The Common Denominator between Left and Far Right in the United States Is Hatred for Israel

Published in Maariv
(Israel) on 22 July 2020
by Zalman Shoval (link to originallink to original)
Translated from by Rebecca K. Koenigsberg. Edited by Helaine Schweitzer.
A multiplicity of anti-Semitic expressions and incidents should raise red flags among those who, until now, preferred to ignore them, especially when they clearly bear racist motifs from the previous century.

Black Lives Matter was one of the most effective, justified slogans in the anti-racist protests in the United States even before the murder of George Floyd in Minneapolis.* But what was, in the beginning, nothing more than a slogan, turned into an organized movement with political implications which moved beyond the realm of discrimination of African Americans. Black Lives Matter has styled itself as a leftist party which stands in opposition to everything, and at least some of its activists seem to interpret the name to mean that only the lives of Black people are important.

Black Lives Matter also has anti-Semitic overtones, including slander regarding Jewish support of slavery. We began to hear many of the expressions of anti-Semitism belatedly, which set off alarms among liberal American Jews who had preferred, earlier, to ignore them or at least to hold back. Last week the Jewish American writer and journalist, Mitch Albom, wrote an article in which he attacked well-known, Black basketball and football players for their scathing anti-Semitic comments which included quotes from Hitler and from the leader of the Nation of Islam’s, Louis Farrakhan, who referred to the Jews as “satanic” and “termites.”

Albom’s ire was directed not only at the anti-Semitic players but also at the American media and various sports institutions, including Jewish institutions, who did not bother to condemn the slander and other anti-Semitic comments. Albom ended the article like this: “Anti-Semitism doesn’t cause the same fury as other prejudices. There is rarely as loud or sustained an outcry when a synagogue is attacked or a Jewish person is killed for his faith. Or the entire Jewish population is slandered.”

A shadow of anti-Semitism also hovered over the resignation of Bari Weiss, the Opinions column editor of The New York Times, who is Jewish. Although the official reason was that she published articles which did not fit the current, left-wing, politically correct outlook of the paper (a month ago another editor of the editorial page was fired for the same “sin”), but Weiss was also accused of “writing too much about the Jews.” (Weiss did write about anti-Semitism but also wrote about discrimination against other groups.)**

There has always been anti-Semitism in America. Sometimes it was even part of the establishment (until a few decades ago there existed the “numerus clausus,” a method which discriminated against the acceptance of Jewish students to American medical schools) although not to the extent that it was seen in Europe or Arab countries. But according to a recent report of the Anti-Defamation League, the wave of anti-Semitic violence that washed over the United States in 2019 was the worst since the organization began keeping records 40 years ago.

And there is a reason: Alongside the familiar phenomenon of hatred of the Jews from the far right – neo-Nazis, Ku Klux Klan, other similar organizations and even individuals – there is an even more widespread, dangerous trend of left-wing anti-Semitism which has an organized political agenda drawing from common anti-Semitic themes, including the falsehoods about Jewish control of big money, communications and politics, using the language of the “Protocols of the Elders of Zion.” The goal is to try to delegitimize the state of Israel in much the same spirit as the pro-Palestinian propaganda of organizations such as the Boycott, Divestment and Sanctions movement and the “progressive” members of Congress who identify with them.

The common denominator between the far left and the far right is their hatred of Israel. These trends are widespread in American universities with the support of left-leaning professors, which has led to a situation where it is dangerous to express pro-Israeli opinions on campus. In one of its recent editions, the weekly British journal, The Economist, warned (not in connection to any Jewish topic) that “in American universities there is a dangerous, widening anti-liberal trend which defines people and groups specifically by their racial groups—a trend which is likely to penetrate peoples’ daily lives...and it is trying to take control by means of threats and silencing of differing opinions.”** White people, capitalism and liberal democracy are bad, and of course Israelis are bad also. And the Palestinians are the victims. Their conclusion is that the state of Israel and the Zionist vision are the unripe fruit which must be uprooted.

Recently, Peter Beinart, the Jewish journalist and lecturer, joined the choir. He has recently criticized Israel harshly, although he still defines himself as a Zionist. Maybe now he is questioning his identity. In a long, manipulative article on the first page of The New York Times, he rejected the right of the Jewish people to self-definition, in other words, the essence of the existence of the state of Israel, and, with the stroke of a pen, dismissed the dangers which Israel faces from her enemies. On the other hand, he ignored Israel's enormous achievements in the 72 years it has existed, as if to say that there is no more need for Israel and that maybe there never was any justification for the country’s establishment. All of this was a tendentious invalidation of Israel’s history and of the right of the Jewish people, vis-a-vis other people, to a life of freedom.

