Interim Status: How Will Biden Act until Scepter Is Passed to Trump? And What Happens Then?

<--

מצב ביניים: איך ביידן יפעל עד שיעביר השרביט לטראמפ? ומה יקרה אחרי? | זלמן שובל

כמעט חודשיים וחצי יהיו בין הבחירות לבין כניסת טראמפ לבית הלבן יהיו עבור ישראל, אך גם עבור אויביה, תקופה מאתגרת וקריטית במיוחד, אך חשוב לא פחות: מה יהיה אחרי ה־20 בינואר?

דונלד טראמפ ניצח (וגם ניצחה ראייתו המדינית של בנימין נתניהו). לא סתם ניצחון, אלא קאמבק מושלם שכולל רוב בסנאט ומעניק לנשיא החדש־ישן עמדות כוח בכל שלוש הסמכויות של השלטון: הנשיאות, הקונגרס ובית המשפט העליון.הניצחון גם הראה שרוב הציבור ראה במשפטים נגדו הסחת דעת או ניסיונות פוליטיים של מתנגדיו. כשג’ו ביידן הודח מהמועמדות וקמלה האריס הוצנחה כמחליפתו, כתבתי שהדמוקרטים הכתירו את טראמפ לנשיא — ונראה שצדקתי. בעבר, אפילו במרוץ צמוד, המועמד המפסיד קיבל את התוצאה אף שבחירוק שיניים. כך גם רוב הציבור. אך לא ב־2000 וכנראה גם לא הפעם.

אמריקה אכולת השנאות תמשיך להיות חצויה ומכך מתעוררות שאלות שעלולות להשפיע על כיוון הפוליטיקה האמריקאית לעתיד. לדוגמה: לאיזה כיוון תפנה עכשיו המפלגה הדמוקרטית, יותר שמאלה או חזרה למרכז? גם בנושא הצבעת היהודים חל כנראה שינוי שמוכיח שהדאגה לישראל וההזדהות היהודית עימה היוו גורם לא מבוטל לטובת טראמפ ולרעת האריס.זו כנראה ברכה לבטלה לנסות ולחזות מראש אסטרטגיה של אדם כמו טראמפ, שהמהות האסטרטגית שלו היא להיות בלתי צפוי, אבל מהתבטאויות שונות ומהחלטותיו בתקופת כהונתו הקודמת, וכן מדברים של כמה מעוזריו, ניתן אולי ליצור מודל כלשהו להחלטותיו בכהונתו השנייה.בתחום מדיניות החוץ יעמדו המטרה להביא לסיום המלחמות באוקראינה ובמזרח התיכון ודרישה מחברות נאט”ו להגדיל את תרומתן הכספית. לגבי סין, יימשך בקווים כלליים התוואי של ביידן, הן בתחום הכלכלי והן בתחום המדיני־ביטחוני. סיסמתו America First, אמריקה לפני הכל, פירושה שאמריקה תקבע את יחסיה עם מדינות אחרות בעיקר על פי האינטרסים שלה ולפי היענותן לאינטרסים של ארצות הברית; טראמפ איננו פוסל בריתות עם מדינות אחרות כגון הודו, קוריאה הדרומית, פולין וישראל, אך מקומו של האו”ם בתוכניותיו המדיניות ייסוג לאחור.מדיניותו לא תהיה בדלנית ממש, אבל תשים דגשים שונים על חלקים ממנה. הסיכוי שייטול על עצמו את מנהיגות העולם החופשי נגד קואליציית הסירוב של סין, רוסיה, איראן וצפון קוריאה – קלוש.

תמיכה חזקה בישראל בהחלט מהווה חלק בתחזית המדינית אך יש לזכור שהיו בעבר חילוקי דעות בין טראמפ לנתניהו וכפי שהתבטא אחד מיועציו, “טראמפ לא יהסס ללחוץ על נתניהו כדי לקדם פתרונות” ו”טראמפ יוכל לבדל את ישראל מנתניהו מבלי להפסיק את תמיכתו בישראל ובזכותה להגן על עצמה” (זה מזכיר ניסיונות של ממשלים קודמים).מי יהיה בצוות הבכיר שלו? בקדנציה הקודמת, שאיננה בהכרח תבנית או אינדיקטור, נבחרתו מנתה כמה דמויות מעוררות תמיהה וכאלה שלא יכלו להסתדר איתו. האם הפעם יהיה בררן יותר? הנשיא טראמפ יחדש בוודאי את יוזמתו להסדר אזורי נרחב המבוסס, בין היתר, על הקמת יחסים דיפלומטיים בין ערב הסעודית לישראל, בהמשך להסכמי אברהם שלו ושל נתניהו מכהונתו הראשונה.היוזמה הזאת תהיה לפי רצון ישראל אך עלולה להיות כרוכה גם בלחצים בנושא הפלסטיני. אם היוזמה תתקדם (וגם ממשל ביידן תמך בה), היא תביא בנוסף לפירותיה המדיניים והביטחוניים, גם יתרונות כלכליים בלתי מבוטלים לישראל — וייתכן שסימנים ראשונים נראה כבר בחודשים הקרובים.לגבי איראן, טראמפ יחזור ללחצים הכלכליים הכבדים שהפסדו בבחירות בפעם הקודמת עצר וישים קץ למאמצי קודמו לחדש את הסכם הגרעין. ארבע שנים אינן תקופה ארוכה כך שבניגוד לקדנציה הראשונה שלו, טראמפ יפעל לקידום מטרותיו המדיניות בלוח זמנים מהיר יותר. טראמפ הצליח לשכנע את הציבור שמאחר שבכהונתו הקודמת שרר בדרך כלל שלום בעולם, בניגוד למצב בכהונות ברק אובמה וביידן, יובטח השלום גם בכהונתו החדשה.

