Tough but Necessary: The Historic Opportunity that Israel Must Seize

<--

אל מול התוקפנות האיראנית והאפשרות שייחתם הסכם גרעין, ישראל חייבת לפרוץ את הדרך להסכם נוסף, חדש, שישנה את פני האזור כולו: הסכמי אברהם 2.0 • האינטרס המשולש ברור – אך גם הקושי של כל אחד מהמנהיגים • עכשיו דרוש אומץ למהלך שיבטיח את עתידה של ישראל • עמוס ידלין מציב חזון לחג הפסח תשפ”ב

בחג הפסח לפני שנתיים עמדה ישראל לבצע סיפוח שטחים רחב ביהודה ושומרון – מהלך שהיה במחלוקת עמוקה בעם, ואיים להביא לקרע בינה לבין הקהילה הבין-לאומית ומדינות ערב. מדינאים בעלי חזון מהאמירויות, מארצות הברית ומישראל הציעו דרך אחרת לקדם את השלום ואת מעמדה של ישראל באזור ובעולם – מהלך לנורמליזציה ביחסים שהבשיל תוך כמה חודשים בחתימת הסכמי אברהם על מדשאות הבית הלבן.

האם בפסח השנה נוכל להישיר מבט לעתיד ולעצב חזון מרחיק ראות אפילו יותר – הסכמי אברהם 2.0? הסכמים שבמסגרתם יורחב מעגל השלום למדינה ערבית חשובה נוספת, תשתפר יכולתנו להתמודד עם איראן ומדינת ישראל תשוב למסלולה הנכון – לנתיב שיבטיח את קיומה כמדינה יהודית ודמוקרטית, בטוחה ומוסרית? לכאורה, העיתוי לא מתאים: טרור בערי ישראל, ממשלת ישראל ללא רוב בכנסת ותשומת לב העולם ממוקדת במלחמה במזרח אירופה. עם זאת, דווקא בימים קשים חשוב להרים מבט אל האופק האסטרטגי ולבחון מהלכים משני מציאות ופורצי דרך.

המרכיב החסר ב”פסגת הנגב”

בימים אלו, המשבר שיזמה רוסיה באוקראינה מזכיר לנו שוב את זוועות המלחמה; הביטחון הכלכלי מתערער, מחירי האנרגיה מזנקים והמזון מתייקר; הסכם הגרעין הבעייתי עם איראן, שכמעט הושלם, מאיים לחזק את מערערי היציבות באזור; מדינות האזור שואלות עצמן אם ארצות הברית היא בעלת ברית שניתן לסמוך עליה. דווקא בתוך האתגרים הללו נמצאת בהישג ידינו הזדמנות לעליית מדרגה בביטחון ובשלום במזרח התיכון.

כחודש לפני חג הפסח, ובעקבות התחזקות והעמקת הנורמליזציה בין ישראל לארצות ערב, התכנסה פסגה חסרת תקדים. זה קרה בשדה בוקר – הקיבוץ בלב מדבר הנגב, שם קבע מגוריו דוד בן-גוריון, האב המייסד של מדינת ישראל. שם בן-גוריון גיבש את עקרונות תפישת הביטחון של ישראל ושימש מופת לחלוציות, דוגמה אישית וממלכתיות. המשתתפים בוועידה היו שרי החוץ של ישראל, מצרים, איחוד האמירויות הערביות, מרוקו, בחרין ושר החוץ האמריקני. במילים אחרות, המשתתפים ייצגו את המדינה הערבית הראשונה שחתמה על הסכם שלום עם ישראל ואת החותמות על “הסכמי אברהם”. בלטה בחסרונה ממלכת ירדן.

עם זאת, כדי למצות את הפוטנציאל של הכינוס המיוחד הזה, חסרה בו מדינה ערבית חשובה: סעודיה. הקושי להביא את סעודיה לוועידה הוא יחסיה המעורערים עם ארצות הברית, לצד דרישותיה בנושא הפלסטיני – שגל הטרור הנוכחי ממחיש כמה קשה לקדמן. ההנהגה הפלסטינית מפוצלת, מתחפרת בהתניית הרחבת יחסי ישראל-ערב בפריצת דרך מדינית בעניינה, משותקת בשל דמדומי שלטונו של אבו-מאזן וחלוקה בעמדתה כלפי גל הטרור האחרון. אל לנו לחכות לה ולקבל את הווטו שלה על עיצוב העתיד.