Jewish history is well versed in the phenomenon of “convert” Jews who have gone over to the enemy side, and this clearly also happens with Zionist “converts,” whose number Beinart has joined. He received an immediate response from veteran diplomat Dennis Ross, who is not a right winger. In an article which he wrote with David Makovsky, Ross dismantled Beinart’s shameful falsehoods. In logical language, Ross exposes Beinart as a person who is participating in a process that is likely to lead to the destruction of Israel and the Jews who live there. Let’s hope that Ross’ response won’t be the only one.

*Editor’s note: Police officers have been arrested and charged with murder in the death of George Floyd but have not yet been convicted of those charges.

**Editor’s note: Although accurately translated, this quoted remark could not be independently verified.






הנבחרת דעות


המכנה המשותף בין השמאל והימין הקיצוני בארצות הברית הוא שנאת ישראל


ריבוי ההתבטאויות והמקרים האנטישמיים צריכים להדליק נורות אדומות גם בקרב מי שעד כה העדיפו להתעלם מהם, בייחוד כשהם נושאים בגלוי מוטיבי גזענות מהמאה הקודמת

זלמן שובל 22/07/2020 00:11 4 דק' קריאה

הסלוגן Black Lives Matter ("חיי שחורים חשובים") היה מהיעילים והמוצדקים במחאה האנטי־גזענית בארצות הברית עוד לפני הריגתו של ג'ורג' פלויד השחור במיניאפוליס, אך מה שהיה בתחילה לא יותר מסיסמה הפך בינתיים לתנועה מאורגנת בעלת מגמות פוליטיות שחורגות מהנושא של אפליית המיעוט האפרו־אמריקאי, והיא מעצבת את עצמה כגוף אופוזיציוני שמאלני לכל דבר ועניין, כשחלק מפעיליה מפרשים את שמה כאילו רק חיי שחורים חשובים.

גם נימות אנטישמיות אינן נעדרות, כולל השמצות על תמיכת היהודים לכאורה בעבדות. ריבוי ההתבטאויות האנטישמיות החל, אף שבאיחור, להדליק נורות אדומות גם בקרב יהודים ואמריקאים ליברלים שהעדיפו קודם להתעלם מהן או לפחות להבליג. כך כתב בשבוע שעבר הסופר והעיתונאי היהודי־אמריקאי מיץ' אלבום מאמר שבו תקף שחקני כדורסל וכדורגל שחורים ידועים על התבטאויות אנטישמיות בוטות, כולל ציטוטים מהיטלר וממנהיג "אומת האסלאם" לואיס פרחאן, שכינה את היהודים "שטניים" וטרמיטים.

קצפו של אלבום יצא לא רק על השחקנים האנטישמים, אלא גם על התקשורת האמריקאית ועל גורמי הספורט השונים, כולל יהודיים, שלא טרחו לגנות את הנ"ל. אלבום מסיים את מאמרו כך: "האנטישמיות איננה מעוררת את אותה תגובה נזעמת כמו אפליות אחרות. כשמתקיפים בית כנסת או כשיהודי נרצח בגין אמונתו או כשמשמיצים את כל היהודים - התגובה בציבור מאופקת למדי".

הסלוגן Black Lives Matter ("חיי שחורים חשובים") היה מהיעילים והמוצדקים במחאה האנטי־גזענית בארצות הברית עוד לפני הריגתו של ג'ורג' פלויד השחור במיניאפוליס, אך מה שהיה בתחילה לא יותר מסיסמה הפך בינתיים לתנועה מאורגנת בעלת מגמות פוליטיות שחורגות מהנושא של אפליית המיעוט האפרו־אמריקאי, והיא מעצבת את עצמה כגוף אופוזיציוני שמאלני לכל דבר ועניין, כשחלק מפעיליה מפרשים את שמה כאילו רק חיי שחורים חשובים.

גם נימות אנטישמיות אינן נעדרות, כולל השמצות על תמיכת היהודים לכאורה בעבדות. ריבוי ההתבטאויות האנטישמיות החל, אף שבאיחור, להדליק נורות אדומות גם בקרב יהודים ואמריקאים ליברלים שהעדיפו קודם להתעלם מהן או לפחות להבליג. כך כתב בשבוע שעבר הסופר והעיתונאי היהודי־אמריקאי מיץ' אלבום מאמר שבו תקף שחקני כדורסל וכדורגל שחורים ידועים על התבטאויות אנטישמיות בוטות, כולל ציטוטים מהיטלר וממנהיג "אומת האסלאם" לואיס פרחאן, שכינה את היהודים "שטניים" וטרמיטים.

