה לאנטישמיות של כוח המשימה למאבק באנטישמיות (IHRA) אך למרבה הצער הוא ערבב אותה עם סטנדרטים נמוכים יותר (של הגדרת אנטישמיות, א”כ). המדאיג ביותר הוא שנראה שהממשל נסוג ממחויבות ארוכת שנים להוציא תקנות למאבק באנטישמיות. ממשל ביידן הבטיח שוב ושוב להוציא תקנות של משרד החינוך המחילות את ההוראה המבצעת למאבק באנטישמיות. הכישלון של הבית הלבן להזכיר את הפעילות המכריעה הזו מאכזב מאוד. כך שהרטוריקה מאוד חזקה והכוונה טובה, אבל המהות לא תמיד קיימת”.
לא בבית ספרנו
מרקוס, שמילא תפקידים בתחומי זכויות האדם בממשלים של בוש הבן וטראמפ, אינו היחיד לבקר את חצי העבודה שעשה ממשל ביידן. הממסד היהודי אמנם בירך על התכנית שהשיק הבית הלבן. אבל גופים אחרים, כמו הפורום “לעצור את האנטישמיות”, הביעו אכזבה.
הפורום, שנוקט מאז ומתמיד קו תקיף יותר במאבק בשנאת היהודים באמריקה והיה מהראשונים לזהות את הגל שאנו בעיצומו, כתב כי הוא “מוטרד מאוד מכמה היבטים מרכזיים באסטרטגיית האנטישמיות של הבית הלבן. יש לטפל במשבר שנאת היהודים במדינה שלנו בצורה ברורה מלאה וכתופעה בפני עצמה, והתוכנית של מנהל ביידן נכשלת בכך מכל הבחינות”.
למרות שעשרות מדינות בעולם, קרובות הרבה פחות לישראל מארה”ב, עשו זאת בשנים האחרונות, דווקא בת בריתנו הגדולה איננה הולכת עד הסוף. כן, אמריקה של ביידן מסרבת לומר שאנטי־ציונות היא אנטישמיות
לדברי הפורום, “בניגוד להמלצות, התוכנית אינה משתמשת בהגדרת IHRA כדי להגדיר מה נחשב לאנטישמיות. במקום זאת היא דוחקת אותו לפסקה קצרה הכוללת גם את ההגדרה הנחותה המתחרה. אם לא נוכל לתת שם לבעיה ולזהות אותה לא נוכל להתחיל לפתור אותה. אי שימוש בהגדרת IHRA פוער חור בתכנית הנשיא. בעוד היא מכירה בכך שיהודים הם מוקד לשנאה בגלל הקשר שלהם לישראל, היא לא מצליחה להגדיר את האנטי־ציונות כצורה מרכזית של אנטישמיות”.
וזה לב העניין. הנשיא האמריקני הציוני לא עמד על כך שאנטי־ציונות תיחשב כהגדרה לאנטישמיות. זאת למרות שעשרות מדינות בעולם, קרובות הרבה פחות לישראל, עשו זאת בשנים האחרונות. למרבה האכזבה, דווקא בת בריתנו הגדולה איננה הולכת עד הסוף. כן, אמריקה של ביידן מסרבת לומר שאנטי־ציונות היא אנטישמיות, אף שכך נאמר בהגדרת IHRA.
מדוע היה הכרחי להיצמד להגדרת האנטישמיות של IHRA כמחייבת? הסיבות לכך רבות. IHRA הפכה למדד עולמי. אם ארה”ב לא עומדת בו, מי כן. בנוסף, באמצעות ההגדרה הזו, להנהלות המוסדות להשכלה גבוהה בקמפוסים יהיו כלים לאכוף צעדים משמעתיים נגד מי שפוגעים ביהודים או בתומכי ישראל בקמפוסים. כשאין הגדרה מחייבת, כל מוסד ימשיך לנקוט מדיניות עצמאית, כלומר שונאי ישראל יוכלו להמשיך להשתולל.
משיכת חבל
מה שביידן עושה ולא עושה בסוגיית האנטישמיות, מנבא את מהלכיו העתידיים בנוגע לסעודיה. כדי להביא לפריצת דרך בין ירושלים וריאד, ביידן צריך ללכת עד הסוף, להפוך על ראשה את המדיניות כלפי מוחמד בן סלמן מריחוק צונן לחיבוק חם. לשם כך נדרשים אומץ, כוח ויכולת ללכת נגד הזרם. אל המציאות היא שכבר חודשים ארוכים הוא לא שם.
הרפיסות בסוגיה האנטישמית או הסעודית, מזכירה מאוד את גישתו לאיראן. כל האינדיקציות מראות שביידן לא מתכוון לנקוט פעולה. הוא אמנם הצהיר מאות פעמים שלא יאפשר לאיראן להגיע לנשק גרעיני, אך במשמרת שלו טהרן קרובה לפצצה מאי־פעם.
וראש המטות המשולבים שלו, הוא זה שאמר בהתבטאות מטרידה בקונגרס כבר כי ארה”ב “לא תאפשר לאיראן לפרוס נשק גרעיני”. כלומר, לפתח כבר כן ורק לפרוס לא. האמירה הזו צריכה להדליק את כל הנורות האדומות בישראל, ולהבהיר לה שממש כמו בסוגיית האנטישמיות, ביידן אולי רוצה אבל לא יכול.
למעשה, מי שעוקב אחרי החדשות בארה”ב יודע שבשום תחום ביידן לא הולך עד הסוף. במלחמה באוקראינה, במאמץ לעצור את ההגירה הלא חוקית לארה”ב, או אפילו השבוע בהיגררות שלו אחרי מנהיג הרוב הרפובליקני בקונגרס, קווין מק’ארת’י, בקרב על אישור תקציב המדינה של ארה”ב. כפוליטיקאי מיומן הוא מפשר בין קבוצות ניציות ומתמרן בין לחצים, אך הכרעות בלתי קונבנציונליות לא מאפיינות את נשיאותו.
“בשתי הסוגיות (המלחמה באנטישמיות והאתגר האיראני), יש מאבק בין שני מחנות שונים בתוך הממשל – מרכז־שמאל ושמאל־קיצוני”, אומר ריצ’ארד גולדברג, יועץ בכיר בקרן להגנת הדמוקרטיה בארה”ב ולשעבר בכיר בממשל טראמפ.
“אלה שדוחפים לאימוץ ההגדרה של IHRA או לקו נוקשה יותר מול איראן, נדחקים על ידי מי שהתנגדו ל־IHRA ותומכים בעסקה גרועה יותר עם איראן. לכן בשני המקרים זה נגמר במדיניות מעורבבת שכזו, מלאה בניגודים וסתירות פנימיות”, מסביר גולדברג.
המסקנה ברורה איפה. מי שלא מסוגל ללכת עד הסוף אם אמונתו הפנימית בסוגיה פשוטה יחסית כמו האנטישמיות, אשר למאבק בה הוא מחויב מדם ליבו, ודאי שלא יעשה זאת בסוגיות הרות גורל, כאשר הממסד יתנגד והמפלגה, לפחות בחלקה תתקומם.
חבל לחיות באשליות. אין שום סיכוי לשלום עם סעודיה בכהונה הנוכחית של ביידן. מאידך בנוגע לאיראן אין לנו המותרות להמתין עד ינואר 2025.
Leave a Reply
You must be logged in to post a comment.