ב”מפגש הנגב” הייתה חסרה מדינה ערבית חשובה: סעודיה. הקושי להביא את סעודיה לוועידה הוא יחסיה המעורערים עם ארה”ב, לצד דרישותיה בנושא הפלסטיני – שגל הטרור הנוכחי ממחיש כמה קשה לקדמן

לארצות הברית, לסעודיה ולישראל נקרתה הזדמנות היסטורית לשנות את פני המזרח התיכון באמצעות “הסכמי אברהם 2.0”, שיכולים להיות “win-win-win” עבור כל הצדדים. כפי שהסכמי אברהם סיפקו לכל צד הזדמנות לקדם את האינטרסים הקריטיים שלו, הסכמי אברהם 2.0 צריכים להתבסס על אותו היגיון: על כל אחד מהצדדים – ארצות הברית, סעודיה וישראל – להציע תרומה משמעותית לקידום נושאי המפתח החשובים לצדדים האחרים, ובכך לקדם את האינטרסים ארוכי הטווח שלו עצמו.

האינטרס של המנהיגים

מנהיגות נבחנת ביכולת לקבל החלטות קשות. המנהיגים של היום חייבים להתעלות מעל הנרטיבים המסורתיים, העדפות ה”בייס” שלהם ולחצי הרחוב, ולהניע יוזמות נועזות ופורצות דרך לקידום נושאי עדיפות אסטרטגית בעלי השלכות ארוכות טווח.

לנשיא ביידן יש הזדמנות נדירה להוכיח לבעלות בריתה של ארצות הברית שהוא שותף אמין, ולקדם אינטרסים חשובים לאמריקה: שלום אזורי, יציבות וביטחון, שיפור עמדות להתמודדות עם רוסיה, הורדת מחירי האנרגיה ותחרות עם סין במזרח התיכון ומעבר לו. על וושינגטון לפעול לתיקון יחסיה עם מדינות המפרץ, המאוכזבות מהפסיביות שלה מול התוקפנות האיראנית, לחזק את יכולות ההגנה שלהן ולקדם ארכיטקטורת הגנה אווירית אזורית נגד איומי טילים, מל”טים וטרור בחסות איראן. ארצות הברית צריכה לספק ערבויות ביטחוניות לכך שתמנע בכל דרך מאיראן להשיג נשק גרעיני למרות “סעיפי השקיעה” של ההסכם, ולהבטיח שההסכמה עם איראן בתחום הגרעין לא תמנע ממנה מלהתמודד עם התוקפנות האזורית של טהרן.

לראש הממשלה נפתלי בנט ולשר החוץ יאיר לפיד, שממשלתם עומדת כעת במבחן הישרדות, יש כעת הזדמנות להגיע להסכם שלום עם מדינה ערבית גדולה כמו סעודיה ובכך גם לבסס את מעמדה של ישראל באזור. הסכם שכזה יחזק את מחויבות ארצות הברית להתמודד בצורה אפקטיבית יותר עם איראן, עם תוכנית הגרעין שלה ועם תוקפנותה האזורית – ויבטיח את עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

ישראל צריכה לתרום מיכולותיה הטכנולוגיות והמבצעיות לברית הגנה אווירית במזרח התיכון, שיחד עם ארצות הברית תגן על האזור כולו מפני התקפות איראניות. תרומתה עשויה לכלול מודיעין, אבטחת סייבר, תמונה אווירית, הדרכה ומערכות ירוט מתקדמות לשכנותיה הערביות. ברית ההגנה איננה נאט”ו מזרח תיכוני – לא יהיה בה “סעיף 5” שיחייב לשלוח חיילים ישראלים להילחם להגנת ארצות אחרות או להיפך. עם זאת, כן תהיה בה ארכיטקטורה הגנתית, לגיטימית ונחוצה כל כך בזמן שטילים ומל”טים איראניים תוקפים את מדינות ערב, את ישראל ואת כוחות ארצות הברית במזרח התיכון.