קצפו של אלבום יצא לא רק על השחקנים האנטישמים, אלא גם על התקשורת האמריקאית ועל גורמי הספורט השונים, כולל יהודיים, שלא טרחו לגנות את הנ"ל. אלבום מסיים את מאמרו כך: "האנטישמיות איננה מעוררת את אותה תגובה נזעמת כמו אפליות אחרות. כשמתקיפים בית כנסת או כשיהודי נרצח בגין אמונתו או כשמשמיצים את כל היהודים - התגובה בציבור מאופקת למדי".






אולי יעניין אותך גם
•הדור החדש בעולם הרכב, גם חשמלי וגם היברידי, סקרנים? היכנסו (גלובס))
•זו המכללה לחינוך עם הסטודנטים האיכותיים ביותר (ynet))
•צבי יחזקאלי: "בסופו של דבר נהיה חייבים לצאת למבצע בלבנון"



•צבי יחזקאלי: "ישראל הכניסה את חיזבאללה לפינה - זה הולך לכיוון של נקמה"
•עודף משקל מבאס אותך? אתה תצחק על בעיית ההשמנה שלך אם תמנע מלעשות את הטעויות האלו (כדאי לבדוק))

Recommended by





מהומות בארה''ב: מוחים בניו יורק (צילום: REUTERS/Jeenah Moon)מהומות בארה''ב: מוחים בניו יורק (צילום: REUTERS/Jeenah Moon)
•סוף כל סוף קולקציית מסכות הקיץ שאפשר לנשום איתן


גם על "התפוטרותה" של עורכת מדור הדעות ב"ניו יורק טיימס", ברי וויס היהודייה, ריחף צל של אנטישמיות. אומנם הסיבה הרשמית הייתה שפרסמה מאמרים שלא תאמו את הפוליטיקלי קורקט השמאלי הנוכחי בעיתון (לפני חודש פוטר על אותו "חטא" גם עורך עמוד המערכת), אלא שבוויס הטיחו גם שהיא "מרבה לכתוב על היהודים" (וויס אכן כתבה על האנטישמיות, אך גם על אפליה נגד קבוצות אחרות).

אנטישמיות תמיד הייתה באמריקה, לפעמים אפילו ממוסדת (עד לפני כמה עשרות שנים עוד היה "נומרוס קלאוזוס", רשימה מפלה נגד קבלת יהודים לבתי הספר לרפואה האמריקאיים), אף שלא בממדים של אירופה או מדינות ערב. אך כפי שנכתב בדוח האחרון של הליגה נגד השמצה, "הגל של אלימות אנטישמית ששטף את ארצות הברית ב־2019 היה החמור ביותר זה 40 שנה". ויש סיבה: לצד התופעות הידועות של שנאת יהודים בימין הקיצוני - ניאו־נאצים, קו־קלוקס קלאן וארגונים דומים ואף של בודדים - מתפשטת מגמה מסוכנת יותר של אנטישמיות שמאלית בעלת אג'נדה פוליטית מסודרת שניזונה הן מהמוטיבים האנטישמיים הרגילים, כולל הכזבים על שליטת היהודים בכסף הגדול, בתקשורת ובפוליטיקה, בנוסח "הפרוטוקולים של זקני ציון", והן מניסיונות דה־לגיטימציה של מדינת ישראל ברוח התעמולה הפרו־פלסטינית של ארגונים כמו ה־BDS ומצד חברי קונגרס "פרוגרסיביים" שמזדהים איתם.

המכנה המשותף בין השמאל הקיצוני לימין הקיצוני הוא שנאת ישראל. המגמות האלה מתפשטות גם באוניברסיטאות האמריקאיות בתמיכת פרופסורים שמאלנים - מצב שהביא לכך שמתחיל להיות מסוכן להשמיע בקמפוסים דעות פרו־ישראליות. באחד מגיליונותיו האחרונים הזהיר השבועון הבריטי "האקונומיסט" (לא בהקשר היהודי דווקא) ש"באוניברסיטאות האמריקאיות הולכת ומתרחבת נטייה אנטי־ליברלית מסוכנת, שמגדירה אנשים וקבוצות בעיקר על פי השתייכותם הגזעית - נטייה שעלולה לחדור לחיי היומיום... ושמנסה להשתלט באמצעות איומים והשתקת דעות אחרות". הלבנים, הקפיטליזם, הדמוקרטיה הליברלית הם הרעים, וכמובן גם הישראלים, והפלסטינים הם הקורבנות. מסקנתם: מדינת ישראל והחזון הציוני הם פרי בוסר שיש לעקרו.