בארצות הברית ובמקומות אחרים יש מי שחוששים לגורל הדמוקרטיה, חשש שתודלק בהתבטאויות קיצוניות ובלתי שקולות של המועמד עצמו ועל ידי ההתנהגות והדברים שהשמיעו גורמים שוליים שתפסו עליו טרמפ. האריס כינתה אותו פשיסט, מבלי להבין באמת את אופיו האמיתי של הכינוי הזה, כפי שכתב פרשן אמריקאי אחד, שמתנגד לטראמפ: “אילו היה פשיסט, כל אלה שמאשימים אותו היו מוצאים עצמם בבתי הסוהר כבר בקדנציה הראשונה שלו ולא באולפני הטלוויזיה”. “פשיסט” הפך בפי השמאל לשם גנאי, ולא רק בארצות הברית, לכל מי שאיננו הולך בתלם האידיאולוגי או הפרוגרמטי של השמאל.ייתכן שהדמוקרטיה והליברליזם אינם נטועים עמוק בתודעתו של טראמפ, אך הקדנציה הקודמת שלו הוכיחה שאין בסיס אמיתי להאשמות נגדו ומלבד זאת, החוקה האמריקאית מונעת מהלכים של נשיא או ממשל להפוך סדרי ממשל וגם בית המשפט העליון על אף צביונו הפוליטי המתחלף לעיתים לא ייתן יד להפרה בוטה של הכללים (בניגוד לבית המשפט העליון בישראל שהעניק לעצמו זכות לבטל חוקי יסוד). דווקא הדמוקרטים שקלו מדי פעם לפגוע במעמד בית המשפט העליון.מלבד ההגירה המופקרת שהאריס הייתה מזוהה איתה, גורם חשוב נוסף לטובתו של טראמפ היה שלמרות השיפור במצב המקרו־כלכלי, השיפור טרם הגיע למשקי הבית של המעמד הבינוני ושל העובדים.לא פחות מניצחון אישי לטראמפ ולמפלגה הרפובליקנית, הבחירות מהוות כישלון חמור למפלגה הדמוקרטית שמינתה לנציגתה את האריס שנעדרה כמעט את כל הכישורים והסגולות הדרושים למועמד לנשיאות ושבריאיונות שקיימה לא הצליחה לתת תשובות משכנעות בנושאים קונקרטיים כמו כלכלה, מדיניות וביטחון הגבולות — בין שמחוסר הבנה ובין שמרצון ללכת בין הטיפות. היא הכריזה מספר פעמים שממשלה לא יהיה המשך לביידן והתכוונה כנראה בעיקר לישראל מבלי שזה הוסיף לה קולות בקרב הציבור הערבי במדינות מפתח כמו מישיגן.

המפלגה הדמוקרטית לא נעלמה ולא תיעלם מהזירה הפוליטית, אך מנהיגיה ופעיליה יצטרכו לערוך בירור יסודי לגבי דרכה בשנים האחרונות, כולל הנטייה שמאלה ויצירת צמתים שמאליים קיצוניים בה שסימני היכר מרכזיים שלהם היו העוינות לישראל וביטויים אנטישמיים.הכמעט חודשיים וחצי בין הבחירות לבין כניסת טראמפ לבית הלבן יהיו עבור ישראל, אך גם עבור אויביה, תקופה מאתגרת וקריטית במיוחד. וייתכן שהמבחן יבוא כבר בימים או בשבועות הקרובים, אם איראן ושלוחיה יפתחו במתקפה רבתי נגד ישראל.איך ביידן, משוחרר משיקולי בחירות ונחוש להוכיח את צדקת מדיניותו (ואולי עם מעט שמחה לאיד), יפעל אז? לביידן יהיו עדיין כל הסמכויות של ממשל מכהן. כך או כך, ייתכן שלמצב הביניים יהיו השלכות על החלטות מדיניות וביטחוניות של ישראל או של איראן או של ארצות הברית.האם ביידן ינקוט אמצעי הגנה וענישה כלפי איראן? חשוב לא פחות ובעצם יותר הוא מה יהיה אחרי ה־20 בינואר. כפי שכתב לי ראש מכון מחקר חשוב בוושינגטון, לפני הבחירות: “ביידן עד לנקודה מסוימת היה טוב, האריס היא סימן שאלה. טראמפ בפומבי התבטא באופן תקיף אך נהג פחות מכך (“קצת פחדן”) כשצריך היה לאחוז בכוח. אלה אינם ימינו הטובים יותר”.