כדי להקל על הסעודים להצטרף להסכמי אברהם 2.0, נדרשים מישראל צעדים בוני אמון כלפי הרשות הפלסטינית. גם הסעודים מבינים ששתי מדינות לשני עמים הוא יעד לא ריאלי, שהפלסטינים אינם רוצים ואינם מסוגלים לפשרות ההיסטוריות הנדרשות, וכי הקיצונים בראשות חמאס שוללים אותו מכל וכל. האמריקנים והסעודים יודעים שישראל לא תתפשר בנושאי ביטחון, שנדרשת מלחמה בלתי מתפשרת בטרור ושנהר הירדן יהיה גבולה הביטחוני. לצד זאת, ישראל יכולה לעשות צעדים שישפרו את מצבם הכלכלי של הפלסטינים, יקטינו את המוטיבציה לטרור וישמרו אופציה להסדרים עתידיים.

חשוב שישראל תעודד תמיכה ומימון לפרויקט פיתוח כלכלי מואץ ביהודה ושומרון – “תוכנית מרשל” – שתכלול מיזמי תשתית, הקמת ערים פלסטיניות חדשות, אנרגיה, מים, תקשורת, השקעות במגזר ההייטק ובניין שלטון עצמי חזק יותר. בתמורה לצעדים משמעותיים אלו, על ארצות הברית להתחייב לפעול מול הפלסטינים ובזירה הבין-לאומית לסיום הליכים ולהפסקת המתקפות נגד ישראל בהאג ומוסדות בין-לאומיים אחרים.

יורש העצר הסעודי מוחמד בן-סלמאן יוכל לשפר את יחסיו עם ארצות הברית, לקדם צעדים חיוביים לקראת פתרון שתי המדינות, לשפר את יכולתה של הממלכה להתגונן מפני התקפות איראן ולהשיג ערבויות אמריקאיות לכך שאיראן לעולם לא תשיג נשק גרעיני. הוא כבר ציין שהוא רואה בישראל שותפה פוטנציאלית, אך להשתתפותה של סעודיה בכל ברית מדינית וביטחונית רשמית שכוללת את ישראל תידרש התקדמות משמעותית בנושא הפלסטיני.

בהינתן הצעדים שלעיל מצד ישראל, ערב הסעודית תתקדם לעבר הצטרפות להסכמי אברהם 2.0. לטובת ארצות הברית, תגדיל הממלכה את תפוקת הנפט שלה כדי להקל על משבר האנרגיה העולמי. איתנותה הפיננסית עקב עליית מחירי הנפט תאפשר לה לתרום לפיתוח ופריסה באזור של מערכות הגנה אווירית מהדור הבא ולתמוך ב”תוכנית מרשל” בגדה המערבית. הנשיא ביידן יזמין את המלך סלמאן ואת יורש העצר מוחמד בן-סלמאן לבית הלבן לחתום על הסכם שלום עם ישראל, ובכך ישוקמו היחסים המתוחים בין הממלכה לארצות הברית.

חשוב שישראל תעודד תמיכה ומימון לפרויקט פיתוח כלכלי מואץ ביהודה ושומרון – “תוכנית מרשל” – שתכלול מיזמי תשתית, הקמת ערים פלסטיניות חדשות ובניין שלטון עצמי חזק יותר

כן, קשה לביידן להזמין את בן-סלמאן, המוקצה בוושינגטון; קשה לראש הממשלה בנט, בייחוד לאור גל הטרור וההתפתחויות הפוליטיות האחרונות, לבצע מחוות משמעותיות לפלסטינים; קשה גם לסעודים להצטרף לשלום לפני השגת פתרון מלא לסכסוך הישראלי-פלסטיני. כל אחד מהמנהיגים – הנשיא, ראש הממשלה ויורש העצר – יביא לעמו הישגים חשובים בהרבה: הרחבת מעגל השלום, חיזוק מעמד ארצות הברית ויחסיה עם שותפותיה באזור, הקמת ברית אמינה ויעילה נגד התגרענות איראן ותוקפנותה, קידום התנאים לפתרון מדיני עתידי בין ישראל לפלסטינים, פיתוח הכלכלה הפלסטינית, הקלה על משבר האנרגיה העולמי, וחשוב מכול – חיזוק האמון בין המנהיגים ובין העמים הערבים, האמריקאי והישראלי, לאורו של חזון נועז ומרחיק לכת.