הסלוגן Black Lives Matter ("חיי שחורים חשובים") היה מהיעילים והמוצדקים במחאה האנטי־גזענית בארצות הברית עוד לפני הריגתו של ג'ורג' פלויד השחור במיניאפוליס, אך מה שהיה בתחילה לא יותר מסיסמה הפך בינתיים לתנועה מאורגנת בעלת מגמות פוליטיות שחורגות מהנושא של אפליית המיעוט האפרו־אמריקאי, והיא מעצבת את עצמה כגוף אופוזיציוני שמאלני לכל דבר ועניין, כשחלק מפעיליה מפרשים את שמה כאילו רק חיי שחורים חשובים.

גם נימות אנטישמיות אינן נעדרות, כולל השמצות על תמיכת היהודים לכאורה בעבדות. ריבוי ההתבטאויות האנטישמיות החל, אף שבאיחור, להדליק נורות אדומות גם בקרב יהודים ואמריקאים ליברלים שהעדיפו קודם להתעלם מהן או לפחות להבליג. כך כתב בשבוע שעבר הסופר והעיתונאי היהודי־אמריקאי מיץ' אלבום מאמר שבו תקף שחקני כדורסל וכדורגל שחורים ידועים על התבטאויות אנטישמיות בוטות, כולל ציטוטים מהיטלר וממנהיג "אומת האסלאם" לואיס פרחאן, שכינה את היהודים "שטניים" וטרמיטים.

קצפו של אלבום יצא לא רק על השחקנים האנטישמים, אלא גם על התקשורת האמריקאית ועל גורמי הספורט השונים, כולל יהודיים, שלא טרחו לגנות את הנ"ל. אלבום מסיים את מאמרו כך: "האנטישמיות איננה מעוררת את אותה תגובה נזעמת כמו אפליות אחרות. כשמתקיפים בית כנסת או כשיהודי נרצח בגין אמונתו או כשמשמיצים את כל היהודים - התגובה בציבור מאופקת למדי".






אולי יעניין אותך גם
•הדור החדש בעולם הרכב, גם חשמלי וגם היברידי, סקרנים? היכנסו (גלובס))
•זו המכללה לחינוך עם הסטודנטים האיכותיים ביותר (ynet))
•צבי יחזקאלי: "בסופו של דבר נהיה חייבים לצאת למבצע בלבנון"



•צבי יחזקאלי: "ישראל הכניסה את חיזבאללה לפינה - זה הולך לכיוון של נקמה"
•עודף משקל מבאס אותך? אתה תצחק על בעיית ההשמנה שלך אם תמנע מלעשות את הטעויות האלו (כדאי לבדוק))

Recommended by





מהומות בארה''ב: מוחים בניו יורק (צילום: REUTERS/Jeenah Moon)מהומות בארה''ב: מוחים בניו יורק (צילום: REUTERS/Jeenah Moon)
•סוף כל סוף קולקציית מסכות הקיץ שאפשר לנשום איתן


גם על "התפוטרותה" של עורכת מדור הדעות ב"ניו יורק טיימס", ברי וויס היהודייה, ריחף צל של אנטישמיות. אומנם הסיבה הרשמית הייתה שפרסמה מאמרים שלא תאמו את הפוליטיקלי קורקט השמאלי הנוכחי בעיתון (לפני חודש פוטר על אותו "חטא" גם עורך עמוד המערכת), אלא שבוויס הטיחו גם שהיא "מרבה לכתוב על היהודים" (וויס אכן כתבה על האנטישמיות, אך גם על אפליה נגד קבוצות אחרות).

אנטישמיות תמיד הייתה באמריקה, לפעמים אפילו ממוסדת (עד לפני כמה עשרות שנים עוד היה "נומרוס קלאוזוס", רשימה מפלה נגד קבלת יהודים לבתי הספר לרפואה האמריקאיים), אף שלא בממדים של אירופה או מדינות ערב. אך כפי שנכתב בדוח האחרון של הליגה נגד השמצה, "הגל של אלימות אנטישמית ששטף את ארצות הברית ב־2019 היה החמור ביותר זה 40 שנה". ויש סיבה: לצד התופעות הידועות של שנאת יהודים בימין הקיצוני - ניאו־נאצים, קו־קלוקס קלאן וארגונים דומים ואף של בודדים - מתפשטת מגמה מסוכנת יותר של אנטישמיות שמאלית בעלת אג'נדה פוליטית מסודרת שניזונה הן מהמוטיבים האנטישמיים הרגילים, כולל הכזבים על שליטת היהודים בכסף הגדול, בתקשורת ובפוליטיקה, בנוסח "הפרוטוקולים של זקני ציון", והן מניסיונות דה־לגיטימציה של מדינת ישראל ברוח התעמולה הפרו־פלסטינית של ארגונים כמו ה־BDS ומצד חברי קונגרס "פרוגרסיביים" שמזדהים איתם.

המכנה המשותף בין השמאל הקיצוני לימין הקיצוני הוא שנאת ישראל. המגמות האלה מתפשטות גם באוניברסיטאות האמריקאיות בתמיכת פרופסורים שמאלנים - מצב שהביא לכך שמתחיל להיות מסוכן להשמיע בקמפוסים דעות פרו־ישראליות. באחד מגיליונותיו האחרונים הזהיר השבועון הבריטי "האקונומיסט" (לא בהקשר היהודי דווקא) ש"באוניברסיטאות האמריקאיות הולכת ומתרחבת נטייה אנטי־ליברלית מסוכנת, שמגדירה אנשים וקבוצות בעיקר על פי השתייכותם הגזעית - נטייה שעלולה לחדור לחיי היומיום... ושמנסה להשתלט באמצעות איומים והשתקת דעות אחרות". הלבנים, הקפיטליזם, הדמוקרטיה הליברלית הם הרעים, וכמובן גם הישראלים, והפלסטינים הם הקורבנות. מסקנתם: מדינת ישראל והחזון הציוני הם פרי בוסר שיש לעקרו.


הפגנת BDS בניו יורק (צילום: Getty images)הפגנת BDS בניו יורק (צילום: Getty images)


לאחרונה הצטרף למקהלה גם העיתונאי והמרצה היהודי פיטר ביינרט, שאומנם ביקר בעבר בחריפות את מדיניות ישראל אך עדיין הגדיר את עצמו ציוני, ואילו עכשיו כנראה "חזר בשאלה". במאמר ארוך ומניפולטיבי בעמוד הראשון של "הניו יורק טיימס" פסל ביינרט את זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית, משמע את עצם קיומה של מדינת ישראל, וביטל במשיכת קולמוס את הסכנות שניצבות בפני ישראל מצד אויביה. מנגד, הוא התעלם מהישגיה העצומים של המדינה ב־72 שנות קיומה, כאילו להגיד שאין עוד צורך בה ושאולי גם לא הייתה הצדקה בהקמתה, וכל זאת בביטול מגמתי של ההיסטוריה, ושל זכותו של העם היהודי, בשווה לעמים אחרים, לחיי חופש.

ההיסטוריה היהודית למודת תופעות של יהודים מומרים שהפכו לקיצונים שבאויבים, והוא הדין כנראה גם לגבי ציונים מומרים שביינרט החליט להימנות עמם. ביינרט זכה לתגובה מיידית מצד הדיפלומט הוותיק דניס רוס, לאו דווקא איש ימין מובהק, שבמאמר משותף עם דוד מקובסקי יצא חוצץ נגד עמדותיו וכזביו. בלשון הגיונית חושף המאמר את ערוותו של ביינרט כמי שבפועל מצדד בתהליך שעלול להביא להשמדת מדינת ישראל והיהודים שיושבים בה. יש לקוות שזו לא תהיה התגובה היחידה.

This post appeared on the front page as a direct link to the original article with the above link .

Hot this week

Egypt: America’s New Security Playbook: How Trump’s 2025 Strategy Redraws US Power and Purpose

Jordan: America between Israel’s Burdens and Arabs’ Benefits

South Korea: A Free Pass for Violence: The ‘Triple Collusion’ of Ronaldo, Trump and FIFA

Kenya: Peace in the Great Lakes Region Now Made Possible

Saudi Arabia: ‘Either Donald Trump or Benjamin Netanyahu’

Topics

Japan: National Guard Shooting in US Capital: Misguided Incitement of Anti-Foreign Doctrine

Spain: Cartoons in the Pentagon*

Egypt: America’s New Security Playbook: How Trump’s 2025 Strategy Redraws US Power and Purpose

Saudi Arabia: ‘Either Donald Trump or Benjamin Netanyahu’

Taiwan: The Slow Spread of Anti-American Sentiment Affecting Taiwan

Austria: There Is Still Some Check on the US Administration

India: Washington Attack: Why Pakistan Will Want Trump To Get Entangled in Afghanistan

Kenya: Peace in the Great Lakes Region Now Made Possible

Related Articles

Saudi Arabia: ‘Either Donald Trump or Benjamin Netanyahu’

Spain: Neocolonialism and Ethnocides

Jordan: America between Israel’s Burdens and Arabs’ Benefits

Israel: Trump’s Truancy

Egypt: Palestine and Western Public Opinion – A Battle That Continues